"הטענות נגד משה קוניץ - שקר וכזב והוצאת שם רע"

פרק כ"ז: אמש הבאנו את תגובתו של הרב אביתר מלאכי על הסדרה הארוכה בת 25 פרקים בה עסקנו בדמותו והגותו של החכם משה קוניץ רבה של אוֹבּוּדָה (חי ופעל בין השנים תקל"ד, תקצ"ז - 1774, 1837), ובה הצגנו את דבריהם של הגאון רבי ראובן אליצור אותם פרסם ב'יתד נאמן', שרבי משה קוניץ היה רפורמי, את הקדמת "תולדות רבנו הקדוש" שהודפסה במשניות דפוס וילנא, מגדיר הרב ראובן אליצור "מחזה תיאטרוני על בית רבי" ו"צלם בהיכל", ואת קוניץ עצמו מכנה "מסית ומדיח".

מצינו, טוען הרב מלאכי שתמיכתו של רבי משה קוניץ ברפורמי אהרן חורין, היא בעקבות תמיכת מורו ורבו רבי משה מינץ, אולם מדוע היחס אליהם שונה, ואין שום "חוקר" או "היסטוריון" שטוען שרבי משה מינץ מחותנו של החתם סופר היה חשוד בדעות רפורמיות?!

זה ברור, טוען הרב מלאכי, שבזמן אהרן חורין יצאו כנגדו גדולי ישראל, רבי עקיבא איגר, החת"ם סופר, רבי מרדכי בנעט ועוד, אלא שכנגד רבי משה קוניץ אין ולו ערעור אחד בחיים חיותו, אלא הכל נכתב אחרי פטירתו בטענה שהתחבר לאהרן חורין.

והנה רבי משה מינץ שהיה מחותנו של החתם סופר התכתב עם מחותנו החתם סופר שהוכיחו על הסכמתו לאהרן חורין, וסירובו לתקוף אותו יחד עם גדולי הדור בעניין ריב ההיכל בשנת תקע"ח, ורק לאחר שנגלו לפני רבי משה מינץ כל מעללי אח"ר, פרסם מכתב הבהרה, בו הוא יוצא כנגד אהרן חורין. החתם סופר פרסם מכתבו וגדולי הרבנים לחמו כנגדו בשנת תקע"ט בה גם הדפיסו את ספר "אלה דברי הברית".

נשים לב, מדייק הרב מלאכי, שלמרות שרבי משה מינץ בשנים המוקדמות לא הסכים לחזור בו מתמיכתו באהרן חורין שר"י, החתם סופר בתחילת תשובת פ"ה שיבח שבחו וקרא לו "גאון ישראל רכבו ופרשיו לנס עמינו".

ולא עוד, טוען הרב מלאכי, בשנת תק"צ (1930) נדפס בעיר 'אפען' ספר 'פרי יעקב' מתלמידו של רבי משה מינץ ובו כמה מחידושיו, וכל זה בהסכמת החת"ם סופר שבאה אחרי ראותו הסכמת רבי משה מינץ! 12 שנה אחרי ריב ההיכל וחזרתו מהסכמתו לאח"ר, שם בין הדברים כתב החתם סופר על רבי משה מינץ: "ואתמחי גברא אצלי שהוא מופלא בתורה ויראת ה' על פניו ונאמן עלי הדיין הגדול מחותני הגאון דקהילת קודש אובן ישן".

מוכח מכאן שגדולי ישראל קבלו את חזרתו של רבי משה מינץ מתמיכתו באהרן חורין, והוא נשאר אצלם גדול בתורה, וברור שרבי משה קוניץ כתלמידו המובהק של רבי משה מינץ ילך לפי דעת רבו, וגם יחזור בו מתמיכה זו בחורין.

לא עוד, אלא שבשנת תקצ"א (1931) נפטר רבי משה מינץ והתמנה אחריו תלמידו משה קוניץ להיות רבה של אובודה, 9 שנים לפני פטירת החת"ם סופר! 7 שנים לפני פטירת רבי עקיבא איגר! ואין פוצה פה ומצפצף!

