"ה'עשירי' כבר עבר והמשכורות עדיין לא הגיעו", רטנו העובדים זה באוזניו של זה.
"האם הוא לא מבין שלא שייך לעבוד בלי לקבל שכר?"
*
אחד הרגעים היותר-שמחים בחייו של אדם עובד, הוא הרגע בו הוא מקבל את שכרו.
באותו הרגע הוא חש כי יש שכר לעמלו. העבודה שלו מוערכת, שווה, ומתוגמלת.
להבדיל, גם אנו 'עובדים'. שמירת התורה והמצוות מוגדרת כ"עבודת ה'".
גם אנו נקבל שכר על עבודתינו. כך ניסח הרמב"ם את אחד מי"ג עיקרי האמונה שלו: "שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו".
אלא שהשכר הזה אינו שכר גשמי שמשולם בעולם הזה, השכר הזה הוא שכר רוחני עצום שישולם לנו בעולם האמת לאחר אריכות ימינו ושנותינו. בעולם הזה לא נזכה ל'דיבידנדים' מהמצוות שלנו.[מלבד אותם מצוות עליהם אמרו חז"ל (פאה פ"א מ"א) כי האדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.]
בחז"ל קיימת אריכות רבה בתיאור השכר המופלג שישולם לנו בעולם האמת עבור כל מעשה טוב שאנו עושים כאן בעולם הזה, ועבור כל עבירה שאנו נמנעים ממנה. וביחס לאי-תשלום השכר בעולם הזה, מתייחסים חז"ל במשפטם הידוע: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא". (ראה קידושין לט ע"ב ובכל הסוגיא שם, ואכמ"ל).
מדוע אכן לא משולם שכרנו בעולם הזה, האם לא היה זה מן הראוי שנקבל את שכרנו "סמוך ונראה" לעבודתינו?
*
כמה תשובות והסברים בדבר. וכלל הדברים הוא כי מכיוון שהמצוה היא רוחנית ושכרה רוחני על כן לא שייך לשלם עליה כלל וכלל בעולם הזה. אין לעולם הזה מה להציע כשכר על מצווה רוחנית.
ה"חפץ חיים" המשיל את משלו הידוע בעניין זה, לאדם שנכנס לחנות ממתקים ומבקש לקנות סוכריה אחת בשטר של מאה דולר. כל בר-דעת מבין שבשטר בעל ערך רב שכזה לא קונים סוכריה בודדת. קיים חוסר פרופורציה בין הדבר המבוקש לבין המטבע המשולמת עבורו. וכך אף בקיום המצוות, המצוות מעצם היותן רוחניות, ומעצם היות שכרן רוחני, לא שייך לשלם עליהם ב'סוכריה' של העולם הזה.
למרות השפע הגשמי העצום שיש בעולם הזה, עדיין לא קיימת האפשרות הגשמית להציע תשלום הוגן אף לא למצווה אחת, וממילא מוכרח השכר להיות משולם בעולם שכולו טוב. בעולם הרוחניות שייך לשלם על מעשים רוחניים.
בינו נא זאת. כל הנאות העולם הזה אינן יכולות להיות תשלום הגון בעבור מצווה אחת (!) שיהודי מקיים.
רק העולם הבא יכול להיות המקום המתאים לתשלום שכרם של המצוות, ועל מנת שנקבל מעט פרופורציה במושגי ה'עולם הבא' מן הראוי שנתבונן במשנה המפורסמת בפרקי אבות (פ"ד מי"ז): "יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז". מה פירוש המונח "מכל חיי העוה"ז"? הרב דסלר זצ"ל הביא לבאר בזה (עי' "מכתב מאליהו" ח"א עמ' 4 בדבריו הנפלאים), שהכוונה היא, שאם ניקח את כל ההנאות שיש לבני האדם בעוה"ז יחד, מאכילה, שתיה, דירה ומלבושים וכל ההנאות שאנו מעלים על דעתינו – הרכבים, הנכסים, הכספים, הכבוד, ועוד ועוד - שקיימות בעוה"ז, ולא רק של אדם אחד, אלא של כל אלפי הברואים שהיו ושיהיו במשך ששת אלפי שנות קיום העולם, ונשים את כולן על כף מאזנים אחת, ובכף שכנגדה נניח שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא – היא תכריע את כולן. ומהי שעה של "קורת רוח" בעוה"ב? אין זו אלא ההנאה הקטנה ביותר שקיימת בעוה"ב. שעה אחת של "קורת רוח" כזו בעוה"ב, שקולה יותר מכל הדולרים והמכוניות והמטוסים וכל מה שיש כאן בעוה"ז. וכל זאת הוא משום כי העולם הזה הוא הבל הבלים, אַין, ואילו עוה"ב הוא אמת, הוא יש. מיליארד מיליארדי פעמים "אין", הם כלום לעומת פעם אחת "יש". קל וחומר ביחס למיליארדי פעמים של "יש".
