פרק ב': אמש חשפנו מעשה מבהיל ביותר, אותו סיפר הגרצ"מ זילברברג אודות גאון קדוש מתקופתו של החתם סופר, שחלק עליו והחמיר מאד בחיפושים אחר חרקים המכונים "מילבין".
אם החתם סופר היה מנער את דברי המאכל כדי שלא להיכשל באכילת חרקים - אותו גאון קדוש ניערם בחוזקה רבה עד מאוד.
כאמור נפגשו השניים בבית החתם סופר, ואותו גאון ניער בחוזקה רבה את דברי המאפה שהביאה אשת החתם סופר, ונפלו חרקים רבים מהאוכל.
הגרצ"מ זילברברג בִּיקֵּר את תלמידיו של החת"ס שלרגע חששו שהחתם סופר נכשל באכילת מילבינים, ולאחר מעשה הוברר שהחרקים נפלו משרוולו של המארח: "זה מראה לנו קצת שאפילו נמצאים בקודש קדשים אצל החתם סופר יכול היצר וחיילותיו להביא הרהורים כאילו מבינים משהו, ועל ידי זה יש כבר במח ולב היפוך של היכל הזכות", סיים הרב זילברברג את דבריו.
מי הוא אותו גאון קדוש שנפלו משרווליו חרקי "מילבין"?!
הגרצ"מ אומנם השמיט את שמו של אותו גאון קדוש, אלא שרבינו הגה"ק מסאטמר ר' יואליש זי"ע ב'מושיען של ישראל' כתב את שמו, במקביל ללימוד מוסר החשוב ד"אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים".
וכך הובא משמו של רבינו מסאטמר זי"ע:
"סיפר רבינו ז"ל שפעם היה הג"ר דוד דייטש זלה"ה אצל החת"ס, והגרד"ד החמיר מאוד בענין מילבין, שכל מאכל שנטל בידיו היה מנענע לראות אם יש עליהם מילבין, והחת"ס כיבדו אז במיני עוגות (פרעציל), והתחיל הגרד"ד לנענעם ונפלו מהם מילבין, ונתבהל החת"ס כשראה מילבין מרחשין על שולחנו, ולבו היה נוקפו מי יודע אם נכשל באכילת מילבין ח"ו, והרכין החת"ס את עצמו ונענע את שרווליו של הפלעץ שלבש הגרד"ד וראה איך שמהפעלץ שלו נפלו כל מילבין, אבל בהמאכלים לא היה כלום".
לא ברור ממה חשש הגרצ"מ שהשמיט את שמו של אותו גאון, אלא שרבינו מסאטמר לא חשש בכל אופן מטעם של לשון הרע, וגילה לנו שמו של הגאון הנ"ל. המדובר בגאון רבי דוד דייטש מחבר "אהל דוד" תלמיד הנודע ביהודה וידידו של החתם סופר.
בגרסה שהובאה משמו של רבינו מסאטמר נכתב: "ונתבהל החת"ס... ולבו היה נוקפו מי יודע אם נכשל באכילת מילבין ח"ו", ומדברים אלו נראה שלא רק תלמידיו נלחצו כפי שהובא משמו של הגרצ"מ, אלא אף הוא בעצמו.
ראוי לציין שהמסר של שני הגרסאות זהה: הקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים, והחתם סופר לא נכשל באכילת מילבינים.
לפני שנעסוק בדמותו וקדושתו של רבינו דוד דייטש אב"ד ניישטאדט, נזכיר פה שאני חונכתי במגזר הליטאי, ששם מחמירים ביותר בענייני אכילת פירות מסוימים מחשש לחרקים. ישנם פירות שלא אוכלים אותם כלל כגון תאנים ותותים.
אירע ובתלמוד תורה הליטאי שם חונכתי, הביאו טיש פירות לכבוד ט"ו בשבט, וכמנהג הליטאים כיבדו את הילדים ב-5 פירות בלבד, שכמובן לא כללו תאנים ותותים. ילד אחד שלא הסתפק בפירות שהביאו ההנהלה - הביא מביתו תאנים יבשות (!). או אז ראה המפקח החינוכי את הילד הרך מכניס לפיו תאנה, והחל הלה שואג בקול גדול: "דאורייתא!!! אסור לאכול את זה! – יש פה תולעים!", ובחוזקה נטל מפיו של הילד את התאנה, במעמד קבל עם ועדה.
