הקשת הדתית הרחבה מכילה מגוון רחב של דעות על ההתייחסות ליום העצמאות וליום הזכרון לחללי צה"ל, שני סמלים מובהקים של מדינת ישראל. בקצה האחד ישנם כאלו המחשיבים יום זה ´אתחלתא דגאולה´ ואומרים הלל שלם עם ברכת ´שהחיינו´ ו´שעשה ניסים´, ובקצה השני המיעוט שנוהג לעטות לבוש שק ולהתאבל על הקמת המדינה הציונית. בתווך נמצא רוב רובו של הציבור החרדי שאינספור מילים כבר נכתבו על החיבור, או הניתוק, בינו לבין יום העצמאות.
לא רבים יודעים כי בשנותיה הראשונות של המדינה, חלק נכבד מהציבור החרדי שמח וחגג ביום העצמאות. היו גם חצרות אדמו"רים מסוימות שהוסיפו ´הלל´ לתפילתם, ובשטיבלאך שונים בתל אביב ציינו את היום כיום של חג והודיה לקב"ה על הניצחון במלחמת השחרור ונס תקומת מדינת ישראל לאחר השואה האיומה. מאז, למותר לציין, השתנו הרבה דברים; ההתנהלות לאורך השנים יצרה שינויים ביחס של הציבור החרדי לחגיה של מדינת ישראל, אלו מעידים יותר מכל על המורכבות של הנושא.
כיום, ניתן לומר כי הציבור החרדי ברובו המכריע, מתעלם לחלוטין מימים אלו וממשיך בשגרת החיים, הכוללת גם לימוד במתכונת הרגילה במוסדות החינוך הפרטיים.
פנינו לשלושה מלמדים בת"ת שונים: ליטאי, ספרדי וחסידי, על מנת לדעת כיצד הם מתייחסים ליום העצמאות? מה עושים בכתה בעת שמושמעת הצפירה? מה עונים לשאלות התלמידים? והאם ישנם תלמידים רבים הנעדרים מהלימוד ביום זה?
הראשון ´מלמד´ בכיתה ב´, בחיידר ליטאי המיועד לציבור המכונה ´בני תורה´, שם הלימודים ביום העצמאות וביום הזכרון מתנהלים כרגיל.
מה עושים בכתה בשעה שהצפירה נשמעת? האם התלמידים שואלים על הצפירה? מה עונים להם?
"ביום השואה האחרון לא שמתי לב לשעה, הייתי עסוק ולפתע נשמעה הצפירה. כשהסתיימה, הושבתי את הילדים ואמרתי להם שזהו יום לזכר השואה. הסברתי להם על פי הבנתם על השואה וכן על הצפירה, שמנהגה מגיע מהגויים ובציבור הכללי נוהגים לעמוד בשעה שהיא נשמעת, אך אצלנו לא מקובל לעמוד. הדגשתי להם אמנם, כי מי שנמצא ברחוב בזמן צפירה, צריך לעמוד כדי שלא ליצור חילול ה´. לאחר מכן קראתי איתם פרקי משניות לעילוי נשמת היהודים שנספו בשואה.
לעומת זאת, ביום הזכרון אני מקפיד לשים לב לשעה, ומתארגן כך שלא ישמעו את הצפירה בכתה, על ידי סגירת חלונות, הדלקת מזגן ולימוד בקול. אני מעדיף שלא להיכנס לנושא הטעון נוכח הורים מסויימים."
סוגרים את החלונות, לומדים בקול
האם למדת בת"ת מאותו סוג? מה זכור לך כילד מהימים האלו? האם יש שינוי היום?
"אני למדתי ב´חדר´ חסידי, אצל החסידים העניין הזה יותר ליברלי ויותר פתוח. מותר לדבר על הנושאים של יום הזכרון, חללי צה"ל וכו´. אצל הליטאים ישנה הקצנה בנושא. אמנם מודעים להנפת הדגל בפוניבז´ אך היא נעשית מפני שישיבה זו מתוקשרת וחייבת להתקיים, גם בזכות התקצוב הממשלתי. בדיוק כמו שריפת הדגל המפורסמת בכיכר השבת בירושלים, זה חלק מאירועי היום הקבועים. אני יכול לומר כי באזורים חסידיים שאני מכיר, מונפים דגלים על ידי העירייה אבל אף אחד לא חושב לגעת בהם, בטח שלא לשרוף."
האם אתה מספר להם משהו על קום המדינה / חללי המלחמות? מה אתה בוחר להנחיל לתלמידים?
"הייתי רוצה, אך ההורים מעדיפים שלא לספר שום דבר על הנושאים האלו ואני חייב להתחשב בדעתם". הוא שב ומדגיש כי הת"ת המדובר הינו של הציבור המכונה ´בני תורה´, שהוא אדוק יותר מקבוצות ליטאיות אחרות.
האם יש תלמידים שנעדרים ביום העצמאות? באיזה נסיבות? כיצד נוהגים בהם?
"מעט מאוד יוצאים מוקדם יותר מהרגיל והמלמדים מעלימים עין מכך, וזו לא תופעה רחבה שדורשת התערבות של ההנהלה. לאן הם הולכים? לפי מכירת הפחמים ומוצרי המנגל השונים ברשתות המזון שבשכונות החרדיות, אפשר להבין כי יש מגמה כלשהי לבילוי משפחתי ביום הזה גם בקרב הציבור החרדי. אולי בת"תים אחרים ישנה היעדרות יותר רחבה מפני שהיחס לנושא יותר ליברלי."
