מה לומדים מפורים על חירות נפשית ועשירות, ומה זה קשור להורים? | שלוש גישות לחיים

>> למגזין המלא - לחצו כאן

החיים מזמנים לכולנו אתגרים ומכשולים, כמו גם הצלחות והישגים. בידינו הבחירה להתמקד במה שיש או במה שאין לנו. לראות את חצי הכוס המלאה או חצי הכוס הריקה. אנו עושים זאת באמצעות בחירת נקודת המוצא: אם ההנחה היא שהדברים אמורים להיות כרצוננו - "כוס מלאה", אזי ה"אין" יהווה חידוש שימשוך את תשומת הלב. אולם אם נקודת המוצא שהדברים לא אמורים להיות כרצוננו - "כוס ריקה", הרי שה"יש" יתפוס את תשומת ליבינו.

שלוש גישות לחיים

מה נקודת המוצא הנכונה? האמת היא שחלק מחיינו הולך כרצוננו וחלק לא, ומכאן שלוש גישות לחיים:

העני ברוחו ממוקד במה שחסר לו ושוכח את מה שיש לו. זוהי גישה שלילית המונעת הכרת הטוב ומביאה לחוסר שביעות רצון תמידי. העני ברוחו מרוכז בחסר ולכן הוא בתודעת "מקבל". לא משנה כמה באמת יש לו, הוא ממוקד בחסר ו"מתאווה" להשלים אותו ("אביון"). המן היה עשיר בממונו ועני ברוחו. במקום להביט אל כל עבדי המלך הכורעים ומשתחווים לו, הוא בחר להתמקד במה ש"אין" במרדכי שלא כרע לו. כל מה שיש לו נעשה חסר ערך בעיניו.

השיכור ברוחו נמצא בקצה השני של הרצף - הוא ממוקד רק במה שיש לו ומתעלם ממה שחסר לו. הוא בתודעת "נותן" מופרזת, מעבר למה שיש לו. גישה חסרת פרופורציות זו אינה ריאלית ואף מסוכנת, כיוון שהיא מונעת למידה, התפתחות והתקדמות.  

העשיר ברוחו הוא זה המאזן נכונה בין החצי המלא לריק. הוא מודע למה שחסר לו, אך בוחר להתמקד ולהעריך את מה שכבר יש לו, ולהיות שמח בחלקו. הוא מקבל בעין יפה את מה שבחלקו, בין טוב ובין רע, בין מרובה ובין מועט. הוא איננו משתוקק להשיג יותר ממה שראוי לו. הוא משלב בין תודעת השפע של הנותן לתודעת המחסור של המקבל. לכן תחושת הסיפוק הפנימית שבו אינה מביאה אותו לבטלנות וחוסר עשייה.  

הורה עשיר, הורה עני והורה שיכור

הורה עני רואה רק מה לא תקין אצל הילד שלו. נקודת המבט שלו היא שהילד אמור להתנהג "למופת", ולכן הוא ממוקד בבעיות והחסרונות. הוא מגמד מערכן של הצלחות קטנות, כי הן טיפה בים לעומת מה שצריך. הורה זה רואה את העולם רק מנקודת המבט של עצמו. הוא לא לוקח בחשבון שמבחינת הילד הוא "נותן" די והותר למחויבויות שונות כמו לימודים, כללי התנהגות ועוד. מה שהוא רואה זה רק מה הילד לא עושה.

הורה שיכור אינו מצליח לראות את החסרונות של הילד, בוודאי כאשר הן לא פוגעות בו ישירות. הוא עסוק בגוננות על הילד ובהאשמת האחרים. קשה לו ליישר מבט אל מול הדרשו שיפור אצל הילד. הורה זה רואה את העולם רק מנקודת המבט של הילד "מסכן, גם ככה יש כלפיו הרבה דרישות. די במה שעושה".

הורה עשיר שמח בילד שלו, הוא אוהב אותו כמות שהוא. הוא מצליח להחזיק שני הפכים, מחד לראות את הטעון שיפור ולעודד לשינוי וצמיחה, ומאידך לשמוח בילד במצבו העכשווי. הורה זה מצליח להחזיק את שתי נקודות המבט גם יחד. למשל, הילד מאחר בקביעות בחזור מהלימודים. ההורה רואה את נקודת המבט של הילד ("כל היום אני עושה מה שצריך, מגיע לי קצת זמן לעשות מה שאני רוצה"). זה לא מפריע לו לראות בו-זמנית גם את נקודת המבט של עצמו כהורה ("רוב היום הוא עושה מה שהוא רוצה, לא ניתן לאפשר איחורים כאלה). החזקת שתי נקודות המבט יחד מעודדת פשרה, ובעיקר מלמדת את הילד את אמנות השילוב.

