זווית ראיה ייחודית ומרתקת - מומלץ

הבה נבחן כיצד היינו אנו מגיבים למה שהתחולל שם, ומתוך הדברים נלמד על עוצמת אמונת החכמים שהתגלתה באותו הדור.

בראשיתם של המאורעות הודיע אחשורוש שהוא מזמין את כל העם למשתה בחצר בית המלך.

בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו. בְּהַרְאֹתוֹ אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת-יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. (אסתר א, ב ואילך).

היהודים שהוזמנו אף הם, התלבטו בינם לבין עצמם, האם אכן ראוי להשתתף באותו המשתה.

מבחינה דיפלומטית הדבר החכם ביותר שצריך להיעשות – לכאורה - הוא שהיהודים יטלו חלק במשתה, זאת מכמה סיבות:

א. מפני כבוד המלכות.

ב. הגיע הזמן "לפרוץ" את חומות הגיטו....

ג. הדבר עשוי להביא לקירוב לבבות בין גויים ליהודים, ולרכך את השנאה והאנטישמיות.

ד. ובכלל, מה הבעיה בהשתתפות במשתה, הלא הכל היה כשר למהדרין, כרצון איש ואיש.

אלא שמרדכי הצדיק, חשב אחרת, הוא הורה חד משמעית שאל להם ליהודים להשתתף במשתהו של אחשורוש.

כמה סיבות נאמרו במפרשים מדוע אכן אסר מרדכי על העם להשתתף באותה הסעודה, יש אומרים שעיקרו של המשתה היה על ביטול בנין בית המקדש, שמאחר שעברו שבעים שנה מחורבן הבית סבר אחשורוש ששוב לא יבנוהו, וכל מי שנהנה מאותה הסעודה הראה כאילו הוא שמח על חורבן הבית, ויש בעניין הסברים נוספים. בין כך ובין כך, אין ספק שהיו יהודים רבים שלבטח "הרימו גבה" לנוכח עמדתו החד משמעית והבלתי מתפשרת של מרדכי בנושא.

לצערינו, היו יהודים שחשבו את עצמם לחכמים יותר ממרדכי והם עשו מעשה "אמיץ" [מזווית ראייתם, כמובן], ולא שמעו בקול מרדכי. הם הצילו את היהודים מ"החרפה והבזיון" שעלולים היו להיות מנת חלקם אילו עצתו של מרדכי הייתה מתקבלת [מזווית ראייתם, כאמור].

שוו בנפשכם – הם טענו – כל העמים משתתפים בחגיגותיו של אחשורוש, ורק אנו בני העם היהודי מדירים את רגלינו משם?! למה?

חלפו עברו להם תשע (!) שנים.

השמים קדרו, ועל היהודים ניחתה גזירה קשה, גזירת מוות ה"י, מבית המן ואחשורוש.

וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז.( ג, יג).

הגזירה הזו כאמור, הייתה פרי יוזמתו של המן האגגי ובאישורו המלא של אחשורוש.

מה הניע את המן לגזור את הגזירה הנוראית הזו, על עם שלם, גברים נשים וטף.

ובכן, במגילה מתואר שהיה אדם אחד שגרם – לכאורה – לגזירה הזו.

מרדכי.

הנה, המן עולה לגדולה - אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ (ג, א).

המן מחליט שכולם צריכים לכרוע ולהשתחוות לו, ואכן כולם כורעים לפניו ברך. חוץ מאחד שכמו "להכעיס" תמיד נעמד לו שם מול עיניו של המן כ"קוץ בעיניים", והוא בשלו – לא כורע ולא משתחוה.

וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי-כֵן צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה (שם, ב).

התגובה לא איחרה לבוא. המן נפגע מאוד, הוא מתמלא חמה על היהודי שמעז להתחצף אליו - וַיַּרְא הָמָן כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה.

וממחשבה למעשה, הוא מתכנן את אותה גזירה מפורסמת, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים ה"י.

הגזירה פשטה חיש מהר בכל מקומות מושבותיהם של היהודים - וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים (ד, ג).

כולם דשו בחדשות הנוראיות הללו, כולם הבינו שהמצב לא פשוט כלל ועיקר.

והדבר ברור שאחר שגזרו המן ואחשורוש את הגזירה הזו, הייתה בידם היכולת לבצעה חלילה. אילו לא הייתה בידם היכולת לבצע את אותה הגזירה, אזי נס פורים לא היה נס גדול כל כך.

אנו יכולים לתאר לעצמינו את מה שנאמר באסיפות הרחוב ובקרנות הזווית ברחובות היהודים, לבטח היו מי שהאשימו את מרדכי במצב הנוראי אליו נקלע העם. הלא כך נראים היו הדברים מעל פני השטח, מרדכי הוא זה שבשלו הסער הזה. אילו הוא היה מכניע עצמו קצת יותר למול המן, הרי שהמן לא היה מתמלא חימה וממילא לא הייתה נגזרת הגזירה.

