סיכום העימות הנוכחי בדרום מוצג כניצחון מובהק לצד שלנו. חיסלנו את מנהיג ארגון הטרור, פגענו בעשרות מחבלים, הפצצנו מחסני תחמושת והצלחנו ליירט את רוב הטילים ששוגרו לעבר ערי ישראל. אומרים לנו שהאוייב מתוסכל מכישלונו.
ההישגים אכן הישגים, אבל בתוך הלב פנימה אתה מרגיש כי אבוי לניצחון כזה. צה"ל פרסם נתונים מטרידים מאוד: במהלך שנת 2009, שבה התנהל מבצע 'עופרת יצוקה', נורו לעבר ישראל 881 רקטות ופגזי מרגמה.
לעומת זה, בארבעה ימים של העימות הנוכחי נמנו כ-200 נפילות של טילים בדרום הארץ. וכל זה כאשר החמאס אינו משתתף בלחימה!
נוצרה כאן מציאות שכביכול השלמנו איתה. ארגוני הטרור מחזיקים במלאים אדירים של טילים, ובכל רגע יכולים לשתק אזורים רחבים בארץ ולהכניס מיליוני בני-אדם למקלטים.
אין מנצחים במגננה
כמה נלעגות נשמעות כיום ההצהרות המפוצצות קודם החרבת גוש קטיף. אם יעזו לירות עלינו ולשגר טילים לעבר יישובים ישראליים אחרי הנסיגה מכל רצועת עזה – תגובתנו תהיה קשה ביותר, ככה הכריזו. מה נשאר מכל זה? איומים ריקים.
איפוק איננו כוח אלא חולשה. כאשר אוייב מכריז עליך מלחמה, פוגע ביישובים אזרחיים, מתגרה בעזות-מצח בריבונותך – עליך לעצור זאת מיד. עליך להבהיר במעשים נחרצים שלא תסבול מצב כזה. אם אינך עושה כך, המשמעות אחת היא – אתה חלש או פחדן.
איך דיבר ראש-הממשלה על מה שנראֶה ונשמע כמו ברווז? תחשבו איך נראית בעיני העולם מדינה שיישוביה ועריה מותקפים אחת לכמה חודשים במאות טילים. אין זו מדינה נורמלית שבה אדם שפוי ירצה לחיות או אף לבקר בה. ואנחנו מסכימים לקבל מצב כזה, ואם אין קרבנות בנפש – אף רואים בזה ניצחון.
אנחנו עסוקים כל הזמן במגננה. בונים גדרות ומקימים חומות. מציבים סוללות של 'כיפת ברזל'. אבל תמיד תיחפר המנהרה שתעקוף את הגדרות. במוקדם או במאוחר תימצא הדרך לחדור מבעד ל'כיפת הברזל'. אי-אפשר לנצח מלחמה על-ידי מגננה. אפשר לנצח רק על-ידי מכה קשה וכואבת באמת, הגורמת לאוייב שלא להעלות עוד על דעתו לפתוח באש.
לחתור להכרעה
איבדנו את הדבר החשוב ביותר במערכה צבאית – יכולת ההכרעה. כאשר אוייב מכריז עליך מלחמה, עליך להכותו שוק על ירך ולהביאו לידי כניעה. לא תוכל לנצח במלחמה אם אינך מוכן להכות באוייב במלוא העוצמה.
אם תסתפק בתגובות מדודות וזהירות, מתוך התחשבות מופרזת בדעת הקהל העולמית, לא תהיה לאוייב סיבה להפסיק את המלחמה.
אמת פשוטה ובסיסית זו נעלמה מהשיח הציבורי בישראל. בכל העימותים עם ארגוני הטרור בשנים האחרונות בחרה הממשלה להגיב תגובות זהירות, שלא גרמו לאוייב לחוש שהמלחמה אינה כדאית.
איננו אוהבים מלחמות. אנחנו עם שוחר שלום, עם הרוח והספר. אבל כדי שלא יהיו מלחמות, יש צורך להילחם במלוא הנחישות במבקשי נפשנו, וה' יהיה בעזרנו.