מחלוקת מתעצמת: מותר לתימנים לאכול בשר בתשעת הימים?

בשיעורו השבועי (מוצ"ש פרשת מטות-מסעי) מסר הראשון לציון הגר"י יוסף לתלמידיו את הוראתו כנגד מנהג עדת התימנים שאוכלים בשר בתשעת הימים[1]. הגר"י הביא מקורות רבים לפסקו שיש לתימנים להפסיק לאכול בשר בתשעת הימים, כפי הנהוג בכל תפוצות ישראל.

היאך התימנים נוהגים שלא לפי הרמב"ם שהם כה מעריצים?!

"וצריך להבין, שהרי הם אומרים שעושים כדעת הרמב"ם, עד כדי כך שכתב הרמב"ן... שבתימן היו אומרים בקדיש: "בחייכון וביומיכון ובחיי מרנא ורבנא רבי משה בן מיימון", והלא הרמב"ם כתב שלכל הפחות בשבוע שחל בו לא אוכלים בשר, אך הם טוענים שכך היה המנהג בתימן. אבל למה לבוא לארץ ישראל ולעשות אגודות אגודות, נגד משמעות דברי הראשונים והשלחן ערוך".

אנו לא מזלזלים במנהגי התימנים, אלא שבהלכה חובה לנהוג כמרן השולחן ערוך

"צריכים לשכנע אותם, כי לפעמים הם רואים בזה כאילו פוגעים בהם ומזלזלים מנהגים שלהם, וזה לא נכון, יש להם מבטא טוב ויפה, ולנו זה קשה... ויש להם מנהגים בספר תורה... ומנגינות שלהם, ומאכלים שלהם, בכל זה מנהגם בידם, אבל בענייני הלכה יעשו כולם אגודה אחת כדעת מרן השלחן ערוך".

מרן השולחן ערוך הוא מרא דאתרא, ועל התימנים שעלו לארץ ישראל, לנהוג כמו חצי מליון יהודים שנהגו לפי מרן השלחן ערוך

"וכי לא שמיע להו תשובת מרן באבקת רוכל (סימן ריב) שאומרים קמא קמא בטיל? התימנים עלו כ- 54,000 נפשות בעליית מרבד הקסמים, ובקום המדינה – קצת לפני אותה עלייה - היו בארץ בערך שש מאות אלף איש, כיוצאי מצרים, וכיון שכך התבטלו לראשונים שהיו כאן, וצריכים לעשות כמנהגי הארץ, אתרא דמרן השלחן ערוך. ולכן גם התימנים יעשו כדעת השלחן ערוך והפוסקים שלנו, שלא לאכול בשר החל מראש חודש אב".

אין לנו שום דבר נגד המרוקאים

"בענייני הלכה לא שייך פגיעה, כשמרן זצ"ל היה אומר לעשות כדעת מרן השלחן ערוך, ולא לדבוק במנהגי מרוקו, היו כמה שנפגעו. בשבוע שעבר היה אחד שדיבר בכנס רבנים שצריך להחזיק בכל מנהגי מרוקו. צריכים לדעת שבמרוקו היתה הרבה תורה, היו שם הרבה גדולי תורה, ובמאות שנים האחרונות היו שם כאלף מחברי ספרים בהלכה, אבל מה זה קשור, יש מנהגים... וכי יש לנו משהו נגד המרוקאים? אלו שטויות! מי שחושב כך יש לו קטנות המוחין או סילוק המוחין... אנחנו מדברים הלכה נטו. גם התימנים".

קטנוניות לחשוב שמרן הגר"ע יוסף היה נגד עדות מסוימות

"הרב יחיא אלשיך מרחוב צפניה, שהיה תלמיד חכם, היה בא למרן מידי שני וחמישי ושואל אותו שאלות בהלכה. וכן הרב שלום יצחק הלוי והרב יוסף צוברי ועוד, היו מגיעים לבית של מרן, ואהבו אותו מאוד. מי שחושב כאילו הרב היה נגד עדות מסוימות, זו קטנוניות".

דברי הראשון לציון בשיעורו, עוררו סערה רבתי בקרב תלמידי חכמים מעדת התימנים, ובעיקר מפני שהתימנים בעצמם חלוקים בשיטות ומנהגי הלכה, אלא שבדבר אחד - היתר אכילת בשר בתשעת הימים הוא גורף ומאחד את כולם.

