על הנושא הזה לא כותבים הרבה. בטח לא בתקשורת החרדית. הרבה מעדיפים להסתיר, להדחיק, לנסות לשכוח וכמה שיותר מהר, לצמצם את החשיפה, להחשיך את המועקה.
אבל הנושא הזה כאן על השולחן. במלוא כיעורו. שולח טרף ברבים מבנינו. מחולל שמות בבחורי ישראל הטהורים והקדושים ואין לנו ברירה אלא לזעוק את זעקתם ולהתריע בשער.
"הנושא הזה" הוא במילה אחת: התמכרויות. בשלוש מילים: התמכרויות לחומרים מסוכנים. ולא. לא מדובר רק בסמים כבדים. המילה "חומרים מסוכנים" אינה כיבוס עיתונאי חרדי לכל מיני עלים ירוקים שלכותב השורות אין הבנה בהם, ב"ה. מיד נבין שכל צמח ירוק שכזה, אפילו אם הוא 'רק' קנאביס רפואי – הוא חומר מסוכן במלוא מובן המילה.
לא נעים להכיר
התמכרות היא תלות. תלות שיוצרת הנאה. הנאה שלצערנו באה ממצוקה. דוגמה קלאסית: לשלמה יש חובות. הוא שותה אלכוהול – שוכח מהחובות, נהנה מהאופוריה ורוצה לחזור על הפעולה הזאת שוב. בהתחלה הוא לא ירשה לעצמו לשתות יותר מידי. אחר כך הוא כבר יתרגל עד למצב שהוא לא יכול בלי זה.
נכון אומנם שהתמכרות היא בעיקר פסיכולוגית, אבל מי שרוצה לצאת מההתמכרות צריך לטפל בעצמו. הגוף רגיל לקבל את מה שהוא צרך עד היום וכשהוא לא מקבל אותו (בטח כשזה מגיע בהפסקה בבת אחת) הוא עלול לקרוס.
מה שקשה בכל מה שקשור להתמכרות הינה העובדה שהתמכרות היא בריחה מכאב אך היא עצמה יוצרת כאב. סוג של ביצה ותרנגולת שקשה לפתור. בטח לאור העובדה שהתמכרות הינה מחלה לכל דבר.
כיוון שכך יש להתייחס להתמכרות במלוא הרצינות ולטפל בה כאילו – ובעצם: באמת – שמדובר במחלה. מי שמכור – חייב ללכת לטיפול מאסיבי כדי להוציא את עצמו ממעגל הקסמים הכואב הזה.
חשוב להדגיש, רגע לפני שנשוחח עם המומחים. התמכרות אינה רק התמכרות לחומרים מסוכנים. התמכרות יכולה להיות גם למחשב או לפלאפון. יש מי שמכורים לרשתות החברתיות כל הזמן. יש מי שמכורים למשחקי מחשב. התמכרות היא בריחה ממצב אחד למצב אחר (שהוא נראה נחמד יותר). יש מי שמכור לקניות ויש מי שמכור לקשר אישי עמוק עם חבר (גם התמכרות מסוכנת). הצד השווה בכולם שהתמכרות הינה תלות. תלות לא בריאה בעליל.
כדי להפסיק להיות מכור יש לעשות דרך. לעיתים מדובר בדרך קשה וכן, גם כואבת. מי שמכור, הוא רגיל לקבל משהו מסוים ועכשיו אין לו את זה. כואב לו שאין לו את מה שהוא היה רגיל אליו. יש צורך בלפצות את עצמך על מה שאין לך ואם לא עושים את התהליך נכון – זו עלולה להיות נסיקה קשה אפילו יותר מזמן ההתמכרות עצמה.
אז מה עושים? הולכים למומחים. לא נפרט כאן בכתבה מה הדרכים, גם מהסיבה שאנחנו לא מוסמכים בנושא ואין לנו את ההבנה המלאה וגם כי לכל מכור יש דרך אותה הוא צריך לעבור בנפרד. לא דומה התמכרותו של זה להתמכרותו של זה.
זאת רק נאמר, אם יש סביבכם מכור – הטובה הכי גדולה שתעשו עבורו היא שתשלחו אותו לטיפול מקצועי.