היעלה על הדעת, טוען הרב מלאכי, שהחת"ם סופר ישמע כדבר הזה ולא ימחה? והרי הוא היה הראשון למחות בקרובי אהרן חורין ולכל הפחות אם רבי משה מינץ הכיר שרבי משה קוניץ שלא חזר מהסכמתו עמו, האיך הוא ציווה למנותו אחריו כממשיך דרכו?!

הרב מלאכי מסכם את דבריו: "אתמהה על המלעיגים ללא התייחסות לעובדות אלו אלא ודאי שגם רבי משה קוניץ חזר בו כרבו רבי משה מינץ, וזה ברור... ואלו ראיות שאין עליהן תשובות".

תגובתו המלאה של הרב אביתר מלאכי

לכבוד ישראל שפירא

אלא דאיכא למידק, דעיקר העוררין שיצאו על רבי משה קוניץ היו עקב קשריו עם אח"ר (סטרא אחרינא), אלא שנראה שהמערערים לא חקרו לעמקו של דבר (מה גם שכמה גדולי חכמי ספרד כתבו גם בנוגה צדק אלא שגדולי ישראל הבינו שאח"ר וליברמן הטעום, ביניהם נכדו של הרב מטה יהודה עייאש!). נקדים כי אף אחד לא התייחס לרבו של רבי משה קוניץ, הלא הוא רבי משה מינץ, מחותנו של החת"ם סופר ורבה של אובן ישן (אובודה) לפני התמנותו של רבי משה קוניץ תלמידו הנאמן. בשנת תקס"ג נדפס בפראג ספר "עמק השוה" לאהרן חורין (אח"ר), המסכימים עליו היו רבי משה מינץ ותלמידו רבי משה קוניץ, זו תחילת קשרם עם אח"ר.

נמצא כי עיקר תמיכתו של רבי משה קוניץ באה בעקבות רבו רבי משה מינץ (רבי משה קוניץ נשאל על זה בשו"ת המצרף ח"א סימן ע"א, עיי"ש, שמע מינה דלא חששו לברר עמו העניין וכמו כן הרב לא חשש לכתוב הדברים על ספר, דעשה הדברים בשוגג לשם שמים, וכנראה מהסכמתו לעמק השוה), אלא דניחזי אנן האם היחס לרבי משה מינץ שווה ליחס לרבי משה מינץ???

ויש להעיר דבר חשוב, בדרך כלל כשיצאו עוררין על רב או הנחשד למשכיל, העוררין יצאו בתקופת חייו והובהרו או התגברו בהמשך, וכן בזמן אהרן חורין יצאו כנגדו גדולי ישראל, רבי עקיבא איגר, החת"ם סופר, רבי מדרכי בנעט ועוד, אלא דלפי הנראה, כנגד רבי משה קוניץ אין ולו ערעור אחד בחיים חיותו, אלא הכל נכתב אחרי פטירתו בטענה שהתחבר לאהרן חורין.

