החלומות "מְכַּכְבִים" בפרשיות שלנו.
יוסף הצדיק, יושב בכבודו של עולם, הוא בנו יקירו של יעקב, "בן הזקונים", החברותא שלו – כל מה שלמד יעקב בבית שם ועבר הוא מוסר לו, הוא גם מקבל ממנו מתנה מיוחדת - כתונת פסים, שהיא הסימן לגודל אהבתו אותו.
מה גרם למהפך? מה הוביל את יוסף מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – ל"בור" ההוא במצרים?
החלומות.
כך מעיד המקרא (בראשית לז, ח):
וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.
השנאה התעצמה – בין היתר – מאותם החלומות.
כך גם עם בואו של יוסף אל האחים בדותן, מתארת התורה את הדברים הבאים (לז, יח ואילך):
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
גם כאן מקבלים חלומותיו של יוסף הדגשה מיוחדת בשנאתם של האחים אליו.
וההמשך הכואב והמצער ידוע.
והנה, ראו זה פלא, החלומות לא רק גרמו ליוסף לרדת מגדולתו, הם אף גרמו לו – בהמשך הדרך - לעלות לגדולה.
הוא יושב בבית הסוהר, בבור, ומאסיר פלילי הוא הופך לשני לפרעה מלך מצרים.
מה שוב גורם למהפך הזה במעמדו?
החלומות.
שר המשקים והאופים חולמים את חלומותיהם בבית האסורים, יוסף פותר אותם נכונה, וכעבור שנתיים כשפרעה עצמו חולם אף הוא - נקרא יוסף אחר כבוד לפתור את חלומותיו, בהמלצתו של שר המשקים.
ובעקבות פתרון חלומותיו של פרעה, זוכה יוסף להתמנות למשנה למלך במצרים כפי שנקרא בפרשה הבאה (מא, לט ואילך):
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.
המינוי הזה הוא תחילת סיפור גדולתו של יוסף.
כך גם המשכו של הסיפור - האחים שיורדים מצרימה, עד לאיחוד המלא עם יעקב אבינו - הוא בעצם תוצאה של המינוי הזה שבא בעקבותיהם של ה....חלומות.
וכאן הבן שואל, מה פשר הכוח הפרדוקסלי הזה של החלומות?
מחד גיסא הם מורידים את האדם לשפל המדרגה, מ"בן זקונים" יקיר וחביב - נזרק יוסף לבור, נמכר לעבד, יורד למצרים, ומגיע לבית האסורים [בגללה של אשת פוטיפר], כשהשורש לכל ה"גלגולים" הללו הם החלומות, כאמור.
ומאידך גיסא, הם הם אילו שגם מוציאים אותו מהמעמד הזה, ומקנים לו את אותה תהילת עולם כמשנה למלך במצרים.
הכיצד?
ארבע מלים ששינו את ההיסטוריה
הבה נתבונן בסיפור נוסף שמופיע בסופה של הפרשה, ונגלה דבר מדהים.
נגלה כיצד ארבע מלים (!) שינו את ההיסטוריה של כולנו.
בבית האסורים יושב יוסף עם שר המשקים ושר האופים, כאמור.
לילה אחד חלמו שניהם חלום, והמקרא מתאר כיצד יוסף הצדיק רואה אותם בבוקר (מ, ו ואילך):
וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. ומפרש רש"י: עַצֵבִים.
עננה הייתה על פניהם, ויוסף מרגיש זאת.
כיצד היינו אנו מגיבים אם היינו חלילה בבית כלא, ובוקר אחד היינו רואים את אחד האסירים קם "על צד שמאל" – בפנים נפולות, יש להניח שהיינו אומרים לעצמינו, טוב, מה הפלא, קשה כאן בבית הסוהר, הוא בטח מתגעגע לאשה ולילדים, לבית, לבית הכנסת, לְמַה לא?!
לכל היותר היינו מרעיפים כמה מילות חיזוק בסגנון של "אל תדאג, יהיה טוב, אחרי החושך בא האור, עוד נזכה לצאת מכאן במהרה".....
אבל יוסף בחר בדרך אחרת, הוא לא מתעלם מעצבותם, הוא מנסה לדובב אותם, הנה:
וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם.
יוסף מקדיש תשומת לב ואמפתיה אמיתית לרגשותיהם, הוא שם לב לשינוי שחל בהם - רואה את פניהם, כואב את כאבם ודורש בשלומם, והם נפתחים אליו ומספרים לו.
ותשומת הלב הזו היא הייתה הפתח לגאולתו של יוסף, שהלא כאמור פרעה קרא לו לאחר שהוא קיבל עליו "המלצה" חמה משר המשקים, ובעקבות אותו המפגש הוא מתמנה למשנה למלך.
מה שהוביל בהמשך לירידתו של יעקב ומשפחתו למצרים.
מה שבעצם היה חלק משמעותי מאוד בהיסטוריה היהודית. כל גלות מצרים, ומתן תורה שבא לאחריו, הכניסה לארץ ישראל וכו', הכל התחיל שם.
