אך לפני כמה דורות היה צמד המילים 'ארץ-ישראל' מרטיט את הלבבות. אמרת 'ארץ-ישראל', אמרת תפילות, כמיהות וחלומות. יהודים עשו מאמצים כבירים לבוא אל הארץ, לנשק את עפרה, לנשום את אווירה. זקנים היטלטלו בדרכים שבועות וחודשים, כדי לזכות לסיים את חייהם בארץ-ישראל ולהיטמן באדמתה הקדושה.
והנה אנחנו חיים בארץ-ישראל, ולעיתים נדמה שאנו מתייחסים לעובדה זו כאל דבר שבשגרה. בחברה הכללית יש, לדאבוננו, מגמות של התנכרות ממשית לארץ-ישראל. בתי-הספר כבר אינם מחדירים כראוי את הערכים הקשורים באהבת הארץ. בני-הנוער והצעירים מדברים על הארץ במונחים יבשים וחומריים. הארץ היא כמו מכונית, שהיום היא שלי ומחר אני מוכר אותה וקונה חדשה. אחד הביטויים ליחס זר ומנוכר זה הוא השימוש במונח 'שטחים' על נחלת אבותינו, ערש התנ"ך.
לטעת את הלהט
אולם גם בקרב יהודים שומרי מצוות חל פיחות מסויים בזיקה לארץ. אפשר להבין זאת. קשה להתרגש ממציאות יום-יומית. מי שחי בארץ חיי יום-יום, מתקשה להתפעם כמו מי שבעבורו הייתה הארץ משאת-נפש רחוקה. ועם זה, אשמים גם אנו, ההורים והמחנכים, בפיחוּת הזה. לא עשינו את הדרוש כדי לטעת בילדינו את להט האהבה לארץ-ישראל.
יש, כמובן, רבים וטובים שהלהט הזה בוער בעצמותיהם והם עושים להעברת הזיקה לארץ-ישראל לבני הדור הצעיר. אולם בהחלט יש מקום לשיפור, ולפחות להוספה. שכן דווקא אנחנו, החיים בארץ-ישראל חיי יום-יום, זקוקים ליתר הכרה בקדושת הארץ, מכיוון שזכינו לחיות ב'פלטרין של מלך'. אלא שעלינו להקדיש יותר מחשבה והתבוננות, כדי שתחושה זו לא תאבד את עוצמתה בתוך חיי השגרה.
שיר-הלל לארץ
הפסוקים שאנו קוראים בפרשת השבוע מבטאים ביטוי נפלא את ייחודה של ארץ-ישראל. התורה מתארת את השפע שבה, את סגולותיה המיוחדות, והעיקר – את היותה "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מר(א)שית השנה ועד אחרית שנה" – ארץ שהקב"ה, כביכול, תמיד שם את עיניו בה, צופה ומביט על כל הנעשֶה בה ושומר ומגן עליה ועל יושביה.
זכינו זכות שלא זכו לה עשרות דורות של יהודים – לחיות בארץ אבותינו, בנחלה הנצחית שנתן הקב"ה לעמו. זכות זו היא גם חובה. עלינו לשמור על קדושת הארץ, להבטיח את ייחודה וטהרתה, ולגדל בה דור יהודי שיתייחס לארץ באותה אהבה והתרגשות שרחשו כלפיה סבינו וסבותינו.
קדושת הארץ גם מחייבת התנהגות הולמת. בפלטרין של מלך אי-אפשר להתנהג כמו בשוק. החינוך לקדושת הארץ מוליד הכרה בצורך להתקדש בעצמנו, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כדי שנהיה ראויים לזכות הגדולה הזאת – לחיות כיהודים בארץ-ישראל, הארץ הנבחרת שניתנה לעם הנבחר.