אין מי שלא מכיר את המאכל הירושלמי המוכר בשם קוגל, או בלשון המקצועית - "קוגל אטריות". המאכל שהפך לחלק בלתי נפרד מהאירועים, הקידושים, השמחות ואפילו ה'טישים', גורם לעיתים לאנשים לפתוח במרדף אחר מנת הקוגל בבית הכנסת השכונתי בשבת בבוקר, כאשר אין כמעט מי שלא ירצה לשים את ידו בשבת בבוקר על מנת קוגל חמה לצד מלפפון חמוץ וכוס שתיה קרה.
כשקיבלנו הזדמנות להציץ למפעל הקוגלים הירושלמי, שמייצר אלפי מנות במהירות שיא - לא יכולנו לסרב. שם, בין הררי הסירים והמנות הלוהטות קיבלנו הסבר מקיף על הפשטידה הירושלמית שהפכה ללהיט וזכינו להצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של המנות.
בשונה מהקוגל המרובע אותו מכינים בתבנית מרובעת, ללא יותר מידי עבודה ומאמץ בהגשה לציבור, הקוגל האמיתי והמשובח יותר הוא הקוגל מהסירים העגולים - מנות הקוגל המשולשות.
ה'מבינים' יודעים לומר כי בהשוואה למנות הקוגל המרובעות, הטעם של המנות המשולשות שונה ואף טעים יותר, זאת בשל אופן ההכנה השונה.
כך למשל, הקוגל המשולש שמוכנס לתנור, מקבל את הטעם כתוצאה מהסירים הייחודיים שסופגים את השמן במהלך האפיה, לעומת הקוגל המרובע שנאפה בתבנית חד פעמית רגילה.
לא רבים יודעים, אך בשנים האחרונות העוסקים בתחום מצאו טכניקות חדשות כדי להקל על ההגשה של המאכל האהוב לציבור.
אם בעבר היינו רגילים לראות את האחראים על הקוגלים בבתי הכנסת הופכים סירים כשהם מצויידים בסכיני ענק כדי לחתוך מנות באופן שווה, היום ישנו סכין מיוחד שחותך את הסיר כולו, מה שמאפשר להפוך את הסיר ולחלק מייד את המנות בצלחות הגשה, כמובן בזהירות המתבקשת שלא לגרום לקריסת מגדל הקוגל בעודו הפוך.
ואם כבר הגענו להפיכת סירי הקוגל, מומלץ שלא לפספס את המנה הכי טעימה בסיר, את ה'פאדעשווע'.
ה'פאדעשווע', הינה המנה הראשונה (מלמעלה) אחרי שהופכים את הסיר, שעשוייה מאטריות שרופות שנספגו בשמן בשל היותן הכי קרובים לפלטה או לתחתית התנור.
האנשים שעושים מאמצים כבירים כדי להשיג דווקא את המנה הזו, הפכו למכורים אליה, עד כדי כך שאם אין להם את ה'פאדעשווע', הם יעדיפו שלא לאכול קוגל בכלל.