עוד כתבות על אסופית:

משהו בה משך את נטלי ומבלי דעת בדיוק מדוע מצאה את עצמה צועדת גם ביום המחרת לכיוון הספסל ההוא, מקווה לפגוש אותה שוב

16
| |

הדרמה נמשכת: אלמלא הגנבנו אותה, הייתה מבלה את כל ימיה בבית יתומים עלוב. ילדה בלי שם. ללא עבר ללא עתיד. יום יבוא ונספר

3
| |

כאב ההכרה היכה בה. האומנם, כה אנוכית אני, אגוצנטרית? מרוכזת רק ברצונות ובצרכים שלי ולא מסוגלת לתת מקום מרכזי לאף אחד

1
| |

"אמא, תקטפי לי את הירח. הוא עגול היום, ולבן, ויפה כל כך". עיניה של נטלי נעצמו כמעט. "גם אותו אביא לך, יקירה, גם אותו"

2
| |

כאוחז בזכוכית דקיקה נטל מיכאל את התינוקת אל בין זרועותיו, התבונן בה בשימת לב מרובה, אחר נפלטה אנחה ארוכה מפיו.

4
| |

בבית אחד מתייסרת אישה בגין התינוק שלא תזכה להביא לאוויר העולם, ובקצה הרחוב מתכחשות נשים לתפקידן, לאושרן עלי אדמות, וללא כל יסורי מצפון שולחות את פרי בטנן לחיים רצופי יסורים, נדידה מבית יתומים אחד למשנהו, זרות וניכור…

2
| |