לשמוח בחלקו, כולל גם את הילדים!

העני והשיכור ברוחם, כל אחד מהם בוחר להתמקד בצד אחד בלבד. זה במה שיש וזה במה שאין. העשיר ברוחו פותל ומחבר יחד שני הפכים, את היש ואת האין. זוהי מידתו של נפתלי – לשון פתילה ששוזרת כמה חוטים יחד (רש"י בראשית, ל,ח). תחילת לידת נפתלי היא בתחושת חסרון מאוד גדול, רחל אומרת: "הבה לי בנים, ואם אין - מתה אנוכי...ותאמר הנה אמתי בלהה, בא אליה, ותלד על ברכי, ואבנה גם אנכי ממנה". לעומת זאת בחלקו של נפתלי שפע גדול. בחלוקת הארץ נפתלי קיבל את אחד החלקים הטובים ביותר. כולל הירדן, ים כינרת, אגם החולה, חמי טבריה ובקעת גינוסר שהייתה ידועה באיכות יבוליה (תרגום יונתן).

משה רבינו מתאר את נפתלי "שבע רצון ומלא ברכת ה'". נפתלי לא שבע רצון כי הוא מלא ברכה. הוא שבע רצון. עוד לפני שהוא מלא ברכת ה'. הסדר הוא הפוך: העין טובה שבו עוזרת לו להיות שמח בחלקו. השמחה בחלקו עוזרת לו להיות "מלא ברכת ה'" (אלשיך). שפע מוליד שפע. נוכל ליישם זאת על ידי ראיית הצלחות אצל הילדים. גם אם הן קטנות, לשמוח בהן באמת, וכך לעודד את הילד להמשיך להתאמץ ולהתפתח.

נדיבות יוצרת עשירות

השביעות רצון והעין הטובה של נפתלי עומדות בבסיס התפקיד של נפתלי – לאחד את עם ישראל. נפתלי הוא האחרון בכל מקום, כי האחרון הוא האוסף ומחבר את הכלל (עפ"י האמונה והבטחון לרמב"ן, כט). לכן השבט שהיה אחרון בסדר המסעות במדבר, הוא נפתלי. החודש של נפתלי – אדר, הוא האחרון בחודשי השנה (ניסן הוא ראש החודשים. פרי צדיק, ר"ח אדר, ו). גם בקרבן הנשיאים, המקריב האחרון היה נשיא לבני נפתלי. "נשיא לבני נפתלי, אחירע בן עינן" - נוטריקון "אח ורע, ובן לעין טובה" (הלקח והלבוב בשם ה'פני מנחם').

המזל של חודש אדר – דגים (יצירה, ה). הם מסמלים "עין טובה", ולכן לא שולטת בהם עין רעה – שעניינה צרות עין על מה שיש אצל הזולת (עפ"י מאירי, אבות, ב,ט). עין רעה של המן רואה פירוד ("ישנו עם אחד מפוזר ומפורד") עין טובה של מרדכי ואסתר יוצרת אחדות ("לך כנוס את כל היהודים"). בחג הפורים שולחים מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, מצוות של אחווה וְרֵעוּת - התגלמות של ראיית החצי המלא בזולת ובחיינו.

ברמה המעשית, "עין טובה" היא לשמוח בחלקו (רמב"ם, שם) ולהחזיק במידת הנדיבות (רבנו יונה, שם). היכולת לשמוח בילד, היכולת "לשחרר" את נקודת המבט שלנו ולהביט מנקודת המבט של הילד, היא סוג של נדיבות. נכונות לתת מקום אמיתי לילד, לשחרר שליטה. זוהי תחושת שפע פנימי שמאפשרת לנו "לצמצם" את המקום שלנו, את המקום שבו אנו צודקים, ולהותיר עבורו חלל-פנוי שיאפשר לו צמיחה והתפתחות. כדי להצליח לעשות זאת, על הורה לדאוג לעצמו. לשים לב שהוא ממלא את צרכי עצמו וכך יש בו שפע פנימי שיכול לתת מקום לילד. כדברי המגיד מדובנא שאפשר לרוקן את הבקבוק כדי למלא את הכוסות, ואפשר למלא את הבקבוק עוד ועוד כדי שהוא ישפע וימלא את הכוסות...

