התורה אינה משתנה

החקיקה גם מושפעת מאופנות מתחלפות ומאירועים שמשפיעים על דעת הקהל. אם, למשל, יתפרסמו כתבות בכלי-התקשורת על הקלות שבה אפשר לאשפז בני-אדם במוסד פסיכיאטרי, תקום זעקה ציבורית שתגביל את היכולת לאשפז בני-אדם בכפייה. אבל אם לאחר זמן יקרו מקרים שחולי-נפש יפגעו באחרים – תקום זעקה נגדית, שתרחיב את סמכות הרשויות לאשפז בני-אדם שנשקפת מהם סכנה.

רק הבורא יכול

מערכת חוקים אנושית לעולם תהיה מוגבלת במגבלות האלה, והיא תשתנה ללא הרף בתגובה לאירועים ולתמורות בציבור. הגמישות הזאת הכרחית, אבל היא גם משקפת את חוסר שלמותה של מערכת החוקים ואת אי-היכולת לצפות את כל המצבים ולבחון את כל ההיבטים.

האם יכולה להיות מערכת חוקים מושלמת, שאינה זקוקה להתאמות ולשינויים? – בני-אדם אינם יכולים ליצור מערכת כזאת. היחיד שיכול ליצור מערכת חוקים כזאת הוא בורא-העולם, שברא את האדם וצופה את העתיד.

מערכת חוקים כזאת היא התורה, שניתנה לנו בהר-סיני, במעמד הנשגב שעליו נקרא בשבת זו. העקרונות הטמונים בתורה אינם תלויים בהלוך-רוחות של תקופה כלשהי או בשבשבת דעת-הקהל. אלה חוקים נצחיים, שקובעים אמיתות מוחלטות של טוב ורע, מותר ואסור.

עוגן היציבות

מכאן ברור עד כמה מופרכים הקולות הקוראים לרבנים לשנות את הלכות התורה, בטענה ש´העולם השתנה´. התורה ´לא התאימה´ למושגים שרוְוחו בעולם גם לפני שלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה. היא דיברה על יום שבת בשעה שהעולם כולו עבד שבעה ימים בשבוע. היא אסרה עבודה-זרה בתקופה שהעולם כולו עבד אלילים.

התורה מעולם לא שאפה להתאים את עצמה למושגי הזמן, אלא היא עיצבה את המושגים וקבעה אמיתות מוחלטות. אכן, התורה עצמה נתנה מרחב, שבתוכו יש מקום להחמיר ולהקל, אבל הכול בתוך מסגרת התורה וההלכה, וכך נהגו חכמי ישראל ופוסקי ההלכה בכל הדורות. אי-אפשר לדרוש מרבנים לסטות מן ההלכה, כי אם יעשו כן – יחדלו מלהיות רבנים.

התורה לא תשתנה בימינו – לא בגלל ´חוסר אומץ´, אלא מפני שהיא אינה זקוקה לשינויים. התורה לא נועדה להיות ´מותאמת´ לרצונותיו של האדם ולאופנות מתחלפות. היא עוגן היציבות האחד והיחיד שקבע הקב"ה בעולמו. היא אמורה להדריך ולכוון אותנו ולא אנחנו אמורים לכוון אותה ולהתאימה אלינו. כוחה של התורה בנצחיותה, באי-השתנותה, בעמידתה נוכח כל שינויי המקומות והזמנים.