חומרים מסוכנים בשחור לבן
את מרכז רטורנו הקים ר' איתן אקשטיין בעקבות מקרה טראגי. לפני מספר שנים הוא היה בשליחות במקסיקו ושם הוא נחשף לבעיית ההתמכרויות הקשה. את המרכז הוא פתח לאחר שאדם שנפטר ממנת יתר כתב לו כצוואה לדאוג שלא יהיו עוד מקרים כמוהו בקהילה. בתחילה פתח אקשטיין את המרכז במקסיקו ולאחר מכן בארץ. כיום המרכז מתוקצב על ידי המדינה ונותן מענה חינמי לכל מי שבא לגמילה במקום.
"רטורנו בספרדית זה פניית פרסה וזה בעצם מה שאנחנו עושים", פותח אקשטיין בשיחה עם 'כיכר השבת', "הרעיון הינו להנגיש מענה לכל נושא ההתמכרויות. יש לנו ומזון כשר למהדרין. אברכים שלומדים איתם. אנחנו שמים דגש לחלק התורני במקום".
"בשנים האחרונות הקנאביס חדר לכל מקום", משתף אקשטיין בכאב, "המדינה עשתה תהליך 'אי הפללה' של צרכני קנאביס. המשטרה כבר לא מתעסקת בתחום הזה ואז כל יום אנחנו מקבלים הודעת סמס של 'רפואי', שרוצים למכור לך גראס כמו סם.
"חשוב לדעת: לרובם זה לא יכול לעשות כלום אך לשלושים אחוז מהמשתמשים זה יכול לגרום סכנה. הגוף של בחור בן שבע עשרה עדיין לא חזק מספיק והוא עלול לקרוס. אני אומר את זה בכאב, אבל זה המצב, זה חדר גם למגזר שלנו כי מעולם לא דיברו נגד זה. הרי לא שמעתי על משגיח בישיבה שעשה על זה שיחת מוסר...".
"לראייה, עד כמה חמור המצב, נזכיר כי רק לפני שלושה חודשים פיצצו את בני ברק במודעות נגד שימוש בגראס והדגישו עד כמה זה מסוכן. אם בתי הדין יצאו בכרזה גלויה כנראה שהמצב מאוד חמור במגזר שלנו", אומר אקשטיין בכאב.
אתה רואה בשטח שבאמת יותר חרדים פונים אליך לאחרונה?
אקשטיין מאשר בכאב. "אנחנו מלאים במבול של פניות. יש לנו כעת, כבר אחרי החגים, כעשרים אנשים בתהליכי כניסה לטיפול – שזה המון. נאלצנו לפתוח אשפוזית חדשה".
באים אליכם חרדים?
"כן. יש בחורים שבאים אלינו בשחור לבן. חרדים לכל דבר, מהישיבות הכי טובות שיש".
איך הם מגיעים למצב כזה, אתה יודע להגיד?
"זה תמיד מתחיל מ'חבר שהביא לי'. לרוב, זה מתחיל משתייה של אלכוהול. בבית כנסת יש קידושים ובחורים שותים ללא הבחנה. התרבות הזאת נכנסה עמוק אלינו ולצערנו אין מי שעומד וצועק על זה".
מה עושים כדי לגמול מכור?
"אם בן אדם 'משומש' (מכור בפועל. א"ט) – הוא צריך לעבור תהליך של 21 יום של גמילה פיזית, הכולל ביקור פסיכיאטר ורופא עם ליווי צמוד של אח. הכל כדי לעבור את התקופה שהגוף רוצה את הסם ולא מקבל. בתקופה הזאת הוא יקבל תרופות הרגעה בעת הצורך.
"צעירים עד גיל 21 יכולים בהמשך להיכנס לתוכנית לימודים ולהמשיך בבית הספר כמעט כרגיל. אם הוא מעל גיל 22 הוא יישאר לטיפול אינטנסיבי ואז יכול לקבל אופציה להוסטל עם חברים, שם הוא עדיין שומר על עצמו ויכול לצאת לעבוד ולחיות את חייו.
"כל אריכות הטיפול הינה בגלל שהתמכרות היא מוגדרת כמחלה וכיוון שמדובר במחלה קשה צריך לטפל בה כראוי".
זה לא קל לגמול מכור...
