שוויון בין ילדים זה נושא עתיק ורלוונטי כל הזמן: אחד הילדים שלכם מרגיש שאתם מעדיפים את אחיו על פניו. לעתים קרובות ההאשמות האלה מבוססות על תפיסות שגויות של הילד, אבל לפעמים הורה באמת נותן תשומת לב ויחס מועדף לילד אחד יותר מאשר לילדים אחרים.
בין אם העדפה כלשהי אכן קיימת, זהו מצב לא נעים להורים כשהילד שלהם דבק בתפיסה כזו והם מנסים לתקן את המצב על ידי נקיטת צעדים יזומים להתייחס לכל הילדים שלהם במידה שווה. אבל לדברי פרופסור אלכס ג'נסן, גישה כזו יכולה בסופו של דבר לגרום יותר נזק מתועלת. כדי לגלות מדוע, חשוב שנבין קודם שעלינו להשתדל לתת יחס הוגן ולא בהכרח שווה.
ההבדל בין הוגנות לשוויון
נכון, שוויון והוגנות נראים כמו אותו דבר; שניהם קשורים לתחושת הצדק שלנו. אפשר להבין את ההבדל על ידי דמיון הסיטואציה של 3 ילדים בגבהים שונים המנסים לצפות בהופעה של הזמר האהוב עליהם ועומדים על דשא.
טיפול בהם באותה מידה יכול להיות לתת לכל אחד מהם תיבה לעמוד עליה; אבל הילד הנמוך ביותר עדיין לא יכול לראות מאום גם כשהוא נתמך בקופסה אחת, והילד הגבוה ביותר לא זקוק אפילו לקופסה אחת כדי לראות את ההופעה. הטיפול בהם בהגינות, אם כן, פירושו מתן שתי קופסאות לילד הנמוך ביותר, אחת לאמצעי, ואף אחת לגבוה ביותר.
כדי להבין את ההבדל בין שוויון והוגנות בעולם האמיתי, ג'נסן מנדב דוגמה של משפחה שלה היו שני ילדים, אשר אחד מהם סבל מהפרעה שמנעה ממנו לצאת לאור השמש והוא נדרש להיות בתוך הבית כל הזמן.
למרות חצר רחבת ידיים שהייתה ברשותה של המשפחה והרבה מקום לשחק, ההורים לא אפשרו לאח האחר, שלא הייתה לו כל הפרעה, לצאת החוצה לשחק כי הם הרגישו שזה לא יהיה הוגן כלפי הילד החולה. הם בחרו בשוויון.
לרוע המזל, הילד שלא היה לו את ההפרעה שמנעה ממנו לצאת החוצה, החל לפתח כמה בעיות פיזיות ופסיכולוגיות, כיון שלא היה פעיל באופן נורמטיבי שבו ילד צריך להיות. ההורים שלו בעצם גרמו לו לשבת על הספה כל היום עם אחיו.
בדוגמה קיצונית זו, אנו יכולים לראות כיצד השימוש בשוויון כדי לשמור על מצב "הוגן" במשפחה הביא למעשה למקרה של עוול אמיתי. אבל בעיה זו צצה במקרים יוצאי דופן פחות גם כן. למשל, אם כל הילדים שלכם הם בני נוער. כדי למנוע כל סכסוך לגבי שעת השיבה הביתה בערב, אתם מתנים לכולם את אותה שעה שבה עליהם לחזור, אף כי ילד אחד שבר את הכללים שלכם שוב ושוב והשני בכלל הראה שהוא אחראי מספיק כדי להתמודד עם שעה מאוחרת יותר.
החמרה עם ילד אחד יותר מאשר עם אחר עלולה להוביל ליללות של "אתם נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה! זה לא הוגן!" אבל זה בעצם כן הוגן, פשוט לא שווה.
טיפול בילדים שלכם באופן הוגן מחייב אתכם להסתכל על כל אחד מהם כאדם בפני עצמו עם צרכים ייחודיים ונסיבות ולתת להם את הזמן הספציפי והכללים שיעזרו להם לפרוח.