"אני מודה להקב"ה שיש אינטרנט"

לאחר שבוע סוער של הופעות מסביב לשעון בימי חול המועד סוכות, שכלל הופעות ענק, שמחות בית השואבה, אירועים לילדים חולים ובסוכות נגידים, התיישב ענק הזמר החסידי ליפא שמלצר לראיון מיוחד ב"כיכר השבת", בו התייחס לשאלות קשות ונוקבות שעלו לגביו בשנים האחרונות.

ליפא, מה האירוע שהכי ריגש אותך בחול המועד?

"אני זוכר הרבה דברים. אבל מה שמרגש אותי במיוחד זה ששרתי בפני עיוורים. הם לא יכולים למשל לראות את הווידאו הזה ב"כיכר השבת"... הם לא יכולים לראות שואו. אני לא יכול להבין את הצער של מי שלא יכול לראות. זה מה שאני מנסה לתת, זו הצדקה שלי. אני אומר תמיד שאני גביר - אבל לא בכסף, אני נוגע בלב של הרבה אנשים".

"אומרים לי הרבה אנשים 'אולי אתה מבוזבז - אם היית בהוליווד...' אבל אני אומר שלא. יש הרבה אנשים שצריכים אותי כאן".

ליפא מתייחס לאינטרנט ששינה את המציאות במגזר החרדי: "פעם הכל היה ב'שלטון'. יש יתד; המודיע - ואני גמור שם. היום, ברוך השם, מודה אני לפניך על כל האינטרנט - זה חלק מהגאולה. אתה לא צריך להיות סגור, אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה ואני יכול להגיב מה שאני חושב. זו בחירה, זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. כתוב שיש 70 פנים לתורה? אני חושב שאני לפחות 1 מה-70. מגיע לי צ'אנס, כל ה-69 האחרים זה למישהו אחר".

מאיפה האנרגיה שלך? אתה משתמש בחומרים ממריצים?

"אני ברוך השם לא נוגע בסמים ובשנה וחצי האחרונות גם לא באלכוהול. יום אחד, הלוואי, תתפללו שאתאפק גם מסוכר ועוגות ועוד כמה דברים" עונה ליפא שמלצר בחיוך. "אני עובד על עצמי, ההרגשה הכי טובה זה למשול על התאוות. שמענו על זה מספרי חסידות - זה רגש מאוד טוב ששנה לא עשיתי משהו... זה מאוד קשה כי אנחנו בני אדם, אבל אחרי זה - זה כיף".

"אז איך יש לי אנרגיות? יש לי מתנה מהקב"ה, שלא תמיד יש בה צבע יפה. לפעמים אני רוצה לישון ואני לא יכול. לפעמים אני רוצה להיות רגוע ואני לא יכול. נכנס לי סתם ככה 'הרבה מאוד מהר' לראש" אומר ליפא ומחווה בידיו בתנועות מהירות, "היום אני יודע שזו החבילה. יש בזה טוב ויש רע. זה טוב ליצירתיות. אני ישן טוב" הוא מדגיש.

יש בך סתירה. מצד אחד אתה ליפא הרעשני והתוסס, ומצד שני כשמדברים איתך מגלים אדם עם עומק

"אנשים צריכים להבין, שלמה המלך אמר ש'עת לשמוח ועת לספוד'... אני זוכר שהייתי עם הלבוש החסידי, והייתי נכנס לבית הכנסת והגוף שלי רעד. נכנסתי עם הראש ככה... אם עשיתי בדיחה כולם הסתובבו, אם צחקתי בקול, כולם ישר 'מה הוא על כדורים? מה הוא צוחק?'. לצחוק זה דבר בריא".

"יש אנשים שכל החיים שלהם זו הצגה. אם יוצאים מזה, אפשר בתור בנאדם לעשות שמח. אני גם בן אדם עם עומק, אני אוהב ללמוד. אפילו בכיתה, עם אנשים לא יהודים - הם ישר אחרי שבועיים יודעים שאני לא רגיל. רואים שאני עושה 'חיוכים', זה בנשמה שלי. זה לא אומר שאני לא יכול ללמוד ולהיות בנאדם רגוע - יש כמה חלקים באדם, ויש את זה לכל אדם לא רק לליפא".

ליפא עם נסים בלאק, בקליפ "בר מצווה"

"לצערנו הרבה אנשים מסתירים" הוא מוסיף. "אתה שומע סיפורים על שתפסו את זה, ותפסו את זה ואתה אומר 'לא יכול להיות' - אבל כן יכול להיות. כולם הם הצגה מבחוץ, לכולם יש את אותו מוח ואותן חולשות, בגלל זה אני יכול לצחוק ולעשות כמה דברים - אבל גם להיות בן אדם עם עומק".