שלוש מערכות יחסים עם הילד

רש"י (אבות, ד,א) מגדיר את ה'שמח בחלקו' כאדם עם "חירות נפש". מצב הרוח שלו נקבע לפי המשמעות שהוא בוחר לתת למצב, אינו תלוי במה שיש לו. השמח בחלקו חווה חופש פנימי כמו העובר בבטן אימו. העֻבָּר אינו "רוצה" כלום, כל מה שהוא עלול לרצות כבר מסופק לו באופן טבעי בבטן אימו. הוא חווה חירות עמוקה, אינו תלוי במימוש הרצון שלו. בדומה לו, אדם שבע רצון השמח בחלקו חווה גם כן חירות.

מרדכי, ממשיך לעזור לאנשים ("דורש טוב") ולדבר עליהם טובות ("דובר שלום"), בלי תלות ביחס שלהם אליו. הוא דובר שלום לכל עמו, גם לאלה שלא מרוצים מפעילות החסד שלו (אבן עזרא), גם למי שהייתה להם ביקורת עליו (ר יוסף קרא) וגם לחבריו שהתרחקו ממנו (רש"י). יש מקום גם ליחס לא הדדי!

פעמים רבות הילד "מאיים" על ההורה, אם בפגיעה ישירה בו, ואם בפגיעה ביכולתו לתפקד כהורה ולכוון את הילד. לפעמים הילד מתנהג בצורה שלא מצדיקה יחס נדיב כלפיו. הוא "שואב" את ההורה כלפי מטה.

להורה יש חירות לבחור את היחס שהוא נותן לילד, לרשותו שלושה סוגי יחס אפשריים:

יחס של נותן – מדגיש אהבה ונתינה ללא תנאי. האופן שבו ההורה מתייחס לילד אינו נובע מההתנהגות של הילד, אלא מהחלטה של ההורה. ההורה אינו "מגיב", אלא מתייחס באופן לא מותנה.

יחס של מקבל – זהו "יחס תמורת יחס", יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו. ביחס כזה למעשה השליטה היא אצל הילד, הוא בהתנהגותו קובע כיצד יהיה יחס ההורה אליו.

יחס משולב – להורה קיים הרצון להעניק באופן עצמאי, בלי קשר להתנהגות של הילד. לצד זאת קיים אצלו הרצון לקבל מהילד יחס הוגן. ההורה "משתמש" בשני הרצונות הללו בהתאם לסיטואציה, לפעמים הוא מעדיף ללמד את הילד הדדיות והגינות, ולפעמים הוא מעדיף ללמד את הילד יכולת אהבה ונתינה ללא תנאי.  

איך מיישמים זאת?

• התמקדו במה שיש לכם ולילדים שלכם, ושמחו בהצלחות הקטנות. היו מודעים לשני הצדדים - הצלחות וחסרונות הילד, אך בחרו להתמקד בחצי הכוס המלאה.
• לפני שמתייחסים להתנהגות שלילית של הילד, עצרו לרגע וחפשו תחילה את הצדדים החיוביים שלו. עזרו לו להתמקד במה שהוא כן עשה נכון ובמאמציו, לפני שמתמקדים בשיפור הנדרש.
• שוחחו עם הילד על החוויה הפנימית שלו, הקשיבו ללא שיפוטיות כדי להבין את נקודת המבט שלו. ככל שניתן נסחו הערות באופן חיובי ("כך וכך יכול לעזור לשפר") ולא כביקורת שלילית. 
• הקדישו זמן איכות קבוע עם הילד בו אתם מתמקדים בחוזקות שלו ומעודדים אותן, ללא קשר להתנהגויות שליליות. בדומה לכך שימו לב שיש לכם גם זמן עבור עצמכם.
• השאירו מקום להארת פנים לילד ביחס חיובי ובלתי מותנה, גם כאשר התנהגותו אינה מצדיקה זאת. השתמשו ביכולת הנדיבות שבכם. זכרו שהבחירה החופשית שלכם במה להתמקד וכיצד להתייחס לדברים, כמו גם היכולת שלכם להעניק בנדיבות גם ללא הצדקה מהצד השני – הן עוד ביטוי לצלם אלוקים שבכם.

לתגובות: haymdayan@gmail.com