יש משפטים שאנחנו לא באמת חושבים על משמעותם. אנחנו אומרים אותם בלי לחשוב פעמיים, אף שיש להם השפעה רבה על ילדנו. הילד אינו מחשב ואי אפשר לתכנת אותו, אך ישנם משפטים שההורים אומרים ויש להם השפעה משמעותית על חייו של הילד. לרוב, משפטים אלה נאמרים כשההורים עייפים, מאוכזבים או כועסים, בזמנים רגישים שעל ההורים להקפיד אף יותר על כל מילה שהם מפנים לילדים.
1. "אתה הגדול, אתה אמור להוות דוגמה לאחים הקטנים"
אף על פי שהמחקרים הרבים הוכיחו שילדים בכורים מגיעים הרבה פעמים לעמדות מפתח בעבודה, לעתים קרובות הם סובלים מהערכה עצמית נמוכה. בילדותם, נתלות בהם יותר מדי ציפיות ומעט מדי שבחים. הילד לא יכול להפוך למבוגר רק בגלל שהוא גדול בשנה או שנתיים משאר אחיו. יש לו את אותן הזכויות לטעויות ושטויות, והוא זקוק לא פחות לתמיכה, ממש כמו לאחיו הקטנים.
2. "שיגעת אותי"
הרבה פעמים ההורים מודיעים לילד שהוא התיש אותם או "שיגע אותם". הם בסך הכול רוצים לזכות בקצת אהדה ושיתוף פעולה מצדו, אך בפועל הם רק מבלבלים אותו. הילדים רוצים לזכות בתשומת הלב שלנו ובסופו של דבר לשמח אותנו, לזכות בהערצה שלנו. כשאנחנו אומרים שאנחנו סובלים בגללו, הילד מאבד את הביטחון העצמי. מה גם שהמסרים בסגנון "עייפת אותי!", "למה אתה מתעלל בי?", לא מעבירים לילד מידע מה בדיוק הוא עשה לא נכון. הוא רק יודע שהוא עשה משהו לא בסדר. ואולי כל דבר שהוא עושה רק גורם להוריו סבל? רגשי אשם לא ישפרו את התנהגותו של הילד. לכן על ההורים להודיע לילד לא רק על אי שביעות הרצון שלהם, אלא גם על הסיבות שגרמו לכך. במקום להודיע "עייפת אותי", תגידו: "אני עייפה מהרעש, בוא נעבור למשחק שקט יותר", במקום לטעון: "אתה מתעלל בי!", תגידו "הצלחות המלוכלכות בכיור גורמים לי להרגשה איומה".
3. "תכף תיפול"
סינדרום הנבואה שמגשימה את עצמה מככבת בשגרת החיים של כמעט כל ילד קטן. ההורים מנסים להזהיר את הילד, אך בשלב מסוים, האזהרות הופכות לקולות רקע, והילד לא מתייחס אליהן ברצינות, אלא משלים עם יכולתם המופלאה של הוריו לחזות את עתידו ולא מנסה למצוא דרכים להתמודד עם בעיות, ליזום או לנסות משהו חדש. הילדים "הנוחים" האלה גדלים להיות מתבגרים ומבוגרים שבכל מצב מחכים להוראות של מישהו הנתפס בעיניהם כחכם וסמכותי יותר.
4. "אתה הכי טוב מכולם"
על פניו נראה שהמסר כאן חיובי, הפגנת רגשות אהבה. לעומת זאת, הילדים נוטים לפרש את המשפט הזה באופן מילולי לחלוטין. כלומר, אם הוא הכי טוב או הכי חכם, עליו להתחרות בילדים אחרים כדי להמשיך לשמור על המקום הראשון וכך לקבל את אהבת הוריו. מטבע הדברים, הורים נוהגים להתגאות בניסיונותיו של הילד להתבלט ולנצח בכל דבר ובכל מחיר. אבל התחרות הזו מסוגלת להתיש את הילד ולגרום לו לחיות בצל הדאגה המתמדת לאבד את תואר "המוצלח" ההכרחי כל כך לתפיסתו. לכן, העריכו ושבחו את פעולותיו ומעשיו של הילד, ולא את הילד עצמו. כפי שזה נכון במקרה של מעשים רעים, זה נכון גם לגבי מעשים טובים.
5. "תירגע, הכול בסדר"
המשפט הזה כשלעצמו הוא לא בעייתי, כמובן, אך הוא הופך לכזה כשמשמיעים אותו בזמנים שהמשפחה עוברת משבר בדרגה כזו או אחרת. מבוגרים רבים נוטים לחשוב שילדים קטנים "לא מבינים כלום", ובעזרת משפט אחד או שניים ניתן להסתיר מהם בעיה רצינית שמטרידה את המבוגרים. אך הילדים מסוגלים לקלוט מידע מילולי ולא מילולי טוב יותר ממה שאנחנו חושבים. התוצאות העגומות של אותה הסתרה, עלולות להיות תסמינים של נוירוזה אמתית, כמו הרטבת לילה ובכיינות מרובה. הדבר לא אומר שישי לדון עם בן חמש בכל הבעיות המשפחתיות, אך כשישנה בעיה חמורה עדיף להסביר את קיומה לילד במילים המותאמות לגילו מאשר לנסות להסתירה כלל.