דעה: המדריך המלא לטיפול במסיתים

קיימת לגיטימציה תרבותית להשניא את הציבור החרדי, לחבוט בו ולהתבטא נגדו בכל הלשונות המזכירות תקופות אפלות בהיסטוריה היהודית. ביטויים דומים כלפי מיעוטים אחרים בישראל היו מביאים את השדרן הנתעב לעמוד הקלון ולספסל הנאשמים, תוך סילוקו לצמיתות מעיסוקו הנ"ל.

הדבר נכון לגבי כל מגזר, זולת המגזר החרדי אשר דברי בלע המושמעים נגדו אינן נתקלים כמעט בגינוי. אדרבה דברים מסוג זה נתפסים כראויים ונאים למי שאמרם ועל מי שנאמרו.

יתירה מזו, אופן התגובה של נציגי הציבור החרדיים לימד עד כמה אנחנו פועלים בתחום הזה כעיוורים באפילה. מאחר שצברתי מאות שעות בטיפול בתחום ההסתה, כבר למדתי היטב מה עמדתם של הגורמים השונים בישראל כלפי ביטויי גזענות והסתה, ומה הדרך האפקטיבית והטובה ביותר לטפל באנטישמים היהודים. להלן המדריך לטיפול במסיתים. גזור ושמור:

1. מועצת העיתונות

יו"ר ועדת הכספים הגיש תלונה למועצת העיתונות. צר לי לבשר לכם. אך מועצת העיתונות הינו גוף וולנטרי ללא שיניים. ספק אם רדיו ללא ההפסקה בכלל חברה במועצת העיתונות, והצעד המרחיק לכת ביותר שתעשה מועצת העיתונות, הוא דיון בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות שההחלטה תהיה פרסום התנצלות, אולי. מסקנה: טוב לשחרור קיטור ולכותרת בעיתון המפלגתי.

2. רדיו ללא ההפסקה

היו גם כמה חכמים שהגישו תלונה להנהלת הרדיו. גם כאן התלונה שהגיעה עשתה את דרכה היישר לפח הזבל של המנהל. הרדיו המקומי הזה עושה את שמו (ואת הרייטינג) בהתקפות פרועות, גסות וחסרות גבולות. השדרנים הנוספים שם כגון, זהבי או הקוף צוברים על העת תביעות ותלונות מאנשים שמצאו עצמם נפגעים. מסקנה: טוב לבזבוז זמן פנוי.

3. משטרת ישראל

דמויות חרדיות נוספות שראו עצמם נפגעים פנו למשטרת ישראל. לא קשה לדמיין את מפקד זק"א בירושלים יושב מול השוטר התורן במגרש הרוסים ומגיש תלונה על גבי גזית. השוטר בטח רושם וחושב לעצמו "בין הולילנד ומקרה הדקירה, והסמים, והאלימות, אני צריך להתעסק עם איזה שדרן שאמר משהו". מסקנה: המשטרה עושה שירות לאזרח ורושמת טופס. התיק יסגר מחוסר עניין לציבור.

4. החוק הישראלי

בחוק הישראלי ישנם 5 סעיפים הרלבנטיים להעמדה לדין של מסיתים מסוגו של גזית. 1. המרדה: "חמש שנות מאסר למי שמפרסם שיש בו כדי להמריד. המרדה: לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסייה" (פרק ח' בחוק העונשין סעיפים 134,136). 2. חוק איסור לשון הרע: האוסר להשפיל אדם או קבוצה של אנשים ולעשותם "מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם". (חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה, 1965, בסמכות היועה"מ). 3. הסתה: "חמש שנות מאסר למי שמפרסם דבר על מנת להסית לגזענות. גזענות: רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקי אוכלוסייה". 4. פרסום דברי שבח, אהדה ועידוד למעשי אלימות: "הבעת דברי שבח למעשה אלימות היא עבירה שדינה שלוש שנות מאסר" (סעיף 4 לפקודה למניעת טרור). 5. פגיעה ברגשי דת ומסורת: סימן ז' בחוק העונשין, סעיף 173 קובע "שנת מאסר אחת למי שמפרסם פרסום שיש בו לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים".

5. הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה

הבעיה, איפוא, אינה העדר חקיקה, אלא הפעלתה. המשנה ליועה"מ לשעבר, טליה ששון (לאחר שפרשה הייתה מועמדת מר"צ לכנסת) פרסמה מאמר שבו הביאה את כל המקרים של הליכים פלילים בעבירות הסתה והמרדה בשנים האחרונות: ובכן: 11 כתבי אישום הוגשו על התבטאויות נגד ערבים. ועוד 15 כתבי אישום בגין התבטאויות של אנשי ימין נגד אנשי שמאל. אף לא תיק אחד נגד איש שמאל שהסית נגד חרדים או נגד אנשי ימין. וזה לא שלא הוגשו תלונות. הפרקליטות גילתה יעילות, זריזות וחריצות כאשר היה מי שאמר משהו נגד ערבים. אך כאשר הוגשו תלונות בגין דברים חמורים בהרבה לא נעשה דבר. ובכן, בישראל מותר לקרוא לתלות חרדים, לזרוק אותם לים, לדרוס אותם, לקרוא להם כינים, טפילים, עלוקות, לקרוא לרצוח אותם, לירות בהם ולהרוג אותם (כל הביטויים האלה נאמרו ופורסמו והוגשו בגינם תלונות).

מה אם כן הדרך הטובה ביותר לטפל במסית:

1. בתי המשפט בישראל, כמו אזרחים רבים בישראל, מאסו בכוחה המשחית של המעצמה השביעית. אנשים שמצאו עצמם נפגעים מכתבות נגדם, ותבעו את אותם עיתונאים זכו וזוכים בפיצויים בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים ומיליונים בשנה. הטיפול באותם מסיתים צריך להתבצע על ספסלי בתי המשפט. יש לגרור את המסית בציצית ראשו. שיתעסק עם עורכי דין, ותביעות, ותביעות שכנגד ותצהירים ועורכי דין. או אז ילמד שמחיר ההסתה אינו שווה בנזק המשפט. מה שנדרש הינו תיקון קטן בחוק לשון הרע, להסיר את הסעיף המחייב את אישור של היוע"מ לממשלה על תביעה בגין הוצאת לשון הרע על ציבור. שבית המשפט יחליט. אין ספק כי אמירות מתועבות מסוג זה שאמר גזית, אם היה מגיע למשפט האדם היה צריך לשלם פיצויים גבוהים מאוד.

2. רדיו ללא הפסקה כפוף לרשות השנייה. לרשות השנייה ישנם אמצעי אכיפה חזקים מאוד כלפי ערוצי הרדיו האזורי: קנסות, שלילת אפשרות פרסום, השעיה והדחה של שדרנים. מן הראוי להפנות את מירב המאמצים והלחצים הציבוריים והפוליטיים שהרשות השנייה תעמיד את הרדיו הזה במקומו, ותדרוש את הדחתו של השדרן האנטישמי.

3. כאן יש להתייחס לציבור החרדי – כלפי פנים. דברי התועבה של גזית צמחו על רקע שידור צילום וידאו של אותם טיפוסים נבזיים המתהדרים בתואר חרדי, מציתים דגלים ואש בלב כיכר השבת, וגורמים לשנאה ולהתרחבות של מאות אלפי יהודים תמימים מעולמה של תורה והמסורת. מן הראוי למצוא את הדרך להקיא ולהוקיע את אותו קומץ וגם את אותם שועלים מחבלים בכרמים המסתובבים עם הצילומים והתמונות ומעבירים אותם לעולם כולו.

בשולי הדברים יש לציין, כי אף שמדובר בשדרן מזדקן, שמצא עצמו עובר מהבמה המרכזית ברשות השידור (הטלוויזיה ורשת ב') לתוכנית נידחת ברדיו איזורי רווי מתחרים. ואף שניתן לרחם עליו, עד כמה דבריו נלעגים ותלושים מהמציאות בסופו של דבר כמות התגובות האוהדות לדבריו מעוררות מחשבות נוגות על הכמות הבלתי נתפסת של חילונים שצמחים במציאות מדומה, בלי להכיר את החרדים באמת.