נזדמן לפנינו מאמר שנכתב אודות האמור בספר ילקוט יוסף 'ארבע תעניות החדש' בו הוא משיב על כלל ראיות הראשון לציון, בדרכה של תורה.

כתבו ראש בית הוראה 'נזר ההוראה' הגאון רבי אורן צדוק ממודיעין עילית. נזכיר שבשנה שעברה הפולמוס התורני בנושא זה, עלה לכותרות, כשאחיו של הראשון לציון, הגאון רבי אברהם יוסף, בשיעוריו הביע התנגדות למנהגי התימנים, ואף שם הגר"א צדוק השיב על דבריו.

נוסף לכך בשיעורו השבועי בעיר רעננה התייחס הגר"א צדוק לכך, מדוע הנושא עולה כל שנה מחדש, וכך דבריו:

"אמרתי לבדוק בגוף הספרים האם אכן כך"

בשבוע האחרון פורסם מאמר תורני בסוגיה זו מאת הגאון רבי אורן צדוק, שם הגיב לדברי הראשל"צ הגר"י יוסף, הן לדבריו בשיעור השבועי, והן לפסקו שכתב ב'ילקוט יוסף', כך דבריו:

"ראיתי בספר ילקוט יוסף 'ארבע תעניות' החדש עמוד רנ"ה שכתב, ש'מנהג פשוט בכל המקומות' שלא לאכול בשר בתשעת הימים, וכסיוע לכך האריך בהערה שם להביא גאונים וראשונים רבים, שהעידו שאכן כך הוא המנהג הפשוט, ואמרתי בעניי לבדוק בגוף הספרים האם אכן כן הם פני הדברים.

"המגיד משנה העיר על דברי הרמב"ם וכתב שמנהג לא לאכול בשר בתשעת הימים 'לא פשט בארצות אלו'

"הנה תחילה הובאו דברי הרמב"ם המפורסמים, שכתב בפרק ה' מהלכות תעניות הלכה ו', 'וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית'. ולא הביא מרן הראשון לציון שליט"א את דברי המגיד משנה שהתייחס לדברי הרמב"ם אלו וכתב, 'המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר, שאין נמנעין אלא ערב התענית', והטעם שהעיר הרב המגיד אודות מנהג 'ארצות אלו', זאת משום שגרס בדברי הרמב"ם "מנהג 'כל' ישראל", על כן ראה לנכון להעיר על כך שאינו כן, ואגב כך זכינו אנו לענייננו שהיו מקומות בספרד שלא נמנעו מלאכול בשר, ואמנם אם היתה גירסתו כפי שהיא לפנינו והיא גירסת כתבי היד, לא היה מעיר על כך, וממילא לא היתה לנו ידיעה על מנהג מקומות שלא נהגו במנהג זה אלא ממקורות אחרים כפי שיובא לפנינו. ומרן בבית יוסף סימן תקנ"א כשהביא את דברי הרמב"ם אלו, תכף להם מיד את דברי הרב המגיד בשתיקה, ולא דבר ריק הוא, ובעזהי"ת בהמשך יתבאר הדבר".

"מדברי הרמב"ן שציטט מוכח שלא בכל המקומות נוהגים כן"

"עוד הביא מדברי הרמב"ן בספרו תורת האדם ענין אבלות ישנה עמוד רמ"ה, 'ועכשיו נמי יש מקומות שנוהגין שלא לאכול בשר מראש חדש ועד התענית. ונהגו הכל שלא ליכנס לבית המרחץ בשבת זו, ואסור לשנות מנהג אבות ז"ל'. ומבואר מדבריו שרק כלפי כניסה למרחץ נהגו הכל להימנע, אולם כלפי אכילת בשר ציין רק 'יש מקומות', משמע שלא נהגו הכל מנהג זה, ואשר על כן אינו ברור הדבר להביא מדברי הרמב"ן סיוע שכך נהגו בכל המקומות, באשר מוכח בעליל שרק מקומות מסויימים נהגו כן. וכן כתב מפורש בשמו בספר מצות זמניות בהלכות תשעה באב לרבינו ישראל תלמיד הרא"ש מטולדו, שאכן בזמנו לא כולם נהגו כן, וזה לשונו, 'והמקומות שנהגו שלא לאכול בשר מראש חדש ועד התענית, אף על פי שאינו אלא מנהג בלבד, אסור לשנות מנהג הקדמונים. וכ"כ רבינו משה ז"ל. ויש מקומות שנהגו לאכול בשר מראש חדש ועד התענית. ונהגו הכל שלא ליכנס לבית המרחץ. ואסור לשנות מנהג אבותינו נוחי נפש'.