והכל התחיל מארבע מלים:
מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם.
תשומת לב אמיתית ויחס חם ואיכפתי לזולת.
בינו נא זאת!
מיהו ה"איש"?
בפרשיות הללו מופיעה המלה "איש" בתורה פעמיים, כשלא ברור במי מדובר.
בפרשת השבוע הקודמת – וישלח – קראנו על "איש" שנפגש עם יעקב, בדרך לפגישה עם עשיו, (לב, כה).
מי הוא היה? מביא שם רש"י בשם חז"ל שהוא היה שרו של עשיו.
גם בפרשת השבוע אנו קוראים (לז, טו) על "איש" מסתורי שפוגש את יוסף תועה בדרך.
מי הוא היה? מפרש רש"י שהיה זה המלאך גבריאל.
והתמיהה מתעוררת מאליה, מנין לנו שה"איש" הראשון הוא שרו של עשיו, וה"איש" השני הוא המלאך גבריאל?
התשובה פשוטה בתכלית, שימו לב מה עשה האיש הראשון ומה עשה האיש השני.
הראשון: וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
השני: וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ.
כשמוצא אותך "איש" שמתחיל להיאבק איתך – זה מוכרח להיות שרו של עשיו.
כשמוצא אותך "איש" ששואל "מה תבקש" – הוא בא לעזור לך - זהו המלאך גבריאל.
[ראה עוד אודות המאבק של שרו של עשיו עם יעקב, בדברינו בשבוע שעבר: "ברדך לפגישת פסגה".]
סיפור מדהים על הגר"מ פינשטיין
ר' משה פינשטיין, מגדולי הפוסקים בדור האחרון, נאלץ לעבור בסוף ימיו ניתוח קשה ללא הרדמה. כנראה שמבחינה רפואית מסוכן היה להרדימו בגלל גילו המבוגר.
במהלך כל הניתוח לא יצאה מפיו אפילו לא גניחה אחת.
הרופא – המנתח שהיה נדהם כולו מההתנהגות הפלאית הזו, שאל אותו מיד לאחר הניתוח: "ילמדנו רבינו, כיצד תיתכן מציאות שכזו, האם לא חשת בכאבים העזים"?!
השיב לו ר' משה:
"במהלך כל הניתוח הייתי מרוכז במחשבה הבאה - עד כמה מכאן ואילך אוכל להיות רגיש יותר לכאבים של הזולת".
המחשבה הזו היא שמילאה את חללי לבו בשעת הניתוח, וממילא הוא לא חש בכאבים!
הסיפור הזה הוא בעל מוסר השכל עצום לכולנו.
אנו לומדים כיצד אדם מסוגל "למנף" את הכאב שלו למקום של צמיחה והתעלות, ובמקום לשקוע בכאביו שלו הוא מבכר להתמקד במה שהוא מרחיב ומפתח באישיותו "בזכות" הכאבים הללו.
הנהגה כזו היא הנהגה של גדול בתורה וגדול במידות. ואנו יכולים ללמוד לצעוד בעקבותיה.
כוחם הפרדוקסלי של החלומות
הנה, הביטו בחלומות ש"מְכַּכְבִים" בפרשיות השבוע ותגלו דבר מדהים.
כשאדם מספר לאחרים את חלומותיו - הוא מגיע לבור ולשפל המדרגה.
כשאדם שומע מאחרים את החלומות שלהם – הוא זוכה ועולה לגדולה.
ראו את יוסף, בתחילת הפרשה מתארת התורה כיצד יוסף מספר לאחיו על חלומותיו, הדבר מגביר את שנאתם כלפיו, עד לסוף הכואב של מכירתו לעבד ו"הגלגול" לבית האסורים.
ואילו שם בבית הכלא יוסף רוצה לשמוע את החלומות של האחרים.
"ספרו נא לי" (מ, ח) הוא אומר לשר המשקים והאופים, הוא מעוניין להקשיב ולסייע בפתרונם של החלומות, כך אף בהמשך הדרך – בפרשת ויגש - שם הוא מקשיב ופותר את חלומותיו של פרעה.
ומשם הדרך סלולה לארמונו של פרעה, לעלייתו לגדולה, עד ל"על פיך ישק כל עמי" (מא, מ).
כמובן, שאין לנו השגה בחלומותיו של יוסף, אנו רחוקים יותר ממרחק שנות אור משיגם ושיחם של האבות הקדושים, ושל י"ב שבטי י-ה, ובכל אופן, כמדומה, שיש בדברים מסר עצום לכולנו.
כשאדם מרוכז בעצמו – הוא רוצה שישמעו את החלומות שלו – הוא מגיע לבור.
כשאדם מרוכז באחרים – הוא מקשיב לחלומותיהם ומנסה לסייע להם – הוא זוכה ועולה לגדולה.
תקשיב ותתעלה!
*******************************
אין בתורה מצוה להיות "גביר".
אבל יש כן בתורה ברכה מיוחדת שבירך יצחק את יעקב (כז, כט):
הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ.
שבת שלום!