הגילוי המרעיש של מרתף היין בחצר ביתו של הצדיק רבי ישעיל'ה מקרעסטיר זיע"א מעורר התרגשות רבה בציבור החרדי, אך לצד ההתלהבות המובנת, עולות שאלות מקצועיות וחמורות הדורשות מענה מיידי.
ראשית, תמוה ביותר כי טרם פורסמה כל חוות דעת ארכיאולוגית מקצועית המאשרת את מקוריות הממצאים. האם נערכה בדיקה מדעית לקביעת גיל החביות? האם הוזמן ארכיאולוג מוסמך לתעד ולאשר את הממצאים? התנהלות זו מעלה תהיות כבדות משקל באשר לאותנטיות הגילוי.
שנית, וזו נקודה הלכתית קריטית - כיצד ניתן לקבוע בוודאות שהיין שנמצא אכן כשר לשתייה? הרי במשך מאה שנה המקום היה בבעלות נכרית, ומי יכול להעיד שלא נגעו ביין? על פי ההלכה, די בנגיעה של נכרי כדי להפוך את היין ל'יין נסך' האסור בשתייה. האם נערכה התייעצות עם פוסקי הלכה בנושא?
בנוסף, קיים חשש בריאותי חמור. יין שנשמר בתנאים לא מבוקרים במשך עשרות שנים עלול להכיל חיידקים מסוכנים ורעלים שהתפתחו במהלך השנים. האם נערכו בדיקות מעבדה לבחינת בטיחות היין לשתייה? האם התקבל אישור ממשרד הבריאות?
ההתלהבות מהגילוי ההיסטורי מובנת, אך אסור שתעוור את עינינו מלראות את הסכנות הטמונות בצריכת יין שגילו לאחר מאה שנים, ללא כל פיקוח מקצועי. ראוי שאם יש תוכנית לחלוקת היין לציבור - לעצור אתה עד לקבלת חוות דעת מקצועית, הן מבחינה ארכיאולוגית, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה בריאותית.
הצדיק רבי ישעל'ה, שכל חייו היו קודש להצלת נפשות ישראל, ודאי לא היה חפץ שבשמו יסתכנו יהודים בשתיית יין שכשרותו ובטיחותו מוטלות בספק חמור.
יתרה מכך, עולה שאלה הלכתית נוספת בדבר זכויות היורשים. צאצאי הצדיק החיים עמנו כיום, הם היורשים החוקיים של רכושו, והחביות שנתגלו הן לכאורה חלק מירושה זו. האם נעשתה פנייה ליורשים? האם התקבלה הסכמתם לשימוש בממצאים? ומעבר לכך, בעניין כה משמעותי בעולם החסידות, תמוה שטרם התקבלה התייחסותם של גדולי האדמו"רים. גילוי בסדר גודל שכזה מחייב את אישורם והכוונתם של גדולי הדור, בטרם נעשה בו שימוש כלשהו.
נרשה לעצמנו אף להעלות חשש נוסף - האם מישהו חמד לצון והפיץ שמועה זו? האם מדובר בספקולציה חסרת בסיס שהתגלגלה והפכה ל'עובדה' בשיח הציבורי? לצערנו, לא פעם נתקלנו במקרים דומים שהתבררו כחסרי שחר.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com