פסק החכם צבי בעד רבי דוד ניטו - וסיומה של המחלוקת

• הרב, הרופא והפילוסוף - שחטף כי נחשד לחינם ככופר
• רב או כופר? העיתון שצנזר את תמונתו של רבי דוד ניטו
• מה מקור החכמות החיצוניות? והסערה הראשונה סביב דברי רבי דוד ניטו

כפי שכתבנו בפרקים הקודמים, קנאי לונדון התנגדו לרבם ר' דוד ניטו, ומררו את חייו. שני הצדדים פנו לבית דין בראשות החכם צבי, ולאחר שנתיים ימים בהם ישב החכם צבי על המדוכה, בתאריך י"ז באב תס"ה, הוא פסק לטובת רבי דוד ניטו וטיהר אותו מכל אשמת כפירה (ראה שו"ת חכם צבי סימן י"ח).

החכם צבי במכתבו הארוך הגדיר את דרשתו של ר' דוד ניטו כדרשה טובה "שצריכים להחזיק לו טובה על הדרה שדרש".

החכם צבי ישב על המדוכה שנתיים תמימות, מה שנותן לנו להבין את התלבטותו בהכשרת רבי דוד ניטו כנגד מתנגדיו.

התנגדות רבי דוד ניטו לשבתאות

במאה הי"ז שַׁבְּתַי צְבִי ימ"ש נעץ את טלפיו בעם היהודי, ורבים רבים הלכו שבי אחריו. דמותו המרשימה והבהירה, כישרונו ודרשותיו מול קהל האלפים, גרמו לרבים לסבור שהמדובר במשיח בן דוד, והאמת היא שהמדובר בגדול הנוכלים השרלטנים משיח השקר הגדול ביותר שקם לעם היהודי.

אם היו תקופות שחלק ניכר מהעם היהודי כולל תלמידי חכמים רבים הלכו שבי אחריו והאמינו בנוכל זה (אף הט"ז שלח את בניו לתהות על קנקנו של שבתי צבי), גדולי ישראל האמיתיים, בעיני הבדולח שלהם ובחוש הביקורת המיוחד אותו קיבלו מריבון העולמים, התנגדו לשבתי צבי זה, והודיעו בציבור שלא משיח, לא חמור, ולא כלום.

רבי דוד ניטו הבין מיד שלא מדובר במשיח, ובשנת תע"ד (1714) חיבר חיבור מיוחד בשם "אש דת" נגד ספרו של השבתאי נחמיה חיון "שלהבתיה".

בספרו "אש דת" כינה רבי דוד ניטו את חיון "העיר גס והחמור הגדול... חמרו הבר וברבר", וטען שהוא מסית יהודים לעבוד עבודה זרה.

ההיסטוריון חן מסיקה העלה השערה שיתכן שר' דוד ניטו פעל כנגד השבתאי חיון, שכן הוא החזיק טובה בכך לחכם צבי שהכשירו לבוא בקהל[1].

רבי דוד ניטו תומך באנוסי ספרד

בנוסף לעימות הישיר כל שנות כהונתו מול דעות השבתאים, נאלץ הרב ניטו להתמודד בפולמוס עם הסביבה הנוצרית ולטפל באנוסים הרבים שהגיעו מספרד ופורטוגל ושבו ליהדות ללא כל ידיעות.

הרב ניטו הקדיש זמן רב ופרסם חיבורי פולמוס וספרי עזר קצרים לידיעת הלכות. את ספרו החשוב והמפורסם ביותר "מטה דן - הכוזרי השני" הקדיש להוכחת אמיתות התורה שבעל-פה ודברי חז"ל, שהייתה מעורערת אצל האנוסים, עליו כתב הסכמה נלהבת הגאון בעל השאגת אריה (למהדורה השניה).

כמה שנים לאחר הפולמוס הגדול על דבריו של רבי דוד ניטו, ולמרות שהחכם צבי אישר שדבריו אינם כפירה, חפץ רבי דוד ניטו להדפיס את ספרו, וביקש  מהמעמד הגבוה של אנשי הקהילה שכונו "אנשי המעמד" אישור להדפיס את ספרו. אלו הפצירו בו לחזור בו ולבחון את תוכן הספר לפני שידפיסו, מחשש שהדבר יעורר שוב מחלוקת.

ה"שואל ומשיב" מצטט את רבי דוד ניטו

הגאון התקיף רבי יוסף שאול נתנזון (בספר 'דברי שאול') הביא את דברי תורתו של רבי דוד ניטו, וציטט את החכם צבי שדן בהם ופירשן שכוונתו הייתה כנגד האפיקורסים הפילוסופים.

בימינו הדיון על רבי דוד ניטו לא קיים, אלא רק אצל כותבי העיתים. כבר מרן הסטייפלר בספרו חיי עולם בתחילת חלק ב' מונה את ספרו של רבי דוד ניטו על הכוזרי, - כספר מתאים לאלו הרוצים לעסוק בחקירה עקב בעיות באמונה.

אם הכוזרי המקורי של רבי יהודה הלוי עוסק באמיתות התורה שבכתב, ספר הכוזרי השני אותו כתב רבי דוד ניטו עוסק באמיתות התורה שבעל פה.

נקודה מעניינת שרבי דוד ניטו יוצא כנגד יהודים שכבדו את דברי חכמי הנכרים יותר מאשר חז"ל, והוא מצטט את החכם הנוצרי אגוסטינוס שאמר ש"בשום אופן אין להאמין שהיהודים זייפו הספרים הקדושים, מפני שנראה בלתי אפשר שהסכימו כולם כרצון אחד לרע, כיון שהם מפוזרים בכל רוחות העולם בלתי שימצא ביניהם קצת מהם שימאנו בעוון הגדול הה שהוא זיוף דברי הקודש". 

עוד כותב ר' דוד ניטו ש"חכמת השירה והמליצה והמשלים" שהצטיינו בהם היונים והרומאים, מקורם בתורה, כמו שירת הים והבאר ודבורה וכו' שנכתבו לפחות אלף שנה לפני הקלאסיקה היונית.

את רבי דוד ניטו אהדו נכרים רבים. המטיף בחצר המלך קרל השביעי משבדיה הגיע לביתו, והרב מצידו לא מנע מכמרים להשתתף בשיעורו בגמרא.

רבי דוד ניטו נפטר בלונדון, בערב יום הולדתו ה-74, כ"ח בטבת ה'תפ"ח (10 בינואר 1728). את מקומו מילא בנו, הרב יצחק ניטו. על מצבתו נכתב: "מצבת קבורת החכם השלם הישיש והנכבד, החסיד העניו הדיין המצוין, הרופא המובהק, כבוד מורנו הרב רבי דוד ניטו. נתבקש בישיבה של מעלה ביום מלאות לו ע"ד שנה יום שבת קודש כ"ח לחודש טבת שנת תפ"ח תנצב"ה".