"זוכרת אותנו, משפחה בניברקית אחת בדרך ל'סבא וסבתא תל-אביב', כדי לצפות בטקס יום ההולדת של המדינה ולקנח בהליכה לכיכר רבין. אורדאה קראו לה אז". טובי שפיגל על קונפליקט העצמאות שלה
זאת לא רק אני שמרגישה את המחנק, כך מסתבר. טרגדיית האש בברוקלין ושאר ידיעות מזעזעות, מצטרפות לכאבי הפרטי, אל כאבה של חברתי הטובה, כאבם של שכנים ואנשים רבים. טובי שפיגל אוספת את הכאב ועוטפת אותו באמונה (תרבות)
יש את המסתפקות במועט, המפרשות את נשיותן על כוס קפה עם חברה וסתם תלונות על משקל עודף ויש את המאושרות, שבעיני מייצגות את הכוח הנשי האמיתי. טובי שפיגל כותבת על יום האישה
בעודי מחליטה להפריש חלה לעילוי נשמתך, נזהרת כשאני פותחת את מחברת המתכונים שלי בכותרת "חלות של אבוש".
כבר היית אז חולה ותשוש וכבר כמעט שלא יכולת לנהוג אך למרות זאת נהגת כל הדרך בואכה גבעת זאב
הפסקת פתאום לספר לי אותך, עצרת ממש באמצע המתח, לא סיפרת לי את הסוף, את החלק הזה שהם חיו באושר ובעושר. השארת לי את הדף למלא, את השורות של מורשת חייך לכתוב ולקיים, אבא למה הלכת? טובי שפיגל בטור כואב נפרדת מאביה.
מאופיינת בגזרה קצרה ופשוטה המתאימה את עצמה לכל אירוע וכמעט כמו המשקפיים, מדובר במוצר צריכה בסיסי.
נדחקתי לתוכה בכל כוחי, מנסה להבליע את היותי אם בישראל וכבר לא ממש רווקה דקיקה וחסרת עול. טובי שפיגל (סטייל)