"לא ברורה הראיה בהיות שמעיד על מקומו בלבד"

"עוד הביא מדברי הרוקח סימן ש"י, ולא ברור מה הראיה אחר שמעיד על מנהג מקומו בלבד וזה לשונו, 'מנהג אבותינו הקדושים, שאין אוכלין בשר ואין שותין יין ואין רוחצים מר"ח עד ט' באב'.

הרשב"א דיבר על מקום מסוים שלא אוכלים בשר בתשעת הימים, ולא בכל המקומות

"עוד הביא מדברי הרשב"א בתשובותיו סימן ש"ו, ואף משם אין כלל ראיה שמנהגם של ישראל שלא לאכול, והוא על דרך דברי הרמב"ן, וזה לשונו, 'וגדולה מזו נהגו אבותיכם נוחי נפש שלא לאכול בשר משנכנס אב, ואף על פי שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד, שאפילו בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין, אפילו כן מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדר של ראשונים. ופורץ גדר ישכנו נחש של דבריהם'. ומבואר מתשובה זו שלא נהגו בכל קהילות ישראל להימנע מבשר, ולכן השיב לשואלים 'נהגו אבותיכם', ונשמר בלשונו בסוף תשובתו בהראותו גודל הפורץ גדר, 'מי שאוכל בשר 'בכל המקומות שנהגו' איסור וכו'', אלמא בכל המקומות שנהגו דייקא ולא בכל ישראל. ועוד נרחיב בזאת במאמר מיוחד.

אין ראיה כלל ממחזור ויטרי

"עוד הביא מדברי מחזור ויטרי תלמיד רש"י סימן רס"ג, וזה לשונו, 'רוב הגאונים שבלותיר נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משנכנס אב עד תשעה באב'. עכ"ל. וראה גם ראה שאין ממנו ראיה כלל, ואדרבא מדבריו מבואר שמנהג זה אינו נחלת העם כלל, אלא אך ורק גאוני לותיר, ואף הם לא כולם רק רובם, ואין המדובר על מאות אלא אף על עשרות או בודדים ממש, וחילי הוא ממה שהביא בספר הפרדס הגדול סימן קנ"ה שם מובאת עדות על שלשה גאונים בלבד, ולא מובן כל כך מה מקום יש להביא מכאן ראיה ל'מנהג פשוט בכל המקומות', בשעה שממנו מבואר ההיפך, שהמנהג הפשוט הוא שלא להימנע. יעויין עוד בהמשך מ'ספר האורה' סתירת רבו רש"י מנהג זה.

הכלבו כתב "ויש נמנעין", ומוכח דלא פשט המנהג

"וכן הביא מספר הכלבו סימן ס"ב שמנהג ספרד להימנע, ונראה שהכוונה בהבאה זו, להציג שכך הוא מנהג כל ישראל, שהרי זו מטרת הבאת כל המקורות המובאים בספר, אלא שמדבריו מבואר אחרת וזו לשונו בשלימות, 'ויש נמנעין מאכילת בשר משנכנס אב, לפי שאין שמחה אלא בבשר וכו', ונהגו בספרד שאין אוכלין בשר מר"ח אב עד תשעה בו וכו''. וכן הוא בספר ארחות חיים הלכות תשעה באב סימנים א' - ד', וספר המנהגות לרבי אשר מלוניל. ומבואר שלא פשט בכל המקומות מאחר שכתב רק ש'יש נמנעין', ועוד שרק בספרד פשט מנהג זה".

