שמיני עצרת הוא חג בן יום אחד החל יום לאחר חג הסוכות. מקור שמו של החג, הוא בכך שהוא חל ביום השמיני מסוכות, והוא המסיים אותו.
בתורה מוזכר החג, רק באופן כללי ואין בו ציווי מיוחד: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיי עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג,לו). למרות סמיכותו לחג הסוכות, שמחת תורה הוא חג העומד בפני עצמו, אין נוטלים בו ארבעת המינים ולא יושבים בו בסוכה.
בניגוד לסוכות, בו מקריבים בבית המקדש קרבנות רבים בכל יום, בשמחת תורה מקריבים "פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם" (במדבר כט,לו). קרבנות אלו זהים לקרבנות ראש השנה ויום הכיפורים, ויש מן החכמים שראו בו כהשלמת חגי תשרי.
בתפילת מוסף של שמחת תורה מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". ברוב הקהילות אומר החזן סדרה של פיוטים הנקראים "תפילת הגשם" ובה מזכירים את אבות האומה בהקשרים שונים של מים.
בשמיני עצרת מסתיים גם המחזור השנתי של הקריאה בתורה, לכן במשך השנים הוסיפו לחג מימד נוסף והוא שמחת תורה. נהגו לרקוד עם כל ספרי התורה שבבית הכנסת במשך שבע הקפות. ההקפות נערכות בערב במהלך תפילת ערבית ובבוקר אחרי שחרית.
עוד נהגו שבקריאת התורה אחרי חמשת העולים הרגילים, קוראים מחדש את הקריאה במחזורים נוספים ומעלים לתורה את כל מתפללי בית הכנסת. בתום הקריאות, מעלים עולה נוסף לתורה שקורא את הפסוקים האחרונים של התורה. עולה זה מכונה "חתן תורה". לאחר מכן מתחילים את קריאת ספר בראשית, כשהעולה הראשון לתורה מכונה "חתן בראשית".
יש שנהגו לקיים הקפות נוספות בשמחת תורה עצרת המכונות "הקפות שניות".