חלוקת התעודות בבית הספר היא ציון דרך מרגש לתלמידים ולהורים. אך לא תמיד התעודה מביאה איתה רק שמחה ושביעות רצון, לפעמים היא אף עלולה להפתיע לרעה ולחשוף תמונת מצב שלא היינו מודעים לה כלל.
כיצד מגיבים בחכמה לתעודה שאוחז הילד הנרגש בידו, למרות התהייה העמוקה שמציפה אתכם: איך קרה הדבר, שהילד הנבון והחרוץ שעד כה לא הפגין שום בעיה ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות, לפתע מתקשה לעמוד במשימות רגילות ופשוטות של בית הספר? ואם זה לא מספיק, לציונים הבלתי מזהירים מצטרף אוסף תלונות על התנהגות?
שלב ראשון: היו אמפתיים והימנעו מאמירות מעליבות
יתכן שהתעודה הפתיעה אתכם, אך את הילד - הרבה פחות. הרי זה הוא שהיה בכיתה. אל תראו לילד אכזבה והימנעו מאמירות מעליבות. בקשו לראות את התעודה והביעו תמיכה ועידוד. לפני הכל הילד צריך לדעת שאוהבים אותו, ללא קשר לציונים שלו.
שלב שני: מבררים מה גרם לירידה
למעשה, זהו מצב נפוץ הרבה יותר ממה שאנו נוטים לשער. לא תמיד מקורן של הבעיות שמתגלות נעוץ במוטיבציה ירודה של הילד, משבר נפשי נסתר, יכולות שכליות או מידת השקדנות., אלא דווקא בסיבות שנתפסות בעיני המבוגרים כחסרות חשיבות, אך עבור הילד הן מהוות מכשול רציני.
ככל שהילד קטן יותר, כך הסחות פיזיות משחקות תפקיד חשוב יותר. לילד קטן קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מאי נוחות פיזית. כמו למשל, רוח חזקה מידי מהמזגן או אור מסנוור מהחלון. הפרעות אלו יעסיקו את מחשבתו ויסיחו אותה מדברי המורה. דוגמאות נוספות יכולות להיות במקרה שהילד גבוה או נמוך ולא מצליח להסתגל לגובה השולחן והכיסא. וכן, כיתה חדשה, מרחק מהלוח, קול המורה או המיקום בכיתה – לכאורה דברים קטנים, שעשויים להיות מטרד למידה חמור עבור התלמיד הקטן.
פתחו בחקירה קטנה, אך הכרחית. מה מקום ישיבתו של הילד, וודאו שנוח לו שם והוא אכן רואה ושומע את המורה. למרבה הצער, בכיתות עם צפיפות אוכלוסין, יהיו תלמידים שיאבדו קשר עם החומר הנלמד מסיבות טכניות בלבד שאינן תלויות בהן.
בתי הספר היסודיים מאופיינים בחומר לימודי רב - ספרים, חוברות, מחברות, תיקיות ודפי עבודה אותם הם נדרשים לתייק ללא הרף. ילדים רבים שלא נחנו באופי מסודר במיוחד, עלולים מהר מאוד ללכת לאיבוד בין שלל הדפים, ומתקשים להבין איפה עליהם לכתוב, לסמן, להדביק או לצייר.
לא פעם, ילדים איטיים יותר מנסים לעמוד בקצב של הכיתה, והם מתחילים לכתוב על הדף הראשון שמצאו. כעבור כמה שבועות מתחילת השנה הם עצמם לא יודעים מה הם לומדים והיכן זה רשום. אז התחנה השנייה בחקירה שלנו הוא ילקוטו של הילד. מחברות מקומטות, דפים יתומים, שברי עפרונות ושאריות כריכים עבשים אמורים בהחלט להדליק נורה אדומה.
ריבוי החומר ושיטות הלימוד יכול לסבך את הילד בכל הקשור להכנת שיעורי הבית. חלק מהמורים אומרים להקיף בעיגול את התרגילים הנחוצים, חלק מחלקים דפים עם התרגילים וחלק דורשים לרשום את מספרי העמודים ביומן או במחברת. לכן, אם הילד מסרב בתוקף להכין שיעורי הבית, כדאי לעשות צעד אחד אחורה ולבדוק אתו האם הוא מבין בכלל מה דורשים ממנו, יודע איפה כל החומר הנדרש נמצא, ומבין כיצד לגשת לפתרון הבעיה.
ה"פתרון" הקל שהילדים ממהרים לברוח אליו הוא הסתרת הקושי עד לרגע שהוא מתגלה, בצורת ציון גרוע בתעודה. דוגמה טובה לכך היא בעיה הנפוצה מאוד במעבר לכיתה גבוה יותר או למורה שדורש לכתוב הרבה יותר ממה שנדרש מהילד בשנה הקודמת.
במקרים אלה, לא מעט תלמידים חרוצים מסרבים לפתע לבצע משימות. מבחוץ הדבר נראה כעצלנות, חוסר רצון ללמוד, רשלנות ואף בעיית ריכוז בשיעור. אך כשמתחילים לחקור את הבעיה מסתבר שהילד פשוט לא רוצה להודות בכך שאינו מספיק להעתיק מהלוח או לעמוד בקצב ההכתבה. אם בנוסף לכך לילד יש כתב יד לא ברור, בסופו של יום הוא עלול לא להבין כלל מה הוא כתב.
ההיגיון של הילדים לא אומר להם ללכת ולבקש ללמד אותם לכתוב מהר יותר וברור יותר. לצערנו, ההיגיון אומר להם להתעלם מהבעיה ועדיף גם להסוות אותה. והמשימה שלנו היא למצוא מהי הבעיה האמתית של הילד, ומה באמת מפריע לו ללמוד.