תשובת רב האי גאון

"עוד הובא בשם רב האי גאון שנהגו כל ישראל זאת, ומקור ניסוח זה הוא מספר המנהיג הלכות תשעה באב כמו שהעתיק הרב את לשונו שם. וראשית דבר אציגה נא את תשובת רב האיי, כפי שהובאה בספר מאה שערים לרבי יצחק אבן גיאת, שהוא המקור הקדמון לדבריו, ומשם לוקחה זאת ונפוצה על פני כל הארץ: 'ונשאל ממר רב האיי, נהגו באלו המקומות דאע"ג דמימנעין מלמיכל בישרא מריש ירחא דאב עד התענית, וכן טבחי ישראל לא ישחטו כלל עד צאת התענית, וביום התענית משש שעות ולמעלה אזלין טבחי ישראל לשוקא, וזבנין ישראל בשרא. ודשאילן, הדין מנהגא, השיב לא לקשי להון הדין מנהגא, דהכל יודעין שמניעת שחיטה קודם לתענית משום מאכל, וביום התענית ליכא דאכיל, ומנהג בבל לבתר פלגיה דיומא ביום תשעה באב שחטין טבחין וזבנין'".

הבדל עצום בין דברי רב האי גאון המקוריים, לציטוט 'בעל המנהיג'

"ומבואר מדבריו אלו, שאין התייחסות כלל להתפשטות המנהג בכל ישראל כפי שהובא בספר המנהיג, שההתייחסות הינה רק לגופה של ההנהגה שלא לשחוט מראש חדש, האם יכולים לשחוט כבר מחצות יום תשעה באב במקומות שנהגו שלא לאכול בשר, ואם אכן יש ידיעה כל שהיא בתשובה זו על מנהג הנהוג, הרי היא רק על מנהג בבל שציין בסוף דבריו. ונוסף לכך השואלים דיברו על מנהג הנהוג רק 'באלו המקומות' ואליהם נשא פניו. כך שעדות 'כל ישראל' הינה של בעל ספר המנהיג ולא רב האי גאון, וזה הבדל עצום. וכאשר דימיתי כן הוא, שמפורש כן בדברי בעל המנהיג עצמו בהמשך דבריו שם בשם רב האי, שכתב וזה לשונו, 'וכתב רב האי ז"ל, והני מילי במקום שנהגו שלא לפרוש מבשר ויין מראש חדש ועד התענית, אבל במקום שנהגו לפרוש מבשר ויין מר"ח ועד התענית, יעשו כמנהגם', ע"כ, אלמא רב האי גאון קרי בחיל שהיו מקומות שלא נהגו לפרוש. ויש להוסיף עוד שבספר אבודרהם בסדר תפלת התעניות העתיק לשונו של בעל ספר המנהיג תיבה בתיבה, ולאחר שסיים כתב, 'ובאלו הארצות לא פשט המנהג, רק יחידים נוהגין אותו', ובעדותו על מנהג מקומו זכה לכוון לדברי רב האי גאון המובאים שם מבלי שכיוון לכך"

איסור אכילת בשר בתשעת הימים – מנהג מקומות מסוימים בלבד

"עד כאן הנה הינם כל המקורות מהגאונים והראשונים המובאים בספר ילקוט יוסף, שהראינו שמרובם ככולם אין להוכיח כלל שכך היה מנהג 'כל' ישראל בזמנם, אלא רק מנהג מקומות מסוימים. וכנגד לכך אציגה נא ראשונים אחרים שלא הובאו, שמהם מבואר שלא נהגו כן בכל המקומות".

"איכא דמחמרי"

"הנה בספר האשכול בהלכות תשעה באב כתב, 'איכא דמחמרי דלא למיכל בשר ולא למשתי חמרא מראש חדש עד התענית, ודקדוקי חומרי נינהו, דמעיקר שמעתא לא אסור אלא בסעודה המפסקת בערב ת"ב מוי"ו שעות ולמעלה, דממעטין בשמחה לא אמרו על בשר ויין'. ומבואר שרק 'איכא' ולא כולם, ואף עליהם השיג בעל ספר האשכול, באומרו ש'דקדוקי חומרה' הם, שלא נכללה מניעת בשר ויין בכלל מיעוט שמחה הנוהגת מראש חדש אב".