"ברור. הנשמה צועקת. התמכרות היא פתרון שגוי למצוקה ריגשית. אדם עבר אירוע שיימינג או כל דבר אחר לא ראוי שעשו לו. פתאום שהוא שותה או צורך סם, הוא לא מרגיש את הכאב הזה. לשאכטה הראשונה הוא הגיע דרך חבר ואז מהר מאוד זה נהפך לכך שהוא צורך בעצמו לבדו.
"בהתחלה זה בא עם הטשולנט ביום חמישי בלילה. כיוון שהוא עושה עם החברים 'לילה לבן' כי הם עושים 'משמר', אז חבר מחלק סיגריה ומבטיח שיהיה כיף. מי שזה עושה לו כיף - ממשיך לכל השבוע. אחר כך הוא מתחיל לשלם על זה הרבה כסף ומהר מאוד הוא נהפך לסוחר בסמים".
שאבין, אתה מדבר על 'בחורים משלנו'?
"כן, לא באים אלי בחורי ישיבה מסין, אלא כאן מהארץ. ראש ישיבה שקורא את הכתבה ויגיד שאצלו אין דבר כזה הוא או ישן או שהוא לא יודע מה קורה אצלו בישיבה ונוח לו לעצום עין. התופעה הזאת קיימת אצל כולם, כולל כולם, ליטאים וחסידים".
המלצה שלך, מה ניתן לעשות במקרה של בחור שנהיה מכור?
"ברמת המשפחה: הורים צריכים לקחת אחריות. אם הילד חוזר מאוחר בלילה, או שהוא שתוי או שהעיניים שלו אדומות. אם הוא מסתיר דברים ומשקר או לוקח כסף שלא שלו בהשאלה... צריך לשבת ולדבר אתו שיחה רצינית. אם הוא מתחמק יש להרים צלצול לאנשי מקצוע והם ידריכו להגיד בדיוק מה לעשות.
"ברמת אנשי החינוך: על הר"מ לוודא שאם יש בחור שנמצא בפינה – לא לתת שיחת מוסר, אלא לנסות לדובב אותו ולהבין מה עובר עליו. כתוב 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. כי רב מדבר ואתה מקשיב, חבר מקשיב כשאתה מדבר. על הר"מ לנסות להיות קצת חבר. בחור רוצה לדבר אך לא יודע עם מי.
"ברמת רבנים וחברי כנסת – רבים עוזרים לנו. הם מאוד מעורים בפרטים ועוזרים בכל מה שאפשר. אף אחד כבר לא שאנן למקרים האלה שלקחו רבים מבנינו".
המכור שנפל לדיוטה תחתונה והפך למדריך
אהרן דוד, הינו מדריך ברטורנו ויש לו סיפור חיים עוצמתי שמראה כי כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן ובגדול. לא בקלות הצלחנו להושיב אותו לריאיון, אבל לאחר הפצרות והבנה כי המקרה שלו עשוי לעזור לאחרים, הסכים אהרן דוד לשתף את סיפורו ולחזור לרגעים הקשים.
"גדלתי בבית עם אמא לא בריאה גופנית ואבא שנתן חינוך נוקשה", פותח אהרן דוד, "לא כי הוא היה רע לב חלילה, אלא כי זה החינוך שהיה מקובל פעם, חינוך אותו הוא עצמו קיבל באירופה. בתקופה של לפני ארבעים שנה, לא ידעו איך להגיב לילד עם הרבה אנרגיות ולכן מהר מאוד מצאתי את עצמי עף מישיבה קטנה".
"בהתחלה הייתי שותה אלכוהול. אהבתי את זה כי זה השכיח ממני את הצרות", ממשיך אהרן דוד לגולל את סיפורו, "מהר מאוד התחלתי להסתובב באזור שוק מחנה יהודה ונהייתי 'חייל' טוב של אחד העבריינים הגדולים באזור.
"כיוון שלאתר חרדי מכובד אני מתראיין, לא אפרט יותר מידי מה עברתי אצלו ובכלל, זאת רק נאמר, נפלתי לדיוטות הכי תחתונות שאפשר. הייתי מעביר חומרים מסוכנים מתל אביב ועושה מעשים שלא ניתן לכתוב אותם מעל במה מכובדת זו. החומרים עזרו לי לשכוח את הכאב שלי והיה לי טוב עם זה. מהר מאוד המשטרה נפלה עלי, נתפסתי ונשפטתי".
איך תפסו אותך?