*
עוד הוסיפו הספה"ק בעניין תשלום שכר המצוות בעולם הזה, כי מכיוון שהמצווה היא רוחנית ונצחית, על כן שכרה מוכרח להיות משולם בעולם הנצח. השכר הרב ביותר שאנו יכולים להעלות על דעתינו בעולם הזה, הוא אחרי ככלות הכל מוגבל, בהיותו שכר גשמי, ממילא המקום 'הטבעי' ביותר לתשלום השכר הוא אך ורק בעולם הנצח – עולם האמת. [בעניין זה ראה עוד בדברי המהר"ל ב"תפארת ישראל" פרק נט.]
[נזכיר בקצרה את שאלת הראשונים מדוע אין פירוט בתורה שבכתב לשכר הרוחני שבעולם האמת, וראה ב"כלי יקר" בפרשתנו (כו, יב) שקיבץ בעניין זה שבע תשובות שונות מדברי הראשונים. בין היתר הוא מביא את דבריו של ה"אבן עזרא" כי התורה נמנעה מלפרט את השכר הזה מכיוון "שהתורה ניתנה לכל, ולא לאחד לבדו, ודברי העולם הבא לא יבינו אחד מיני אלף כי עמוק הוא", דהיינו, שקשה לתפוס בשכל אנושי מושגים של שכר רוחני בעולם הבא. וע"ש עוד בדבריו הנפלאים.]
*
השאלה שמתעוררת מאליה למקרא הדברים היא מפרשת השבוע - בחקותי.
פרשתינו מלאה בברכות וקללות שהתורה מבטיחה לעם ישראל. ברכות וקללות שתלויים בהתנהגותנו שלנו. אם ההנהגה תהיה כשורה אזי נזכה לשפע גשמי וכלכלי נדיר במיוחד, ואם חלילה לא, אזי ישיגונו היפך-הברכות ח"ו.
הבה נטה את אזנינו להבטחותיה של התורה: אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם....
והיה, וחלילה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אזי יגיעו חלילה העונשים הבאים: וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם....
האם אין פסוקים אילו סותרים את דברי חז"ל הנ"ל ששכר המצוות לא משולם בעולם הזה. הנה לנו הבטחות גשמיות רבות לשכר שישולם לעם ישראל כולו אם הם 'ילכו בחוקותיו של ה' וישמרו את מצוותיו'.
סל ההבטחות שהבטיחה לנו התורה כולל דברים רבים מאוד שרובם גשמיים. הנה רשימה חלקית מההבטחות המופיעות בפסוקי הפרשה: גשמים בעתם. יבול פורה של האדמה. שפע עצום. הארץ תהיה "ארץ השלום", ואפילו חרב לא תעבור בה. השראת השכינה.
הארץ תהא ארץ אידיאלית. ארץ שנהנית משגשוג כלכלי, חברתי ומדיני.
האם אין כאן תשלום שכר על המצוות?
השאלה הזו העסיקה ראשונים רבים, ולהלן נציג שתי גישות עיקריות שנאמרו בזה.
*
רבינו משה בן מימון – הרמב"ם - מתייחס לשאלה זו (בפרק ט' מהל' תשובה), ותמצית דבריו היא, כי בוודאי עיקר השכר על קיום התורה והמצוות הוא בעולם הבא, אלא שהקב"ה הבטיחנו בתורתו שאם נקיים את תורתו ונשמור את מצוותיו בשמחה, אזי הוא יסיר מאתנו את כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי מלחמה ורעב, וישפיע עלינו את כל הטובות שיחזקו את ידינו לעשותה, על מנת שנהיה פנויים ללמוד ולקיים ועל ידי כך נזכה לחיי העולם הבא. וכלשונו של הרמב"ם "כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה, ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא". ואם חלילה לא נלמד ונקיים, אזי יהיה זה להיפך.
