המדרש העתיק על נפילת "נירון" בדמשק וביאת משיח צדקינו בעקבותיו, מתפשט בימים אלה כאש בשדה קוצים ברשתות החברתיות:
"וזה לך האות כשאתה רואה שנפל נירון מזרחי שבדמשק נפלה מלכות בני מזרח ואז תצמח הישועה לישראל ומשיח בן דוד בא ויעלו לירושלם ויתענגו עליה...", (בית המדרש, חדר שלישי, נסתרות ר' שמעון בן יוחי, עמוד 82. אהרן ילינק, לייפציג, 1855).
ההקשר בין מדרש זה לנפילת שלטון אסד בדמשק ברור. שמעון טובול, סגן ראש עיריית באר שבע, ציטט בריאיון לערוץ 14 את המדרש הזה, ואף דרש ש'נירון מזרחי' הוא גימטרייה של 'באשאר אסאד'.
מדרש זה צוטט באתר הידברות בכתבה משנת תשע"ז מאת נעמה גרין, תחת הכותרת "אחרית הימים רשב"י בנבואה עתיקה: כשתיפול דמשק - תצמח ישועה לישראל", ובאתר חב"ד און ליין היו הראשונים שציטטו מדרש זה כבר בשנת תשע"ב, בשנה הראשונה לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.
השמועות על הממשל הסורי החדש שכביכול מעוניין בהסכם שלום עם מדינת ישראל, והדרישה בקרב ששה כפרים דרוזים בגולן הסורי, להישאר תחת ממשל ישראלי - הוסיפו לציפייה השלמה לביאת משיח צדקנו כלשון המדרש המיוחס לתנא האלוקי רשב"י "דמשק נפלה... משיח בן דוד בא".
תגובת הרמב"ם למדרש נירון
את 'איגרת תימן' כתב הרמב"ם בשנת ד'תתקל"ג (1173) כשיהודי תימן סבלו מרדיפות קשות ומשיח שקר החל להסית את הקהילה. המכתב נכתב למנהיג הקהילה, רבי יעקב פיומי.
במכתב, שנכתב במקור בערבית-יהודית, נתן הרמב"ם "מדריך מעשי" להבחנה בין משיח אמת למתחזה. חלק ניכר מהאיגרת הוקדש להתמודדות נוקבת עם ספר "אפחאם אל-יהוד" שחיבר יהודי מומר בשם סמואל אל-מוגרבי. הרמב"ם, שכינה אותו "הפושע", לא בחל במילים - הוא כינה את מוחמד "משוגע" ו"פסול" ואת הקוראן כינה "הקלון".
באיגרת זו הרמב"ם מצטט את אותו מדרש המיוחס לרשב"י(!) וכך דבריו:
"האות של שער נירון וזולתם שדומים להם הם דברים חלושים מאד ואינם מיוחסים בשם לחכמים ואינם מדבריהם, ויש מהם שהם משל וחידה ולא תסתכל לדבר בזה העניין".
הרמב"ם בא לשלול ציפייה לביאת משיח בשל אירועים דומים שהתרחשו בעולם המוסלמי כנפילת בית אומייה ועליית בית עבאס. הרמב"ם ידע שביאת משיח תלויה בחזרה בתשובה בלבד, ולא בעקבות אירועים היסטוריים בעולם המוסלמי.
תקופת נפוליאון
בשנת תקנ"ט (1799) נפוליאון הגדול כבש בסערה מדינות רבות, והגיע לארץ ישראל. שמחה גדולה אחזה ביהדות אירופה כשצבאותיו של נפוליאון התקדמו לעבר ארץ ישראל. בחוברת שהופיעה בברלין באותה שנה צוטט יהודי אלמוני: "כל העיתונים מדברים פה-אחד על כך שנפוליאון כבש ירושלים הקדושה, ומוסיפים כמעט ברצינות, שהוא כבש אותה למען היהודים". הידיעה הייתה שגויה לחלוטין - נפוליאון מעולם לא הגיע לירושלים.
שנתון הונגרי מאותה תקופה משקף את עוצמת התקווה: "היהודים מביטים על נפוליאון כעל משיחם, הם מקווים שכאשר יעלה בידו לכבוש את ארץ הקדושה, אז ייתן את הארץ הקדושה לששת מיליון היהודים הנפוצים על פני כל ארצות תבל", (תורגם ע"י הרב אברהם שישא, המעין, כרך ז גיליון ד). השימוש במספר "ששת מיליון" מצמרר במבט לאחור.
שמועות החלו להתפשט על כרוז שכביכול הוציא נפוליאון במהלך המצור על עכו, הקורא ליהודי העולם להתקבץ בארץ ישראל.