"סוכן סמוי עלה עלי. הם ראו נער בן 15 שמעביר סחורה, הם ידעו מיד לאיזה כיוון אני ילך והם חתכו את זה".
אהרן דוד ממשיך: "גם אחרי שיצאתי המשכתי לצרוך חומרים. אני חייב להדגיש שהיו תקופות שניסיתי להתנקות. זה לא שהייתי אדם רע במהותי, פשוט זהו המפלט אליו ברחתי. בכל תקופה בא אני מנסה להתרומם – אני נכנס לישיבה ומנסה ללמוד. אבל כשאתה לא מוכן לשינוי אמיתי אתה לא באמת מצליח. זה מה שקרה לי כשנכנסתי פעם ראשונה לרטורנו. עשיתי את הטיפול והקשבתי לאחראים אך לא הייתי מוכן באמת לשינוי. לכן, נפלתי שוב.
"ואז מגיע השלב שאתה לא צורך את החומרים כי אתה נהנה מהם אלא כי אתה כבר רגיל אליהם וחייב אותם. בתקופה הזאת אתה חצי בן אדם. לא תאורטית, אלא בפועל. אתה אדם 'מחוק'. זה היה תקופה שכבר לא היה לי רצון לחיות. הבאתי חבל לאיזה 'זולה' שהייתי רגיל להיות בה עם עוד כמה חבר'ה ותכננתי לסיים את חיי מתוך הבנה ברורה שחייתי כאן די זמן, הגיע העת לעשות לזה סוף ולגמור עם הסבל.
"את מה שקרה בהמשך אני זוכר במטושטש, רציתי לעשות מעשה ובפועל מצאתי את עצמי יומיים אחר כך במיטה ברטורנו. הפעם, עזר הקב"ה, ותפסתי את העזרה שלהם בשתי ידיים. לקחתי את הטיפול ברצינות תוך שאני משאיר מאחור את 'מה דעתי על מה שהמדריך אומר'. פשוט, כל מה שהיה צריך לעשות במסגרת הטיפול – עשיתי".
זה קשה להתנקות...
"קשה מאוד", מסכים אהרן דוד, "אבל חלק מהתהליך זה להסכים לכאב. רוצה לבכות – תבכה כמו ילד. תחבק את הכאב וככה תצליח לעזור לעצמך".
אהרן מקצר מאוד בסיפורו ומגיע לאפיזודה מיוחדת שמרגשת אותו גם כיום, במרחק שמונה שנים מהעת שהוא התנקה והיה משוחרר לדרכו.
"הציעו לי עבודה כלשהי במקום ולקחתי אותה. היה שם מדריך, שגם כיום שאני מזכיר את שמו אני עושה זאת בחרדת קודש, כיוון שהוא יודע לקרוא אנשים לתוך נשמתם, ואמר לי 'אהרן דוד, אל תעבוד כאן, צא לעולם ובבוא העת ה' הטוב יחזיר אותך לכאן בדיוק בזמן שצריך'. כל כך כעסתי עליו, שאומנם עשיתי כדבריו אך לא דיברתי אתו מאז.
"יצאתי לעולם והפכתי לנהג משאית. עבדתי קשה מאוד מכל הבחינות. חלפו הימים והגעתי לשבת בוגרים של רטורנו, הרי זה הבית השני שלנו כאן, והרב אקשטיין, מנהל המקום, אומר לי שלוש מילים 'תבוא אלי בראשון'. ביום ראשון הוא לוחץ לי יד ואומר לי יש לך כאן עבודה – אתה אתנו. שיהיה בהצלחה. ומאז ועד היום אני במקום.
"תקופה לאחר מכן ראיתי את המדריך שיעץ לי לעזוב וחיבקתי אותו בחוזקה. אז הבנתי מדוע הוא אמר לי לצאת לעולם. אם הייתי נשאר שם מיד אחרי שהתנקיתי – לא הייתי שורד שם כעובד. הוא ידע שעלי לעזוב כדי לשוב חזק יותר ושלם יותר. כיום אני מדריך קבוצות ומפיץ את הבשורה שלי לעולם כדי שכולם ידעו – אפשר לתקן.
"אוהבים אתכם, בואו לתקן ובעז"ה להצליח לשנות!".
(לפניות לכותב: ari@kikar.co.il)