ובכלל, מי בקש ממנו לעמוד שם כך מול עיניו של המן ולהתגרות בו, גם אם הוא לא רוצה להשתחוות אליו מסיבות הלכתיות עדיין יכול הוא למצוא אמתלאות שונות ולהתחמק מפניו. למה ה"דווקא" הזה?

עיני העם היו נשואות למוצא פיו של מרדכי, הם וודאי רצו לשמוע מה יש לו לומר בשעה קשה זו.

והנה, למרבה הפלא היה לו למרדכי מה לומר.

מרדכי בא ואומר לעם שהם הם אילו שאשמים בגזירה הנוראית הזו.

"אנחנו", למה אנחנו? – הם שאלו בתמיהה רבתי.

ואז הוא מזכיר להם שלפני תשע שנים הם השתתפו בסעודתו של אחשורוש, בניגוד למה שהוא הורה להם, וממליא הגזירה הזו באה שהלא הם "נהנו מסעודתו של אותו רשע" (ראה מגילה יב ע"א, ואמנם בסוגיא שם טעם זה לא נשאר למסקנה. אך ראה במדרש שיר השירים ז, ח שהביא דעה זו אף למסקנה. ע"ש.)

כיצד היינו אנו מגיבים?

הבה נתבונן, כיצד היינו אנו מגיבים, לדבריו של מרדכי.

כמדומה, שההגיון הישר היה ממאן – באופן מוחלט - לקבל את דבריו של מרדכי, מכמה סיבות, וכדלהלן.

א. הלא יש קשר ישיר של סיבה ותוצאה בין התנהגותו של מרדכי הנ"ל לבין התוצאה הנוראית של גזירת המן. המן הלא אומר זאת במפורש, הוא שונא את "עם מרדכי".

ב. מרדכי לא מנסה כלל וכלל ללכת ולפייס את המן, וכך אולי לגרום לביטול הגזירה. הוא לא שולח אליו משלחות לפייס את רוחו, אדרבה הוא דבק בעמדתו ה"שמרנית", ועל מנת לפטור את עצמו מאחריות הוא טוען שהאחרים אשמים. רק לא הוא.

ג. דבריו של מרדכי שהעם אשם בגלל ההשתתפות בסעודה נראים משוללי כל הקשר והגיון. אדרבה, אם יש מה שיכול לבטל את הגזירה זו דווקא התנהגות מעין זו, מי יודע אולי בדיפלומטיה שקטה שכזו ניתן יהיה למצוא מסילות ללבו של המלך ואולי אף של המן עצמו. דווקא ההשתתפות בסעודה מעין זו יכולה לתרום לקירוב לבבות ולהפשרת השנאה, ולא התנהגות "עקשנית" כשל מרדכי.

ד. ובכלל, טיעון המחץ נגד דבריו של מרדכי היא העובדה שהוא "נוגע בדבר" מסיבה כפולה. ראשית, הוא רוצה שהאשמה לא תיפול עליו והקולר לא יהיה תלוי בו. שנית, הלא מי שאסר על היהודים להשתתף בסעודת אחשורוש היה מרדכי בכבודו ובעצמו, נו, כמה קל לבוא ולומר שאתם אשמים במצב בגלל שלא שמעתם בקולי.

כמדומה, שמעולם בהיסטוריה לא הואשם אדם באיזשהי אשמה ו"הצליח" למצוא "תירוץ" כל כך לא משכנע. מזוית ראייתם של השומעים, כמובן.

לפני מספר שנים הוציא מאן דהו גליון "פורימי" שמתאר את ההתרחשויות בשושן, במאמר המערכת של העיתון נכתבו הדברים הבאים:

"הגיעה השעה שמרדכי יחדל מהטפת מוסר, וינצל את מעמדו בשער המלך לפעולות הצלה דחופות. במה עסוק אתה נציגנו הבכיר, במקום לכנס כינוס חירום של הנציגים היהודיים, במקום להזעיק את המדינות הנאורות ובעלי המצפון, במקום לצאת במסע הסברה נרחב ברחבי תבל, הוא מכנס עצרות התעוררות ותשובה. ובד בבד יושב עדיין בבית מדרשו ומרביץ תורה לתלמידיו. עדיין יושב.

עצרות התעוררות ותשובה כוחם יפה, אך מדוע מזניח מרדכי לחלוטין את שדה הפעולה הדיפלומטי, מדוע אין הוא מנסה לחלות את פני המלך, מדוע אין הוא מנסה לפייס את רוחו של המן, מדוע הוא ספון בשקו ובתעניתו, ולא מתעורר ופועל נכוחה אל מול המציאות הקשה שלפנינו.