כשנסוג נפוליאון ממצור עכו, התנפצו התקוות. הוא נטש את צבאו במצרים, מיהר לפריז והפך למלך צרפת - רחוק מאוד מהחזון המשיחי שתלו בו.
משבר שנת ת"ר - 1840
כארבעים שנה מאוחר יותר התרחש אחד המשברים הקשים בהיסטוריה היהודית. הכל החל מפרשנות של קטע בזוהר הקדוש: "וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא" - דברים שפורשו כמבשרים את בוא המשיח בשנת ת"ר בידי חלק מהרבנים.
שנה זו כביאת הגואל זכתה לחיזוק נוסף מדברי היעב"ץ בספרו "לחם שמים" שכתב: "ותמצא שיש תקווה לישראל שבשנת תק"מ תקום כנסת ישראל, ובשנת ת"ר (1840) יגיע תר-לשוב ולהיבנות".
בחודש חשוון תקצ"ט (1839), שלח ר' צבי לעהרן, ראש משרד הפקידים והאמרכלים בהולנד, מכתב לרבי ישראל משקלוב, מראשי תלמידי הגר"א בארץ ישראל, ובו ביקש לדעת את התאריך המדויק בשנת ת"ר בו יגיע המשיח.
קולות האזהרה
אך קולות אזהרה החלו להישמע. הגאון רבי מנשה מאלייה, מגדולי תלמידי הגר"א (מוזכר במשנה ברורה כאחד הפוסקים) כתב בחריפות: "וכל מי שירבה טפשות ויתחזק באמונת שקר (שקר בגימטריה ת"ר) וידוע ומפורסם מה שהיה בזה בימי משיח השקר שבתי צבי ימ"ש".
במעשה דרמטי שלא יאומן כי יסופר עלה הגאון רבי יעקב גזוזנהייט, רבה של ורשה, על בימת בית הכנסת בערב ראש השנה, אחז בספר תורה ונשבע בשם ה' המפורש שהמשיח לא יבוא השנה - הכל כדי למנוע משבר אמוני במקרה שח"ו משיח צדקנו לא יגיע.
תוצאות האכזבה
התוצאות של האכזבה היו הרסניות. על פי מחקרו של החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר, כ-450 יהודים התנצרו בירושלים. ביניהם היו שני תלמידי חכמים מעליית תלמידי הגר"א - אליעזר לוריא (בן דוד שני של הרד"ל) ובנימין גולדברג.
החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן חושף שאפילו אח של אחד מחתניו של הגר"מ משקלוב שקל במשך שלוש שנים להתנצר וניהל משא ומתן עם ראשי הכנסייה בירושלים.
משבר שנת תרס"ו - 1906
פרשה דרמטית נוספת התרחשה בשנת תרס"ו, כשפורסמה התחייבות בשם הגה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא שמשיח יופיע באותה שנה.
המצב הגיע לשיא כשחסידים מהעיר סאטמר הגיעו אל האדמו"ר הדרכי תשובה ממונקאטש והצהירו: "אם לא יבוא חלילה – הם יצאו ויכפרו מכל וכל רחמנא ליצלן!".
הדרכי תשובה, בראותו את הסכנה, פרסם מיד "קול קורא" בו הבהיר שלמרות דברי הרבי משינאווא, "הקץ נסתם מעיני כל הצדיקים".
כשנשאל על כך על ידי בנו של הרבי משינאווא, הסביר: "כשמעי עד היכן הדברים מגיעים, חששתי שלא יהיה חלילה חילול השם נורא אם ח"ו יאחרו פעמי משיח, ולכן כתבתי להקים רפואה למכה!"
תש"פ (2020) - אתגרי ימינו
בתקופת הקורונה, התעוררה שוב התלהבות כשרבים פירשו את התפשטות המגפה ברומא באיטליה כסימן למשיח, בהסתמך על מאמר חז"ל שמשיח יושב בשערי רומי.
אך הם התעלמו מדברי האלשיך הקדוש שכתב שהמדובר על רומא הגלילית שנמצאת בארץ ישראל: "אך הנה בעינינו ראינו עוד היום קרוב לציפורי עיר ששמה רומי... והיא בקרב א"י הקדושה".
גם החיד"א, וקדם לו רבנו אשתורי הפרחי ורבים אחרים העידו שמדובר בעיר בגליל ולא ברומא שבאיטליה.
לקחים מההיסטוריה
הלקחים מההיסטוריה מהדהדים עד ימינו. מקרה מאלף מסופר על הגר"י קמינצקי שבעל מפעל גדול בטורונטו החליט לשמור שבת בעקבות הבטחות על ביאת משיח ממש בקרוב.
