היום חל היום הגדול ח"י באלול, יום-הולדתם של שני המאורות הגדולים של תורת החסידות: הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות הכללית (נולד בשנת תנ"ח), ורבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך ומייסד חסידות חב"ד (נולד בשנת תק"ה).
גדולי החסידות כינו את היום הזה ח"י באלול, משום שהוא מחיה את חודש אלול. החיות המיוחדת שהביאה החסידות מפיחה רוח-חיים גם בחודש אלול עצמו, ומאפשרת לנו לתקן את דרכינו ולהתקרב לאבינו שבשמים מתוך שמחה ואהבה.
קווי-דמיון
אי-אפשר כלל לתאר את חיי היהדות בדורות האחרונים בלי האור המיוחד שהביא הבעש"ט לעולם. שיטת החסידות שייסד נתקבלה בתפוצות ישראל כמים חיים על נפש עייפה, והתפשטה במהירות על-אף ההתנגדות שקמה עליה בראשית דרכה. כעבור כמה דורות אנו רואים את השפעתה הברוכה בכל פינה בעם-ישראל.
דורנו דומה בכמה וכמה מובנים לימי הופעתו של הבעש"ט. יש קווי-דמיון מרכזיים שקל מאוד להבחין בהם. כאז כן היום, הקיטוב בין חלקי העם מגיע לשיאים חדשים. כאז כן היום, העם היהודי מתפלג לעולם של תורה ולמדנות מול עולם של יהודים פשוטים, שרבים מהם מושפעים יותר ויותר מתרבות הגויים. כאז כן היום, גם לומדי תורה ומקיימי מצוות צמאים לאור רוחני, מחפשים חיוּת בקיום המצוות, משתוקקים לשמחה אמיתית.
הבעש"ט הרעיף טל של תחייה על העם העייף, הצמא והמקוטב. באהבת-ישראל אמיתית, שאינה יודעת גבולות, חימם את נפשותיהם של המוני בית-ישראל. באמרותיו העמוקות גילה אור חדש בחיי התורה והמצוות. הוא לימד איך אפשר להתקרב אל הקב"ה על-ידי קיום מצווה בחמימות ובתום-לב. איך אפשר להתעלות למדרגה עליונה על-ידי מידות טובות ותפילה זכה.
ללומדי התורה הביא הבעש"ט את אורה של תורת החסידות. פתאום נגלו לפניהם רבדים שלא הכירו ולא ידעו עליהם. אותה תורה, אותן מצוות – אך הבעש"ט חשף עומקים חדשים וגילה את הפנימיות והסוד שבתוכן. כך נקבצו אליו גאוני-ארץ ותלמידי-חכמים עצומים, נעשו תלמידיו ולאחר-מכן הפיצו את אור החסידות בשכבות נרחבות בעם-ישראל. לימים עיצבה וגיבשה חסידות חב"ד את אורו של הבעש"ט במתכונת מסודרת של לימוד והתבוננות, עד שכל אחד ואחד יכול להבין בשכלו את רעיונותיה העמוקים של החסידות.
תרופה לדורנו
ידועה גם 'עליית הנשמה' המפורסמת שעשה הבעש"ט, ובה הגיע עד היכלו של המשיח. על שאלתו של הבעש"ט: "אימתי קאתי מר?" [=מתי יבוא המשיח], ענה לו: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", שכן מעיינות החסידות הם הכנה להתגלות אורו של המשיח.
אכן, כיום אנו רואים כי מעיינותיו של הבעש"ט נפוצו חוצה. הם הגיעו לכל קצווי תבל ולכל שכבות העם בישראל. אין היום יהודי שלא טעם, בדרך כלשהי, מאורו של הבעש"ט. מי בלימוד תורתו, מי בסיפורי נפלאותיו, מי בהליכה בדרכיו ומי באימוץ השמחה וההתלהבות שהביא.
אין ספק שדרכו של הבעש"ט יש בה מזור גם לתחלואי דורנו. ככל שנלמד ליישם את דרך הבעש"ט – באהבת-ישראל, בלימוד זכות על יהודים, בהימנעות מדיבורים קשים ומהפחדות ואיומים על בני-ישראל – כן תגבר האחדות בתוך העם ויתקרבו עוד המונים לאור התורה ומצוותיה.
ובעיקר נשואה תפילתנו, כי לאחר שכולנו שואבים מלוא-חופניים מאורה של החסידות, וכאשר הכול רואים שכבר התקיים "יפוצו מעיינותיך חוצה", נזכה לביאת משיח-צדקנו ולגאולה האמיתית והשלמה.