ההיסטוריון שירשום בעתיד את קורות ימינו אילו, לא יאמין למשמע אזניו ולמראה עיניו, כאשר יווכח במה עסקו מנהיגנו בשעות טרופות אילו, ובשעה קריטית זו".

האם בימינו לא היו נראים כך, ואף יותר, התגובות ביחס לדבריו והנהגתו של מרדכי?!

אבל העם בשושן הגיב אחרת. למרות שהיו לו סיבות טובות שלא לקבל את דברי מרדכי, וכאמור, - הוא העדיף להתנהג אחרת. הוא נכנע לחלוטין לדבריו של מרדכי, קיבל את דבריו באמונה שלימה, ונהג לפי הוראותיו.

ובזכות זה הם ניצלו. לא רק הם אלא כל היהודים שבכל מדינות המלך אחשורוש, ובכלל זה אף אנו שאנו מזרעם, עד סוף כל הדורות.

אלא שאכן דווקא בנקודה זו מתעוררת לה השאלה במלוא עוזה. מה גרם להם, ליהודים שם, להאמין בצורה מוחלטת כל כך בדבריו של מרדכי? אותם דברים שנגדו לכאורה את כל מה שהעין האנושית ראתה והבינה? מה הם הבינו שאנחנו לא תמיד מבינים?

היכולת לחדור אל למעלה מן השמש

ובכן, העם באותה התקופה התעלה אל מעל החושים, העם הכיר בכוחו של מרדכי שהיה מאנשי הכנסת הגדולה.

העם הכיר בכוחם של גדולי התורה, והתבטל לדבריהם בהתבטלות מוחלטת.

העם הבין שראייתם מבוססת על יסוד סיבות הנראות לעין, ואילו מרדכי יודע לראות אל למעלה מן השמש. הוא יודע לחדור אל שורשי ההויה ולראות את הדברים במקורם.

באותו מקום - אליו נוסק מרדכי - יודעים לראות ולזהות את ההקשרים של כל מעשינו בעולם אל תוצאותיהם. זהו המקום שבו רואים כי - אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ, (ויקרא כו, ג).

באותו המקום רואים את כל האסונות שמתרגשות ובאות לעולם ח"ו כתוצאה מהחטאים, וכך גם את השפע העצום שיורד ובא לעולם מכל מעשה טוב.

המקום הזה נקרא בפי הרמח"ל "מחברת הצינורות". ושם ראו היטב את הקשר הישיר בין ההנאה מסעודתו של אותו רשע, לבין עובדת הצלחתו של המן לעלות ולהרקיע שחקים בגאותו וברשעותו, עד לגזירה החמורה של לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים ה"י.

וממילא הבינו היהודים שעליהם להסכית היטב לדבריו של מרדכי ולצום ולהתענות במשך שלושה ימים - לילה ויום (!) כמסופר במגילה (סוף פרק ד'), לשוב בתשובה שלימה אל אביהם שבשמים על מנת לבטל את רוע הגזירה.

שוו בנפשכם, אילו חלילה היו היהודים מתחכמים עם מרדכי ולא שומעים בעצתו, אלא היו תולים את הקולר בו – כפי שהיה נראה בעיני בשר, או אז אותה שואה הייתה חלילה מתרחשת. דווקא העובדה שהם ביטלו את דעתם האישית ואת ראות עיניהם הגשמיות, לדבריו של מרדכי היא זו שהולידה והצמיחה את הישועה הפלאית.

כאמור, היהודים הבינו עד להיכן מגיעה עוצמת ראייתו של מרדכי את הדברים בשורשי הבריאה.

ובהקשר לטענת ה"נגיעה" הנ"ל שהייתה לכאורה למרדכי, גם בנוגע לזה ידוע ידעו היהודים היטב שמרדכי שהוא גדול בתורה לא יטה ויסטה מן האמת ואפילו כמלוא נימה בגלל נגיעה כלשהי.

וכך כתב מרן החזון איש בלשונו המופלאה בספרו "אמונה ובטחון" (פ"ג אות ל'):

"יש עוד רעה חולה אשר היצר ילפת בה להניא אמונת חכמים מלב בני אדם, והוא משקל המרמה של הנגיעה.
חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעלת כח להטות לב חכם לעות משפט, כי מגמת החכם לזכות נפשו, ולהתגאל באיזה אשמה יכאב לנפשו יותר מכל מכה ופצע, ואיך יתכן כי בשביל בצע כסף או לעגי חנף, יחבל נפשו לעות משפט, נוסף לזה כי תכונת האמת היא אצל חכם תכונת נפשו ושרש מציאותה, וכל אבקת שקר ממנו והלאה, וכן היא אמונת המון ישרים המתאבקים בעפר רגלי חכמים". ועיין שם עוד שהאריך בזה בדבריו הנפלאים והיסודיים. (וע"ש עוד בעניין שוחד.)