הגר"י קמינצקי הזהיר אותו: "אל תאמין להם. משיח, לצערנו, עדיין אינו עומד לבוא", ובעל מפעל זה המשיך לחלל את השבת בפרהסיה לכאורה בשל דברי הגר"י קמינצקי.
מעשה זה נראה לכאורה לא יאומן. אלא שהגר"י הסביר למקורביו שחשש שכשאותו יהודי יתאכזב מאי הגעת המשיח, לא רק שיחזור לחלל שבת, אלא גם יאבד את אחד מיסודות האמונה - הציפייה לגאולה (ראה מקורות בספרו של הרב לורנץ במחיצתם דכתב כן).
מסקנות
לא לחינם הזהירו חז"ל במסכת סנהדרין "תיפח עצמן של מחשבי קיצים". בשם מרן הרב מבריסק מובא שאפילו סימני הגר"א לא נועדו להתפרש עבור כל הדורות. דוגמה עכשווית לכך ניתן לראות בפרשנויות שניתנו למלחמת רוסיה-אוקראינה - היו שציטטו את דברי הגר"א וקראו ללבוש בגדי שבת בציפייה לביאת המשיח. אך המלחמה נמשכת, והגאולה טרם הגיעה.
ההיסטוריה מלמדת אותנו לקח כפול: מחד, אמונה בביאת המשיח היא מיסודות היהדות. מאידך, חיפוש "סימנים" ו"אותות" שכבר נדחו על ידי גדולי ישראל כמו הרמב"ם - עלול להוביל לאכזבה קשה ולתוצאות הרות אסון.
יהי רצון שנזכה בביאת משיח, ובנין בית המקדש, וגאולה שלימה וכפי שכתב הרמב"ם באיגרת תימן - יש להיזהר מפרשנויות של סימנים ואותות, ובמקום זאת להתמקד בעבודת ה' אמיתית. נמשיך לצפות למשיח בכל יום, כפי שאנו מתפללים - אבל בלי לחפש "רמזים" שעלולים להוביל למפח נפש.
תגובת שמעון טובול סגן ראש עירית באר שבע: "א. קדושתו ותורתו של גאון ופאר הדורות הרמב"ם היא נזר לראש עם ישראל. הרמב"ם התכוון לדבר מסוים אחר שמובא במקורות מה שאני קראתי בשידור מילה במילה היה דברין של המדרש שנקרא מדרש דרבי שמעון בר יוחאי שמוזכר פעמים רבות בספרות חז"ל ולכן אין כאן סתירה בין דברי קודשו של הרמב"ם לבין דברי המדרש.
"המשנה סוטה פ"ט משנה ט"ו מדברת על כל סימני הגאולה וגם הגמרא במסכת סנהדרין בדף צז ע"א מביאה סימני גאולה, יותר מכך הגמרא בהמשך בסנהדרין בדף צ"ח ע"א מספרת על תלמידיו של רבי יוסי בן קסמא ששאלו אותו אימתי בן דוד בא? וענה להם התנא הקדוש כמה סימנים לביאת בן דוד ואחד מהם הוא נפילת השער ובמפרשים מובא שזה שערה של רומי.
"לכן מה שהתכוון רבנו הרמב"ם הוא על כל אותם אגדות ללא מקור מחז"ל ומה שקראתי בשידור היה מקור מפורש באוצר המדרשים במדרש דרבי שמעון בר יוחאי.
ב. השם בערבית של באשאר אסאד נכתב כך - בגמטריא זה יוצא 570 עם הכולל 571, נרון מזרחי יוצא גם 571. (דרך אגב הרב זמיר פרסם את הנושא הזה ב-2017 בהידברות)".
לקריאה נוספת:
- איגרת תימן לרמב"ם
- ספר "לחם שמים" ליעב"ץ
- ספר "זבד טוב" לרבי אליקים געצל אלטשור
- בית המדרש, חדר שלישי, נסתרות ר' שמעון בן יוחי (מהדורת אהרן ילינק, לייפציג, 1855)
- מחקרו של הרב יחיאל גולדהבר על המרות הדת בירושלים בתקופת משבר שנת ת"ר
- מחקרו של ד"ר אריה מורגנשטרן על התקופה בספרו 'משיחיות וישוב ארץ ישראל'
- המעין, כרך ז גיליון ד (מאמרו של הרב אברהם שישא)
- ספרו של הרב לורנץ "במחיצתם"
- שנתון הונגרי מתקופת נפוליאון
- חוברת שהופיעה בברלין בשנת תקנ"ט (1799)
- מכתבו של ר' צבי לעהרן לרבי ישראל משקלוב משנת תקצ"ט
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com