והנה מלבד שרבי משה מינץ היה מחותנו של החת"ס (ובדרך אגב, המכיר בהשקפתו הטהורה של החת"ס יודע שהיה כותב לפחות "רשע" כפי שכתב על אח"ר, מה שלא מצינו על החת"ס שכתב לא על רבי משה מינץ ולא על רבי משה קוניץ), מצינו כי בשו"ת חת"ס (ח"ו סימנים פ"ד-צ"ו) מופיעות התשובות בעניין אח"ר ושינויי הרפורמים, כמה מהתשובות הן לרבי משה מינץ כתוכחת על הסכמתו לאח"ר וסירובו לתקוף אותו יחד עם גדולי הדור בעניין ריב ההיכל בשנת תקע"ח, אלא שלאחר שנגלו לפני רבי משה מינץ כל מעללי אח"ר, פרסם מכתב הבהרה, וזה חלק מנוסחו הנדפס בחת"ם סופר ח"ו סימן צ"ג "וכמה פעמים שמעתי מעשיו המקולקלים בענינים אשר ישיחו בו יושבי שער ולא טובה השמועה... ושארי דברי הבל רעים וחטאים אשר ברחובות ישתקשון המוני עם ויהיה להם לפלא ולזרות, על כן החרשתי והייתי בוש ממעשיו כי פיתתני ואפת על ידי סיעות מרעיו בהסכמה על ספרו אשר לא שלטו בו עיני ולא משמשה ידי, כזאת וכזאת עשה אשר כבדה אזן משמוע ואין היריעה מכילו לכתוב דברי הבליו ושגיוניו אשר ספרו לי, ואמנם מה אעשה כבר נד ולד ואמרתי אודה עלי פשעי כי אנכי חזקתי זרועותיו ואלי יחשבו הרעה הזאת ואולם כעת הזאת אני רואה שהוא לאבן נגף ולצור מכשול לכלל אמונתינו הישראלית והוא טהור בעיניו אף שעדיין מצואתו לא רחץ ומולך על כל בני שחץ, לא יכולתי להתאפק ולומר נואש לדברי הרבנים הגדולים גאוני הזמן אשר עוררו אותי מה לך נרדם החלץ חושים והאדמה לא תשם , ומעתה מי בז ולא יחוש לבו יצוק כמו אבן ובשרו נחוש לבלתי ירגיש כבשר המת ברעה אשר ימצא בני עמינו אם אתאפק ואחריש וחוששני מחטאת פן תפשה המספחת לכן איעצך ויהיה אלקים עמך חזור חזור נא מדבריך הראשונים אשר אמרת בס' הנ"ל וכתוב נא בחרט אנוש הדברים האלו במכתב לאמור כי שגית בזה מכמה טעמים... בפרט שרבו עליו רבותיו ובטלה דעתו נגדם" וכו' עיי"ש כל הלשון.

ואחרי הכל בתחילת תשובת פ"ה שיבח החת"ס את רבי משה מינץ וקראו "גאון ישראל רכבו ופרשיו לנס עמינו" וכו' עיי"ש. ולא עוד אלא שבשנת תק"צ נדפס בעיר אפען ספר פרי יעקב מתלמידו של רבי משה מינץ ובו כמה מחידושיו, וכל זה בהסכמת החת"ם סופר שבאה אחרי ראותו הסכמת רבי משה מינץ! 12 שנה אחרי ריב ההיכל וחזרתו מהסכמתו לאח"ר, שם בין הדברים כתב החת"ס "והאמנם היה ראוי לעכב אצלי גוף הספר ולעיין בו בבא תרי ותלת, בבואי אל הנחלה ואל המנוחה בקהלתי בעזה"י, אך היות אצל הרב המחבר דבר נחוץ ושעה עוברת כפי דבריו ואתמחי גברא אצלי שהוא מופלא בתורה ויראת ה' על פניו ונאמן עלי הדיין הגדול מחותני הגאון דקהילת קודש אובן ישן" וכו', עיי"ש.

שמע מינה דקיבלו תשובתו ונשאר בגדולתו בעיני גדולי ישראל ובראשם החת"ם סופר. בשנת תקצ"א נפטר רבי משה מינץ והתמנה אחריו תלמידו רבי משה קוניץ להיות רבה של אובן ישן, 9 שנים לפני פטירת החת"ם סופר! 7 שנים לפני פטירת רבי עקיבא איגר! ואין פוצה פה ומצפצף, היעלה על הדעת שהחת"ם סופר ישמע כדבר הזה ולא ימחה? והרי היה הראשון למחות בקרובי אח"ר, ולכל הפחות אם רבי משה מינץ הכיר ברבי משה קוניץ שלא חזר מהסכמתו עמו, האיך לא יצווה שלא ימנו את רבי משה קוניץ לרב העיר אחריו? אתמהה על המלעיגים ללא התייחסות לעובדות אלו אלא ודאי שגם רבי משה קוניץ חזר בו כרבו רבי משה מינץ, וזה ברור. ודו"ק. תיתי לי דכי שכיבנא נפיק ר"מ קוניץ לוותי דתריצנא כוותיה ודנתיו לכף זכות. ואלו ראיות שאין עליהן תשובות.

אביתר מלאכי.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com