פרק ב': המשגיח הגה"צ רבי דב יפה אותו ציטטנו אמש שצידד בהפצת ספר 'חשבון הנפש', בתור אחד ממעתיקי השמועה של תנועת המוסר; הביע את דעתו בעוד מספר פולמוסים העוסקים בספרי מוסר השנויים במחלוקת.
אחד הפולמוסים היו על ספריו של המשכיל המפורסם נפתלי הֶרְץ וַייזֶל, המפורסם בשמו רנה"ו אשר חי ופעל בין השנים תפ"ה 1725)) - תקס"ה ((1805
בקובץ 'בית אהרון וישראל' המזוהה עם חסידות קרלין סטולין[1] הובאו בשמו של המשגיח הגר"ד יפה (בחיי חיותו) מספר מסורות על וייזל וספר המידות שלו.
א: המדפיס הרב מאיר קליימן שאל את הסטייפלר אודות ספרי וייזל, וענה לו "הספרים שלו טובים, אבל עליו היו טענות".
ב: מרן הסבא רבי נתן צבי פינקל מסלבודקא לא אבה לעיין בספרי וייזל. אולם תלמידו הגה"צ רבי נתן זוכובסקי משגיח דישיבת פתח תקוה מסר שיחות בהיכל הישיבה אשר תוכנם היה מספרי וייזל.
ג: ראש ישיבת סלבודקא מרן רבי איזיק שר עיין בספרו של וייזל, ואף כתב עליו הערה אחת (שדבריו נכונים, אולם היחס אליו היה כ"חכם טועה").
ד: המשגיח מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן מכפר חסידים, ביקש לעיין פעם אחת בספרו של וייזל בענין שכר ועונש.
ה: הגר"ד יפה אמר שכמדומה לו ששמע מפי הגה"צ רבי אהרון כהן משגיח ישיבת חברון שאמר: "א עהרליך יוד קוקט גישט אדיין אין דעם" – "הערליכער יהודי לא מסתכל בזה".
מסורות אלו שחלקם אוהדות לוייזל, הובאו בהערת שוליים בקובץ הקרלינאי "בית אהרון וישראל" מז עמוד קמט, לאחר סדרת מאמרים בהם סוקרה דמותו בעיקר ממקורות חסידים שגינוהו, אחת מהם טענה, שרבי נחמן מברסלב השליך לאש את ספרו של וייזל 'יין לבנון'.
ברם, לא כל החסידיות מיקשה אחת. יש לציין את עדותו של אליעזר צבי צְוַוייפֶל שבשיחה עמו, אמר לו אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש השלישי בשושלת חב"ד, שבספריו של וייזל יש יראת שמים[2].
לפני קרוב לעשרים שנים הגאון רבי משה צוריאל הדפיס מחדש את ספרו של וייזל, והקדיש הקדמה ארוכה והביא שמות של 40 רבנים שהסכימו לספרו של וייזל. ברם, מקורות אלו לא עמדו לו, ובעיתון 'יתד נאמן' חתמו חלק מגדולי ישראל על כרוז בו הם אוסרים להפיץ את הספר.
במכתב מחאה ביתד, נטען שגאוני הדורות בעל הנודע ביהודה ובעל הפלאה והחת"ס פסקו שדינו של וייזל הוא משכיל כופר בתורה ואסרו להכניס ספריו בבית יהודי:
"לכן אנו באים להזכיר ולחדש את פסקם של גדולי הדורות זצוק"ל שאיסור גמור על בעלי החנויות ובתי ישראל להכניס ספריו והמקיים דברי הגאונים זצ"ל ה"ז מקיים התורה בישראל", כתבו הרבנים.
חתמו: הגרמי"ל לפקוביץ, הגרמ"ש שפירא, והצטרפו: הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר, הגאון רבי שמואל אוירבך, הגאון רבי ניסים קרליץ, הגאון רבי חיים קניבסקי, הגאון רבי נתן גשטטנר והגאון רבי מאיר צבי ברגמן.
כאמור; דמותו של וייזל שנויה במחלוקת, כפי שהובא בקובץ החסידי 'בית אהרון וישראל'. תוספת מעניינת מוסיף ההיסטוריון בן-ציון דִינוּר תלמיד ישיבת טלז, והיא: הגר"א גוֹרְדוֹן ראש ישיבת טלז הרבה לשבח את וייזל[3].
בעניין זה פניתי לגאון החוקר המפורסם רבי יהושע ענבל שאמר לי בהאי לישנא:
"אין שום הפתעה שגאון ליטאי מתייחס בהערכה לתכנים של רנה"ו, בדיוק כמו הנצי"ב שהיה בן זמנו של ר"א גורדון, או בעל ה'כתב והקבלה' שקדם לו מעט, הרש"ש, התפארת ישראל, הגאון הליטאי ה'זכר יהוסף', ועוד רבים.
"ההתנגדות של גדולי ישראל היתה לפעולה שנקט בנושא החינוכי, ולהפצת הביאור יחד עם מנדלסון, והיו רבים מגדולי ישראל שלא פסלו לחלוטין את חידושי תורתו, והביאו מדבריו, גם אם טעה בהפצת הביאור יחד עם התרגום, או בטענה החינוכית שלו. כשיוצאים נגד מישהו פומבית, זה לא בהכרח שהוא נהפך לגוי. אני לא מסכים עם הרב צוריאל, שסובר שמי שהעריך את תורתו, סימן שנחלק על הנודע ביהודה וסבר שטעות היתה לצאת נגדו".
• • •
[1] ראה; הערת שוליים בקובץ החסידי "בית אהרון וישראל" מז עמוד קמט
[2] אליעזר צבי צווייפל, המגיד, ז׳ תמוז תרכ"ו, גליון 24, עמ׳ 189, בהמשך לקינה שנשא על פטירת הצ"צ בגליון הקודם. הובא בתוך: הובא ברשומת ספרותית: "מפגשים עם אדמו"רי חב"ד (א). ישר כח לר' מנדי שפירו שהראני מקור זה.
[3] הובא אצל: הרב שי עקביא ווזנר, חשיבה משפטית בישיבות ליטא - עיונים במשנתו של הרב שמעון שקופ, הוצאת מאגנס, ירושלים, 2016
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com