יש בארץ חוגים שמרימים על נס את ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי, אך אבוי לו למי שיעז לצאת מן השורה ולהביע עמדה החורגת מעמדתם. או-אז יפצחו כל שוחרי חופש הביטוי בקריאות התובעות לסלקו, לפטרו, להעמידו לדין. וכל-כך למה? כי הרהיב עוז לומר דבר-מה שאינו תואם את השקפתם.
את קולה של המקהלה הזאת שמענו לא-מכבר לאחר דברים שאמר הרב הצבאי הראשי. בהרצאה לפני חיילות דתיות אמר הרב, כי לדעתו שירות בנות בצבא 'אינו לכתחילה'. ובמילים אחרות: הוא הביע את דעתו, שהיא דעת ההלכה, כי השירות הצבאי לא נועד לבנות. אך התפרסמו דברי הרב ומיד נשמעו קריאות לפיטוריו. כי אצלנו אין מקום להבעת דעות ולוויכוח ענייני. אם אינך מזמר עם המקהלה – דינך פיטורין.
דעות מתחלפות
סתימת הפיות הזאת בלתי-נסבלת. מותר להתווכח ולא להסכים, אבל לא ייתכן שכל הבעת דעה שאינה עולה בקנה אחד עם הקו השולט תגרור מיד קריאה לפיטורין ולענישה. כן, מותר בהחלט לטעון שהמלחמה אינה מתאימה לאופייה של אישה. מלחמה דורשת תוקפנות, התעלמות מרגשות – ההפך מתכונותיה הטבעיות של אישה.
נושאי דגל הנאורות והפמיניזם יעשו הכול כדי לרמוס את משמיעי העמדה הזאת עד עפר. הם יציגו את הדעה הזאת כסמל להשקפת-עולם מיושנת וחשוכה, מימי תקופת האבן, לא פחות. אך מעניין, אותה עמדה ממש, בהקשרים אחרים, נהפכת לעמדה מכובדת וראויה.
כשארגון 'ארבע אימהות' ניהל קמפיין לבריחה מלבנון, היה הטיעון המרכזי שלו, שהצבא מכניס לציבוריות הישראלית תפיסה כוחנית אגרסיבית, ולכן חשוב להקשיב דווקא ל'קול הנשי'. העמדה הזאת זכתה לפופולריות רבה בקרב חוגי התקשורת והתרבות, ואיש לא חשב שהיא שייכת לתקופת האבן.
לקראת מערכת הבחירות האחרונה, שבה התמודדה אישה לתפקיד ראש-הממשלה, שמענו הרבה את הטיעון שראוי להעמיד בראש המערכת אישה דווקא ולא עוד בוגר סיירת. לוּ היו הללו עקביים בעמדותיהם, היו צריכים להיות הראשונים להתנגד להכנסת בנות לעולם ההרג והלחימה, כדי שלא לטשטש את 'הקול הנשי'. אבל זה ממאפייניה של תקופתנו, שמושגי הטוב והרע מתחלפים בקצב מסחרר, לפעמים באותו יום.
בלבול מושגים
לא ייתכן שקבוצה בציבור תכתיב מה נאור ומה מיושן, וכל היתר ייאלצו לשחק לפי הכללים שלה. צריך לקום ולומר בקול רם, שה'שוויון' הזה מעוּות, מזיק ופסול מיסודו.
ראוי שיהיה שוויון, אבל שוויון יכול להתקיים רק בין שווים. ברגע שיש שוני בסיסי בין שני דברים, לא יכול להתקיים ביניהם שוויון, ואף אסור שיהיה ביניהם שוויון. גברים ונשים אינם שווים. השוני הוא במבנה הגוף, ביכולת הפיזית, וגם בתכונות הנפש. אין פה שום שאלה של שוויון, משום שגברים ונשים שונים ולא שווים.
חז"ל אומרים: "איש דרכו לכבוש, ואין אישה דרכה לכבוש". ההסתערות, הכיבוש והמלחמה דורשים תכונות נפש שמצויים אצל גברים יותר מאצל נשים. בעולם כולו – גם בעולם הנאור – מקובל לכרוך יחדיו נשים וילדים כציבור מוגן, שאסור לו להיות מעורב במלחמה.
אולי מדינות שאינן יודעות מלחמה אמיתית יכולות להתפאר בשילוב נשים ביחידות קרביות, מכיוון ששם מדובר במשחקי מלחמה. אצלנו, לצערנו, צה"ל נדרש לעסוק במלחמה אמיתית. חיילים צריכים להרוג ועלולים להיהרג (ישמור ה'). מה העניין להכניס דווקא בנות לתוך מעגל ההרג הזה, ועוד בשם הקדמה והנאורות?
לא נאורות יש כאן אלא ערבוב יוצרות ובלבול מושגים. אמנם הטשטוש הזה הוא מסימני הגאולה המתקרבת, אבל יש לנו דיי והותר סימנים ואין הכרח להוסיף עליהם.
המאמר מתפרסם בגיליון 1176 של 'שיחת השבוע'