אני הקטן, כנראה שתמיד העזתי לשאול שאלות (...) שאלתי את המפקח: "הרי אדמו"ר מפורסם פלוני שגדולי ישראל הליטאים מכבדים מאד (יושבים לצידו בעצרות הבחירות), אוכל תאנים יבשות בט"ו בשבט? האם גם עבר על דאורייתא?!".
אותו מפקח גישמקער, ענה לי בהאי לישנא את המשפט הבא: "האדמו"ר הנ"ל הוא צדיק, רועה רוחני של קהילת גדולה, והקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים! אבל לנו אסור לאכול תאנים!".
שנים רבות תהיתי האם תשובתו של המפקח הייתה התחמקות גרידא, שכן הוא לא יכול מבחינה פוליטית להשמיץ אדמו"ר מפורסם שאוכל תולעים או שבאמת הוא חשב כן שהקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים.
והנה, לאחר שעברו עשרות שנים ממעשה זה שנחרט בליבי, אני מבין שגישה זו של סנגור על צדיקים, הובאה בשמו של רבינו מסטאמר והגרצ"מ, ושמחתי שמחה רבה עד מאוד.
לפני פרסום הכתבה, התקשרתי לאותו מפקח ישיש (שזכר את מעשה זה של "חטיפת התאנה מפיו של הילד"), והוא שמח מאד מהדברים, וביקש שאצלם לו את מקורות אלו שהובאו אצל רבינו מסאטמר והגרצ"מ.
• • •
נספר מעט על הגאון רבי דוד דייטש (חי ופעל בין השנים תקט"ז, תקצ"א - 1755, 1831) שכיהן כאב"ד וראש ישיבה בפראונקירכן (אחת משבע קהילות הידועות בהונגריה (כיום באוסטריה) ורב העיר נובומסטא.
ה"חתם סופר" העריך מאד את הגרד"ד וכתב עליו בין השאר:
"אותו צדיק קדוש ישראל גאון עולם ... ראיתי בתוכו דברים נפלאים מסולאים בפז ... אשרינו אם זכינו לשיחותו ולאורו ... וזכות הצדיק יעמוד לנו להגן בעדינו מכל רע, ולברך את בית ישראל מברכת ה'".
הגה"ק רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה" ראשון שושלת סיגוט, כתב בהסכמתו:
"הליכות עולם לו יוצא מפי קדוש וטהור, טיהר גברא קדישא, הרב הגאון הצדיק האמיתי המפורסים ... ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
ספרים רבים כתב הגרד"ד בניהם 'אהל דוד', חידושים על מסכתות פסחים וביצה, (וינה 1819), וכן חידושים על מסכתות סוכה וחגיגה, יבמות, שבועות ועוד.
הגרד"ד נולד בעיירה ניטרה בהונגריה לרבי מנחם מנדל דייטש שכיהן כדיין בעיר. סבו היה רבי מרדכי דייטש, רבה של פריישטאט ומחבר הספר "מור דרור" על הש"ס.
בצעירותו למד אצל הנודע ביהודה בפראג, שהיה לרבו המובהק. 40 תכתובות הלכתיות מופיעות בשו"ת נודע ביהודה מאת הגרד"ד.
ידידו הקרוב היה החתם סופר (שכאמור ביקר אצלו בביתו), שהזכירו באחד מכתביו: "ובטוח אני באהבתו עזה כי ישים עינו עלי לטובה להזכירני בתפילתו".
הגרד"ד כיהן ברבנות במהלך השנים בימניץ, אב"ד פראונקירכן, סרדעהלי, נובומסטא עד לפטירתו.
הגרד"ד לחם עוז כנגד תנועת ההשכלה שפשתה בקרב שלומי אנשי ישראל באותם השנים. התנגד ללימוד שפות זרות, ואף התנגד לרכוש ש"ס שהוגה בידי יהודה ליב בן זאב מראשי המשכילים.
פולמוס הדפסת הש"ס מאד מעניין, ורק נציין בקצרה שלאחר שהיו מקרב גדולי ישראל שלא הבינו את מלחמה זו של הגרד"ד במשכיל מדפיס הש"ס, עמד הגרד"ד ויצא להפגנה במהלך יום השבת בשעת קריאת התורה מול המשכיל הנ"ל.
המפגינים מצאוהו בעצם יום השבת יושב וכותב דברי תורה תוך כדי חילול שבת. כשהתחילה ההפגנה, ברח המשכיל לשירותים, שם התמוטט ומת, ויהי לפלא.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com