פרק א': לפני כמאה ושמונים שנה נדפס פירוש 'תפארת ישראל' על ש"ס משניות מאת הגאון ר' ישראל ליפשיץ, ובסוף מסכת קידושין הובא מדרש עלום שסיפר שמשה רבנו נולד עם מידות מקולקלות ביותר, והדבר ניכר היה במראה פניו של משה, ובעמלו הוא תיקן את מידותיו.
המגיד מווילקומיר רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט התנגד בחריפות לסיפור זה, ולדבריו הצטרפו חכמים נוספים. לעומתם היו חכמים שדחו את הטענות ותמכו בדברי התפארת ישראל.
בסדרה בת כמה פרקים, נעסוק בפולמוס זה בדעתם של גדולי ישראל מאז ועד ימינו. מהמהרי"ל דיסקין, עד הגר"ח קנייבסקי. מהראי"ה קוק, עד הרב שלמה אבינר. ומהבעש"ט, עד הרבי מחב"ד.
תחילה נעסוק בשתי הדמויות העיקריות בפולמוס זה: הגר"י ליפשיץ והגרח"א רפופורט.
רבי חיים יצחק אהרן הכהן רפפורט מפורסם בכינוי 'המגיד מוילקומיר' חי ופעל בני השנים תקס"ב תרס"ד). כיהן כמגיד מישרים בליטא ובירושלים וחיבר ספרים רבים.
בשנת תקס"ב (1802) נולד המגיד בסלונים בבלארוס למשפחה המיוחסת לתוספות יום טוב, ולמהר"ם פאדובה.
בצעירותו למד בישיבה בסלונים, והשקיע חלק מזמנו לתנ"ך ואגדות חז"ל, ולימוד זה היה הבסיס לדרשותיו וספריו השונים.
מינויו הראשון היה באיישישוק לא לפני ששהה מספר חודשים בלימוד בווילנא אצל ר' זלמן וואלף, ולבסוף מונה לכהן כמגיד בוילקומיר שעל שמה הוא כונה. בסוף ימיו שנת תרמ"ב (1882) עלה לארץ ישראל ווכיהן כמגיד בחורבת ר' יהודה החסיד.
ספריו השונים נצלו משריפה בוילקומיר, וכך עם ישראל זכה לספריו 'עיני יצחק', 'זקן אהרן', 'בית אהרן', 'כתר תורה', 'תקנת השבים ותיקון העולם' ועוד. על ספרו הפולמוסי 'כליל תפארת' נרחיב בהמשך.
המגיד מוילוקמיר זכה לשיבה מופלגת וחתם את שמו ללא צורך במשקפים. נותרה בידינו תמונתו בגיל 101 בה צולם לפרסומת ל'מושב זקנים' בו התגורר.
בי"ז אלול תרס"ד (1904) נפטר המגיד, ונקבר בהר הזיתים. על מצבתו נכתב "פ"נ הרה"ג ר' חיים יצחק אהרן ב"ר יהודא מגיד משרים מוואלקמיר נלב"ע י"ז אלול תרס"ד ת.נ.צ.ב.ה".
הגאון ר' ישראל ליפשיץ (חי ופעל בגרמניה בין השנים תקמ"ב תרכ"א - 1782 1860), הוכר כאחד מגאוני אשכנז. חיבורו 'תפארת ישראל' על המשנה, נלמד כסדר בכל בתי המדרשות מכל החוגים והעדות.
ר' ישראל היה תלמיד לגאון ר' עקיבא איגר (וחלק מחידושיו הטמיע בפירושו על המשנה), ועמד עמו בקשר רציף ועם רבים מגדולי ישראל בדורו, כחתנו החתם סופר, הגאון ר' יעקב עטלינגר בעל 'ערוך לנר', בעל 'הכתב והקבלה' הגאון ר' יעקב צבי מקלנבורג ועוד רבים.
יחוסו מגיע לרמ"א, ואביו וסבו כיהנו ברבנות בערים מפורסמות. בילדותו גדל באובז'יצקו ולמד אצל אביו ולא בישיבה. אמו קילא שרה נפטרה בהיותו בן 26, ואביו נישא בשנית.
בהגיעו לפרקו נישא ר' ישראל ליפשיץ לדאבריש נכדת אב"ד ורונקי בה קיבל לימים מינוי כרב.
על מידת הערכה לאשתו ניתן ללמוד מפתיחת פירושו ל'סדר נשים' בה הזכיר את אשתו: "זוגתי הרבנית מ' זאבריש תחי' לאי"ט היא אשר נשאה ומשכה עמי בעולי עד היום הזה – עוד יזכנו ה' לשבת שאנן ושלו יחדיו ולנוב בזקנה ושיב' טובה, ולראות עוד שמחות רבות בזרענו".
בצוואתו הוסיף וכתב על אשתו: "גם היא משכה עמי בעול, וסבלה עמי בכל הרפתקאות אשר עברו על ראשינו... והשתדלה לחזק גופי בתורה ובתעודה".
ר' ישראל כיהן במהלך חייו כרב בורונקי, וחודז'ייז' בה ביקש למנות את בנו במקומו דבר שעורר פולמוס בינו לביו רבו ר' עקיבא איגר.
בהמשך מונה ר' ישראל כרב בדסאו עירו של המשכיל משה מנדלסון שם נהג בפרישות וישב "הרבה פעמים בתענית ג' ימים ולילות רצופים, וישב בטלית ותפילין תחת מכסה מלבוש העליון".
בהמשך חייו מונה ר' ישראל כרבה של דנציג שתחתה איחדה שלוש קהילות אלטשוטלנד, ויינברג ולנגפורט. יש אומרים שר' ישראל פוטר מאלטשוטלנד בעקבות חתימתו נגד הרפורמים. במהלך כהונתו פעל ר' ישראל להשכין שלום בין איש לרעהו, יזם הקמת בית דפוס, תמך להקים מכונות לאפית מצות מכונה. והקים קופת צדקה.
ר ישראל נפטר בבית הכנסת בדנציג בצום גדליה ג' תשרי תרכ"א (1860) לאחר תפילת שחרית בעודו עטוף טלית ועטור בתפילין ונקבר בדנציג.
היו שנים שהחסידים חששו מתנועת ההשכלה, ומתוך כך החרימו לעיתים גם חלק מגאוני ליטא. ר' ישראל ליפשיץ ספג ביקורת מאת האדמו"ר רבי יחזקאל משינאווה שציווה שיכרכו את המשניות עם 'תפארת ישראל' בכריכה כפולה משני הצדדים, כדי שלא ילמדו בו. אביו של רבי יחזקאל, האדמו"ר רבי חיים מצאנז הסכים עמו[1], אולם בימינו בתי המדרשות של חסידות צאנז, מתהדרים במשניות עם פירוש 'תפארת ישראל' ואלו נלמדים בשקיקה בידי הצורבים, ואין מחלוקת בנושא.
שני פולמוסים עורר ר' ישראל ליפשיץ בחייו. אחד מהם היה דבריו על שרידי הדינוזארים שנמצאו בימיו כפי שהובא בקצרה בביטאון הליטאי יתד נאמן, ואנו סיקרנו מתוכו מעט מהדברים.
השני הוא המדרש העלום אותו ציטט על משה רבנו, בו נעסוק בהרחבה בסדרת מאמרים הקרובה.
המשך יבוא...
[1] ראה בספר 'שם משמעון', קובץ לזכרו של הגאון רבי משה שמעון זיוויץ. בעריכת ר' דוד לייטענר, עמוד 24, ועמוד 29.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com