שאלה: זוג נשוי שהאשה והבעל הם מעדות אחרות (זוג מעורב) כגון ספרדים ואשכנזים, כיצד עליהם לנהוג בביתם בעניינים שונים שיש בהם חילוקי מנהגים, למשל בעניין אכילת קטניות בפסח, אכילת בשר "כשר" שאינו "גלאט- חלק" וכדומה?
תשובה: רבותינו הראשונים פסקו (מכח דברי הגמרא בכמה מקומות) שאדם שהיה גר במקום שנוהגים בו כמה מנהגים להקל ולהחמיר, ואחר כך עזב את אותו המקום לגמרי ובא להשתקע (לגור בקביעות) במקום אחר, צריך לנהוג כמנהג בני המקום שבא להשתקע בו, בין להחמיר ובין להקל, ואינו מחויב להמשיך במנהגי המקום שיצא משם.
ולפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, אודות אשה מבנות אשכנז, שמנהג בית אביה שלא לאכול בפסח אורז וקטניות והלכה ונשאת לבעל ספרדי שנוהג היתר בזה, רשאית האשה לנהוג היתר כמנהגו, משום שהיא נחשבת כאדם שעזב את מקומו להשתקע במקום אחר.
וכן פסק רבינו הרשב"ץ (רבי שמעון בר צמח, מרבותינו הראשונים) לגבי מקום שיש בו שתי קהילות חלוקות במנהגיהן (כמו קהילות הספרדים והאשכנזים) ונשא איש מבני הקהילה האחת אשה מבנות הקהילה האחרת, שאין ספק שהאשה נכללת עם בעלה בכל חיובו, משום שאשתו כגופו בכל הדברים, ונפטרת ממנהגי קהילת בית אביה, ודבר פשוט הוא שלא יהיו שניים מסובין (סועדים) על שולחן אחד ויהיו חלוקין במאכליהם, שיהיה האסור לזה מותר לזה, אלא בכל מנהגיה תלך האשה אחר מנהג בעלה. ובפרט שלגבי יחסי אשה עם בעלה יגרום הדבר פירוד ומחלוקת אם יהיו חלוקים במנהגיהם.
ארץ ישראל נחשבת "אתריה דמרן" דהיינו מקומו של מרן השולחן ערוך, אשר חי ופעל בה, ומארץ ישראל פשטו הוראותיו ונתקבלה הלכה כמותו.
לפיכך כתב מרן הרב שליט"א, שאשה ספרדיה שנשאת לבעל אשכנזי, אף על פי שצריכה לנהוג כמנהגי בעלה בביתו, ולמשל עליה להימנע מבישול אורז וקטניות בבית בעלה, מכל מקום אם הם גרים בארץ ישראל אתריה דמרן, אין האשה נחשבת לאדם שעקר (עזב) לגמרי ממקומו הקודם ובא למקום אחר, אלא רשאית לאכול אורז וקטניות בבית הוריה אף לאחר נישואיה, וכדעת מרן, מרא דארעא דישראל. וכמו כן אינה רשאית להקל באכילת בשר "כשר" שאינו "חלק" "גלאט", משום שמנהג ארץ ישראל על פי הוראת מרן הקדוש, להימנע מאכילת בשר שאינו "חלק", וכדעת רוב הראשונים.
וכמו שכתבנו בהלכה מיוחדת שעסקה בעניין, ואף שמנהג האשכנזים אפילו בארץ ישראל להקל באכילת בשר שאינו "חלק", מכל מקום זו שכבר זכתה לנהוג בזה כדעת מרן, אינה נפטרת ממנהג זה בנישואיה עם בעל אשכנזי, אלא עליה להמשיך בחומרת מרן בזה.
(באדיבות אתר "הלכה יומית")