דעת הסמ"ק גבי בשר בתשעת הימים

"וכן מבואר בדברי הסמ"ק סימן צ"ו שכתב, 'אין אסור אלא משש שעות ולמעלה ודווקא בסעודה מפסקת, אבל עתה נהגו העולם איסור בכל היום, וכן נכון'. וכן כתב בספר הנייר הלכות תשעה באב שנוהגים הצרפתיים. ומבואר שמנהג שהתחדש רק עתה בזמנו, ואף הוא לא מתחילת החודש אלא רק בערב תשעה באב מתחילת היום. וכעין זה מצאתי בספר צרור החיים דרך אחד עשר, 'ומ"מ כבר נהגו להחמיר באותו יום [ערב תשעה באב], ולא יאכלו בשר, אבל מחצי יום ולמעלה פשט האיסור בעולם שאין אוכלין בשר ולא ישתו יין'. וכן הוא בספר אורחות חיים הלכות תשעה באב, 'מכל מקום הנהיגו הראשונים ברוב המקומות, שלא לאכול בשר כל אותו היום, אלא מי שהיה חלוש או חולה'. וכן הובא מנהג זה בראב"ן על אף שהביא עוד שני מנהגים שמחמירין יותר. וכן כתב בספר המכתם תענית דף ל עמוד א', 'אף על גב שדין התלמוד כך הוא, כבר הנהיגו הראשונים ברוב המקומות שלא לאכול בשר כל אותו היום, אלא מי שהיה חולה או חלוש'.

דעת ספר האורה לרבו רש"י

"ובספר האורה לרבו רש"י סימן ס"ד כתב, 'משנכנס אב ממעטין בשמחה, ולא לענין אכילת בשר ושתיית יין קא אמרינן, אלא לענין שמחה, כגון שמחת חתונה ושמחת מרעים, וכל דבר שמחה. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה'. ומבואר מדברי רש"י אלו ששלל מכל וכל מנהג אלו שנהגו להימנע מלאכול בשר מראש חדש אב, שלא זאת הכוונה במיעוט שמחה אלא משמחת חתונה וכדומה, ולא מאכילת בשר. וזה חיזוק למה שכתבנו למעלה לדקדק בדברי תלמידו בעל מחזור ויטרי, ואם נקביל את שני המקורות 'הרב והתלמיד', נמצא שרוב גאוני לותיר האמורים בדברי מחזור ויטרי, הם אלו שהתייחס אליהם רש"י, לסתור הנהגתם זו, ובלאו הכי זו היתה נחלת יחידים כפי האמור למעלה"

דעת הריטב"א – "ויש מקומות"

"וכן הוא בריטב"א בחידושיו על מסכת תענית דף כ"ו עמוד א', שכתב, 'ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מראש חדש ועד התענית, וסמכו לזה לפי שאמרו במסכת חגיגה, אין שמחה אלא בבשר ולפיכך ממעטין בשמחה'. מבואר שבזמנו בספרד רק 'יש מקומות', וכפי שמבואר בדברי הרשב"א בתשובה הנזכרת למעלה".

דעת ספר המאורות

"וכן הוא בספר המאורות מסכת תענית דף ל' עמוד א' שהעתיק דברי הרמב"ם והעיר עליהם כדרך שעשה הרב המגיד, 'וכתב ה"ר משה וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו, ולא יכנס למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש חדש עד התענית. ובמקומות אלה אין מנהג זה אלא ליחידים שמחמירין על עצמן, ויפה הדבר'.

דעת המאירי

"עוד יש להוסיף את דברי המאירי בדף ל' עמוד א', 'המהודרים במדת החסידות אין דרכן לאכל בשר כל אותו היום ובמקומות הרבה נהגו לבטל בית השחיטה מר"ח עד התענית'. ואגב רואים ששחיטה לחוד ואכילה לחוד, ואפשר שיאכלו באותם הרבה מקומות אלו שאינן מהודרים במידת החסידות, בשר מליח וכדומה שיכול להחזיק הרבה ימים. וכן הוא ברמב"ם הנזכר שהבדיל בין אכילה שהוא בשבת שחל בו תשעה באב לבין השחיטה שהיא מראש חדש".

יתן השם שאבלנו יהפוך למחול, ובקרוב יבנה בית המקדש, ונקבל את פני משיח צדקינו בבית המקדש במעמד של כל חכמי ישראל, תימנים, ספרדים, ואשכנזים בסעודת מצווה בשרית ביום ט' באב.

[1] הובא בגיליון 'השיעור השבועי' 403