במלים אחרות: התורה לא מבטיחה שכר על המצוות, אלא אמצעים שעל ידם נוכל לקיים את התורה והמצוות.
בבחינת "הבא ליטהר מסייעין אותו". (יומא לח ע"ב).
לעם תהיה ה'פלטפורמה' המתאימה על מנת שהם יוכלו לקיים את התורה והמצוות בישוב הדעת ובלב פנוי מדאגות וטירדות כלשהם. לשם כך הם יזכו לשפע גשמי בכל המובנים וכנ"ל, וממילא הם יתפנו ביתר שאת למשימותיהם הרוחניות.
*
גישה נוספת לשאלה זו יש ללמוד מדברי מפרשים נוספים בפרשתנו.
לדבריהם, הברכות שמופיעות בתורה אינם שכר תמורת המצוות אלא הם תוצאה שלהם, ונבאר את הדברים.
כבר הארכנו במאמרינו לפרשת תרומה, כי הקב"ה מסר כביכול את 'המפתחות' להפעלת הבריאה כולה בידינו. כל העולמות כולם – הגשמיים והרוחניים – תלויים ועומדים במעשינו.
נצטט כדוגמא את מה שהבאנו שם מדבריו של הגר"ח מוולוז'ין בנוגע ללימוד התורה "והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום". ועיין בדברינו שם למקורות נוספים בעניין זה.
כך גם כותב הגר"ח בתחילת ספרו "נפש החיים" (ש"א פ"ד) כי מחשבת עבירה אחת של יהודי פוגמת יותר ממעשהו של טיטוס בבית קדשי הקדשים (!). (מעשה טיטוס, ראה גיטין נו ע"ב).
ונצטט את לשונו: "בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה אשר לא טהורה... הרי הוא...מגביר ר"ל כחות הטומאה והסטרא אחרא בבית קודש הקדשים העליון, הרבה יותר ויותר ממה שנגרם התגברות כח הטומאה ע"י טיטוס...וכן כל חטא ועון אשר כל איש ישראל מכניס בלבו ח"ו אש זרה בכעס או שארי תאוות רעות ר"ל, הלא הוא ממש כענין הכתוב (ישעיה סד, י) בית קדשנו ותפארתנו אשר וגו' היה לשריפת אש"...וע"ש עוד בדבריו המעוררים.
*
בדרך זו מפרש שם הגר"ח (בהגה"ה שם) את המשנה המפורסמת בפרקי אבות (פ"ב מ"א) "דע מה למעלה ממך".
התנא מעורר את כל אחד ואחד מאיתנו להתבונן בעוצמת השפעתם של מעשיו, וכך הוא מגלה לנו. דע: מה למעלה – ממך. כל מה שמתרחש ומתחולל בעולמות העליונים כולם, הוא "ממך" מכוח מעשיך שלך.
"אם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים הנעשים ממעשיך, אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים, הכל ממך הוא, על פי מעשיך לאן נוטים, על פיהם יצאו ויבואו".
זוהי העוצמה העצומה שהקב"ה הפקיד בידינו. אנו 'מנהלים' ומחיים את העולמות כולם.
אלא שלא רק את העולמות הרוחניים אנו מנהלים, גם העולמות הגשמיים – העולם הזה - מנוהלים ע"י מעשינו. (כפי שהגר"ח עצמו הדגיש בדבריו הנ"ל בנוגע לתורה.)
זה הגילוי של פרשת השבוע.
*
פרשת השבוע לא משרטטת מפה של שכר ועונש, היא מספרת לנו על חוקי טבע. כך היא גם מסתיימת (בחלק הברכות והקללות) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-מֹשֶׁה (כו, מו).
למרות שבפרשה זו לא נשנו דינים והלכות מיוחדות, התורה מכנה את הפרשה הזו כחקים משפטים ותורות. כי חוקי הבריאה נשנו כאן. (תוספת זו היא עפ"י "הר צבי").
