פרק א': ידוע שהיו בדורות עברו הרבה הנהגות וחומרות על מין שרץ המכונה "מילבין" אצל צדיקי ישראל. חרק זה מצוי על סוגי מאכלים ולא נראה לעין, והיו צדיקים שהחמירו נוראות וגדולות כדי שלא להיכשל באכילת חרק זה.
מעשה נורא הביא הגרצ"מ זילברברג על קדושת החתם סופר שהיה לו דרך משלו כיצד להיזהר מחרקים אלו.
אירע והגיע לביתו אחד מהגאונים הקדושים בדורו (שאת שמו המלא הגרצ"מ זילברברג משמיט) שהיה גאון קדוש מחמיר במיוחד שהיה מנער כל אוכל שהכניס לפיו "ניעור ארוך וחזק למאכל" וכך ווידא שאין שום חרקים מסוג "המילבין" על דברי המאכל.
החת"ם סופר שכאמור היה לו דרך משלו להקפיד על אי אכילת חרקי "מילבין" לא הקפיד על "ניעור ארוך וחזק" והוא סבר שאף אם לא מנערים בצורה זו, אין "מילבינים" על דברי המאכל.
כאשר כיבד החתם סופר את האורח בעוגיות, טרם אוכלו בביתו של החת"ס הגאון הנ"ל החל לעשות "ניעור חזק עד מאוד", והנה נפלו חרקים על שולחן המאכלים, והמקורבים שהיו שם נפלו פניהם כיון שח"ו היה נראה ששגיאה נפלה מתחת ידו של החתם סופר שהוא לא מחמיר בניעור, ומי יודע כמה חרקים נאכלו פה ה"י.
המסובים שנהגו בהוראת רבם שאין לנער חזק, נאלמו דום ונכנסה למוחם מחשבה שאולי ח"ו שגיאה יצאה מתחת ידו של החתם סופר. "שדימו בדעתם שהנה רואים בחוש ממש שעל השולחן של החתם סופר רוחשים מילבין, ומה שייך לדון לכף זכות על זה. הלא רואים בפועל שיש פה שרצים?!" כותב הגרצ"מ.
החתם סופר הרגיש במחשבות הללו אצל מקורביו, וביקש רשות: "אם יכול לנער את הפעלץ [הבגד העליון] של אותו גאון וקדוש, וכשנתן לו רשות, ניעור החתם סופר בחוזק השרוול, ונפלו משם מילבין על השולחן, ונתברר שמילבין שנפלו מקודם לא היה מהמזונות של בית החתם סופר אלא מהשרוול של הגאון והקדוש שעשה הניעור בחוזק".
כך הוברר שהחרקים היו בידו של הגאון הקדוש המחמיר, ולא בדברי המאכל, ובכל מקום שהלך, החרקים הלכו עמו.
המוסר השכל אותו מדגיש הגרצ"מ זילברברג בעקבות מעשה מבהיל זה, שהרי התלמידים "היו בביתו הקדוש והנורא של החתם סופר, ולנגד עיניהם נראו חרקים מהאוכל של החתם סופר, ונחדרה לליבם 'מחשבת פיגול' שהחתם סופר טעה, ואותו גאון וקדוש צדק. זה מראה לנו קצת שאפילו נמצאים בקודש קדשים אצל החתם סופר יכול היצר וחיילותיו להביא הרהורים כאילו מבינים משהו, ועל ידי זה יש כבר במל ולב היפוך של היכל הזכות", סיים הגרצ"מ זילברברג את דבריו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com