את כל הדברים הללו ידעו ויישמו יפה בני אותו הדור, הם ידעו שאין כוח בעולם שיסיט את לב החכם מן האמת שהיא "תכונת נפשו ושרש מציאותה", כלשון מרן החזון איש זי"ע.

הדברים ברובם מבוססים על דבריו הידועים והנפלאים של הגר"א דסלר בספרו "מכתב מאליהו" ח"א עמ' 75, ובתוספת נופך ממה שמעתי מכבוד הרה"ג המופלא הרב מרדכי נויגרשל שליט"א.

מרדכי לא הזניח אף את ההשתדלות הגשמית

בשולי הדברים יש להדגיש כי מרדכי עצמו לא זנח אף את חלק ההשתדלות הגשמית, ומאחורי הקלעים הוא פעל במרץ רב יחד עם אסתר המלכה לביטול הגזירה כמסופר במגילה. [ראה עוד במאמרו הנפלא של ר' מנחם ברוד ב"שיחת השבוע" תצוה ש.ז.- שילוב פעילות ארצית ורוחנית, ושילבנו בקטע זה חלקים מדבריו].

אלא, שכפי הנראה מסיפור המגילה העם לא היה מודע לכל התהליכים הללו, העם השליך את יהבו על הקב"ה באופן מוחלט כפי הוראותיו של מרדכי.

משום שכאמור העם האמין בלב שלם בפסוק שנאמר בהקשר לחכמי הסנהדרין: וְעָשִׂיתָ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ... וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. (דברים יז, י-יא).

וכדרשתם המפורסמת של חכמינו: "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין" (ראה רש"י שם).

וממילא ידע העם לפעול ולהניע את הדברים בשורשם.

העם הבין – על פי דברי מרדכי - שהגזֵרה מוכיחה כי נפגעה חומת-המגן האלוקית השומרת על עם-ישראל. ולכן הם השקיעו את עיקר הכוח בתיקון הפרצות הרוחניות. בתשובה, בצום, בתפילה ובזעקה לקב"ה.

וכך, בשעה שגזֵרת השמדה נוראה מרחפת מעל עם-ישראל מרדכי מקבץ עשרים ושניים אלף ילדים ולומד איתם תורה. מי שבוחן דברים בראייה חומרנית לא יבין זאת. כאשר כל העם היהודי שרוי בסכנה צריך מרדכי לנצל כל רגע לשתדלנות ולחיפוש דרכים לשכנוע אחשוורוש לבטל את הגזֵרה. תחת זאת הוא יושב ולומד עם ילדים.

אבל מרדכי יודע שקיומו של העם היהודי אינו יכול להתבסס על פעילות ארצית בלבד, אף שהיא חשובה וחיונית, וגם הוא עצמו נוקט פעולות כאלה. כי לימוד התורה וההידבקות בדרכי ה' מעניק את ההגנה הרוחנית, ובכוחם אפשר להצליח בכל הפעולות האחרות. זה בסיס קיומו של עם-ישראל בכל הדורות.

השיעור הנוסף שנלמד ממגילת אסתר

אז נכון, זכינו לחג הפורים, לאותו נס מופלא של - וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם,(ט,א).

אך אל לנו לשכוח, בזכות מה זכו היהודים בני אותו הדור לאותו הנס.

אמונת חכמים איתנה וטהורה, היא זו שהובילה לנס.

אמונת חכמים גם בזמן שנראה לכאורה שדבריו של החכם "תלושים" מן המציאות, למרות זאת – דווקא האמונה הזו היא שהובילה לנס הגדול.

לא נשכח ללמוד גם מן הדרך. להפנים וליישם את הנהגתם של היהודים בני אותו הדור גם לימינו אנו. אותה אמונה תמימה ושורשית בדבריו של החכם שבדור – מרדכי היהודי, היא זו שהובילה אל התוצאה המופלאה.

●

דברי התורה מוקדשים לרפואתם השלימה והמהירה של גדולי התורה שבדורינו, מרן רבינו יוסף שלום בן חיה מושא, מפוסקי הדור, לרפו"ש בתושח"י, וכן לרפואתו של מורינו הרב יעקב חי בן מרגלית לרפו"ש בתושח"י. מי יתן וישלח הקב"ה את דברו וירפאם רפואה שלמה, ויזכו להאיר את עיניהם של ישראל עוד רבות בשנים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.

●

הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ונזכה אף אנו בדורינו להיוושע מכל ה"המנים" העומדים עלינו ה"י.

וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.

פורים שמח!