*
ה"חוקים" הללו מעניקים לאדם עוצמה אדירה בכל הנוגע לקיומה הפיזי של הארץ. הוא קובע את מזג האויר, ומתי ירד גשם ("בעתם"). הוא קובע את יבול השדות, ואת כמות התבואה ואיכותה. הוא גם יכול להשפיע על אויביו שלא יתקפו אותו במלחמה, ולהביא לשלום בארץ.
ואם לא די בזה הוא אף יכול להשפיע על טבעם של בעלי החיים, האינסטינקטים הפראיים של חיות הטרף ישבתו. ("והשבתי חיה רעה מן הארץ" ולדעת רבי שמעון הכוונה היא "משביתן שלא יזיקו". ראה ברמב"ן).
הוא גם יכול לגרום לשינוי בצומח, אילני הסרק יתנו פירות. (ראה רש"י פ"ד). ועוד, ועוד.
האדם הוא "סופרמן" אמיתי.
אך הכל תלוי בתנאי אחד.
אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
אז, ורק אז, נזכה לכל הברכות והעוצמות הללו. אילולי כן, ישיגונו חלילה היפוכם של הברכות שמופיעים אף הם בפרשה.
*
התורה חושפת בפנינו את יחסי הגומלין מהמתרחש מאחורי פרגוד הקוסמוס.
האקולוגיה של היקום על כל צורותיה הינה בבואה והשתקפות של האקולוגיה המוסרית של בחיר היצורים "נזר הבריאה" – האדם.
*
כי הכוח המניע והמחייה את העולמות כולם נמסר לנו. "המזוודה הגרעינית" בידינו. מכאן העוצמה, ומכאן גם הדרישה לזהירות.
*
וכשאנו מתעלים ומתגברים על "הטבע", מתגברים על משיכת היצר לעולם הזה והנאותיו, ודבקים בתורה ובמצוות, הטבע גם הוא "מתעלה" מעל עצמו ומתנהג בצורה שונה לחלוטין.
גם אילני הסרק מוציאים פירות, ולא בגלל שקיים מחסור בפירות, שהלא השפע יהיה רב ועצום באותם הימים כמתואר במקרא, ואף "אוכל קמעא ומתברך במעיו" (רש"י פ"ה), אלא שהבריאה כולה תתעלה ממצבה הגשמי והרגיל, וממילא הדבר ייתן את אותותיו גם באילני הסרק ש'יתעלו' ויפיקו פירות.
כך גם בעלי החיים שיתעלו ממצבם הטבעי, ויהיו בבחינת הנאמר באחרית הימים "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן".(ישעיהו יא, ו-ז).
או אז הם ישובו למצבם כפי שהיה בראשית הבריאה, שהלא אז הם לא היו טורפים, עד לחטאי האדם. "כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית אדם" (לשון הרמב"ן בפסוק ו').
"והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג עניינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו): כי אני ה' רופאך". (לשון הרמב"ן פסוק יא).
וכך כתב המלבי"ם (בתחילת פרשת קדושים): "ועת יתקדש ויתנשא (האדם) מן החומר אל ההנהגה הבחירית – נפשית, והשכל גובר והנפש האלוקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה להנהיג הנהגה נסית פלאית...כדי שיתקדש ה' בהנהגת העולם להנהיג הנהגה פלאית – תלוי בקדושת ישראל וממשלתם על הטבע והחומר". [ראה ב"פרשה ולקחה" שהביא את דבריו וביארם, ומספר פסקאות בקטעים הקודמים, הם מדבריו.]
*
זוהי "תורת היחסות" הנלמדת בפרשת השבוע שלנו. יחסי-גומלין בין האדם לעולם. ומכאן האחריות העצומה שמוטלת על כתפינו. "המזוודה הגרעינית" בידינו.
כי האדם עולם קטן, והעולם אדם גדול.
*
בתקופה בה אנו מסבירים את חשיבותם של לומדי התורה ואת תרומתם לקיום העולם, עלינו בראש ובראשונה להאמין בעצמינו בתרומה האמיתית והחיונית של התורה והמצוות לקיום העולם.
אילו פסוקים מפורשים בתורה. צריך רק להאמין.
ובעיקר, ליישם.
חזק חזק ונתחזק.
שבת שלום!