ליפא נשאל מה הוא לומד כיום באקדמיה, אגב משניות שמונחות על השולחן ליד ומגיב ביושרה: "המשניות שעל השולחן? זה לא ללימוד... רציתי שדפים עם חרוזים שהכנתי לשוטנשטיין (ג'יי שוטנשטיין, בעלי "אמריקן איגל") יתיישרו, אז שמתי על זה משניות". בשלב זה הוא מתייחס ללימודיו באקדמיה: "אני לומר אמנות. ציירתי קפוטה ואף פעם לא הרגשתי כזו שמחה. פתאום אני מרגיש שעבדתי על משהו".

"אם אתה בודק בגוגל על לימודי ארט, אתה רואה שזה מאוד חלש. אני ראיתי פה משהו..." הוא מתייחס ללימודי האמנות שלו. "אני חושב שזה הולך ביחד. ציורים; וידאו והשאר".

"בלימודי מתמטיקה אין לי עצבים", הוא מודה, "אבל כשאני לומד על ההיסטוריה של היהדות - אני ממש מת על זה. אני רוצה להעביר מסר: אם אתה יכולים, תלמדו באינטרנט על ההיסטוריה של היהדות, מה שלא שלא לימוד אותנו; מאיפה מגיעים הפיוטים; מתי עשו את הסידור. אומרים "אנשי כנסת הגדולה", אבל זה היה מאות שנים... להיות גדול הדור אז, היית צריך להיות רופא או פילוסופ. גם תלמיד חכם וגם מדע... יש את יהודה הלוי, שאמר לפני שנפטר שאולי לא כל מה שכתב היה טוב. זה מראה זה שזה טוב".

"'קה ריבון' של רבי ישראל נגארה", מציין ליפא, "הוא כתב את הזמירות על שירים לועזים. בספר הזמירות הראשון עצמו כתוב שיר... מחמוד... זה גורם לי להבין שתמיד היו ככה וככה. היו בני אדם. זה כבר אלף שנה ככה".

מה לגבי המוזיקה המופרעת לכאורה שלך שאולי מושפעת מגויים?

"אני חושב שזו מצווה, תמיד הכניסו מהגויים. אומרים שהמוזיקה של פעם לא הייתה כמו היום" אומר ליפא ודוחה בידיו. "אני לוקח שירים שאומרים "אני רוצה להסתכל עליך", ואני אומר את זה לקדוש ברוך הוא. אני חושב שאין פאבים והדם בוער אצל הבחורים, אז צריך לתת להם איפה להוציא את זה. חדר כושר אין, מקום לרקוד אין - אז מה יש, גמרא? אנשים כולם הצגה".

"איזה חסיד סאטמר אמר לי שהמגיד שיעור שלו אומר לו לא לשמוע אותי, בגלל הקצב של המוזיקה. רציתי לענות לו, אבל אז האוטובוס שלו הגיע והוא אמר לי 'אני חייב לרוץ, נהיה בקשר בוואטסאפ'. אתה מבין? יש לו אייפון והוא יכול להסתכל על כל דבר אסור - אבל כואב לו הקצב של המוזיקה. זה שטות".

הפיאות הבלונדיניות שלך, נועדו להרגיז?

"חס ושלום, אני אוהב לשנות. מה שלקחו מאיתנו, מהרוב של בני ברק - חסידים וליטאים, זה את הצ'אנס להראות מה אני אוהב ורוצה. כל אחד נמצא בקופסה של שחור ולבן. אי אפשר להגיד שכולם מבסוטים, אני בטוח שהרבה אנשים קופצים, הם רוצים קצת לשנות. החסידות האמיתית הייתה ללכת לפאב ולחשוב על הקב"ה, היום נהיינו מתנגדים. הכל אותו דבר".

"אני חושב, ואולי זה יקח שנים" מוסיף ליפא, "אני אראה שאפשר לעשות ש'זה מה שאני', יום שלישי אני ככה... לתת לבן אדם לצאת".

אתה מפרסם קטע שבועי בשם "שני וחמישי" עם מסרים חריגים - כמו לקרוא לנשים חסידיות להפסיק לגלח את שיער ראשן. מאיפה האומץ?

"הגדר שלי, ויכול להיות שאני עושה גם טעויות, זה לא ללכת נגד ההלכה. פעם היו אומרים 'קדש עצמך במותר לך', שגם במותר תקדש את עצמך ואל תעשה. ב-2016 זה נגמר, במה שמותר - תעשה "סוף הדרך". זה כבר לא עובד היום. לגבי מה שדיברתי על נשים ושיער - הרבה דברים החליפו מאז, היום זה עולם אחר. אדם יוצא לעבוד בתל אביב ומנהטן, מה הוא רואה כל היום?... הוא מגיע הביתה ורוצים שיהיה צדיק?".

ליפא ולהקת ניצולי השואה בשיר "בלז"

"אני מדבר מהלב" מסכם ליפא את הראיון, "אני לא מפחד, הולך רק עם הקב"ה. לא מפחד ממה שאנשים יגידו עליי, אמרו עליי כבר הכל. אני לפחות נותן מסר מהלב, וזה עובד".