●
השני איתו שוחחנו הינו מנהל ת"ת ספרדי בבני ברק המיועד לבני אברכים. גם שם מתכונת הלימודים מתנהלת כרגיל ביום הזיכרון וביום העצמאות.
מה עושים בכתה בשעה שהצפירה נשמעת? האם התלמידים שואלים על הצפירה? מה עונים להם?
לא מתעלמים מהצפירה, אלא מסבירים להם על כך שהיא, כידוע, מנהג שנלקח מהגויים, לעומת המנהג היהודי לומר תהילים וללמוד משניות כדי להעלות את הנשמות. ואכן, בזמן הצפירה אנחנו נוהגים כך כדי להועיל להם בשמים. הנושא מתחיל מהצפירה ונפתח לכיוונים נוספים ודואגים לענות להם תשובות.
מדברים על מסירות נפש
האם למדת בת"ת מאותו סוג? מה זכור לך כילד מהימים האלו? האם יש שינוי היום?
כן, יש שינוי. אפשר לומר כי בזמני לא התייחסו לנושא בכלל, לעומת זאת אני כן מתייחס ומסביר להם, במיוחד אם הם שואלים שאלות. כמו כן, אמירת התהילים והמשניות לא זכורה לי כילד.
האם אתה מספר להם משהו על קום המדינה/חללי המלחמות? מה אתה בוחר להנחיל לתלמידים?
בדרך כלל הנושא מתחיל בשל הצפירה, ונפתח לכיוונים נוספים. אנחנו משתדלים לענות על השאלות, אך לא בצורה האינטנסיבית כפי שהיא בציבור הכללי. אנו מסבירים ומשתמשים במושגי העולם החרדי על מסירות נפש של יהודי, באמצעות סיפורים על חיילים שמסרו את נפשם.
האם יש תלמידים שנעדרים ביום הזה? באיזה נסיבות? כיצד נוהגים בהם?
לא, כולם מגיעים כרגיל.
●
שלישי ואחרון, מלמד בכיתה ב´ בת"ת חסידי בביתר עילית. לדבריו, אולי בחסידויות אחרות הדברים מתנהלים אחרת והחסידות שלו היא "קיצונית בהתעלמותה מיום העצמאות". גם שם, כמובן, הלימודים ממשיכים כסדרם.
לא בבית-ספרנו
מה עושים בכתה בשעה שהצפירה נשמעת? האם התלמידים שואלים על הצפירה? מה עונים להם?
לא מדברים על כך בכלל. אם הם שואלים אנחנו עונים בקצרה ואומרים שאנחנו לא מזדהים עם זה. בעת הצפירה הלימודים ממשיכים כסדרם ומתנהלים כרגיל.
האם למדת בת"ת מאותו סוג? מה זכור לך כילד מהימים האלו? האם יש שינוי היום?
גם אני למדתי בת"ת חסידי, אין חדש תחת השמש. גם אצלנו לא דיברו הרבה על הנושא. אין יותר פתיחות, הכל אותו דבר בדיוק.
האם אתה מספר להם משהו על קום המדינה / חללי המלחמות? מה אתה בוחר להנחיל לתלמידים?
לא מספרים כלום, הס מלהזכיר.
האם יש תלמידים שנעדרים ביום העצמאות? באיזה נסיבות? כיצד נוהגים בהם?
כולם מגיעים ללא יוצא מן הכלל. אם יוודע שתלמיד לא הגיע בשל אירועי היום מקומו לא יהיה איתנו. בעצם, מי שמזדהה עם היום הזה אין לו מה לחפש אצלנו.
●
תלמודי התורה שהוצגו בכתבה זו, לא מייצגים את הכלל. בתלמודי תורה לא מעטים, כבר לא מתעלמים לחלוטין מיום הזיכרון, ויש ´מלמדים´ שמפתחים שיחה בנושא, כמו רק חיכו לשאלות שיופנו אליהם בעניין. נראה, כי למרות שהציבור החרדי מרגיש ביחס ליום העצמאות כי "שכינתא בגלותא", ישנם בכל זאת אי אילו שינויים ביחס לימי הזכרון והעצמאות.
בשנה שעברה הורה האדמו"ר מבוסטון שלא לומר תחנון ביום העצמאות. וזה כבר לא סוד, שגם משפחות חרדיות רבות קיבלו על עצמן את ´מצוות הנפנוף´, ומנצלות את היום לחגיגה משפחתית באחד הפארקים הירוקים. אפשר גם לראות את פרסומי הרשתות החרדיות אשר מוכרות במחירי מבצע, כמובן בלי אזכור מפורש של היום, ´מצרכי מנגל´ שונים. מה שהיה בעבר תופעת שוליים, הלך והתרחב בשנים האחרונות. האם עובדה זו מעידה על שינוי פנימי שמתחולל?
האם יחול שיפור ביחסים המורכבים בין הציבור החרדי למדינה? האם עוד נשוב לראות, כפי המתואר בתיאור חגיגות הקמת המדינה, חובשי שטריימלים ולובשי קפוטות חוגגים את היום?
ימים יגידו.