בדרך כלל בתקופת החנוכה או מעט אחריה מתפרסמים סיפורים על זיופי שמן זית, תוויות כפולות, סחורה מתוצרת לא ברורה, ופעמים רבות אפשר מתגלים ליקויים כה חמורים, שבעצם מסתבר שמי שהדליק את החנוכיה בשמן מסוג מסויים, היה זה במקרה הטוב שמן סויה.
בעולם יש כ-430 זנים של זיתים, ובארץ ישנם חמישה זנים עיקריים, כשלכל אחד מהם יש איפיון של ניחוח שונה. התקן הישראלי מחלק את סוגי השמן לשלוש תוויות עיקריות: כתית, קטיגוריה הכוללת תחתיה שמן כתית רגיל (ORDINARY שיעור חומציות של עד 3.3%.) , כתית (VIRGIN, שיעור חומציות של עד 2%) וכתית מעולה (EXTRA VIRGIN האיכותי ביותר בעל שיעור חומציות של עד 1%). רק שמן זית שהופק בכבישה קרה ללא אמצעיים כימיים יכול להיחשב לשמן זית כתית; התווית השניה "שמן זית זך" (בעל שיעור חומציות של עד 0.3%); אחרון הוא המכונה "שמן זית", ולעיתים מצויין על הבקבוק 100% (בעל שיעור חומציות של עד 1.5%).
דרוג שמן הזית מתבצע לפי הצורה שבה הופק, כבישה קרה או חמה, צבע השמן, מרקם, ניחוח, טעם ומידת החומציות. דרגת החומציות מציינת כמה חומצות נשארו "חופשיות" וכשהשמן מיועד למאכל, עדיף כמה שפחות חומצות כאלו.
מתחת לכולם נמצא המוצר המכונה שמן זית למאור. בשל הביקוש העולה בתקופה זו לפני חנוכה, השוק מוצף במוצרים שונים ומשונים, כאשר מחירי הבקבוקים ברשתות הגדולות יכולים לעלות מספר שקלים בלבד. אולם, חשוב לדעת כי המחיר מעיד על איכות המוצר.
על פי רוב שמן זה מיוצר מ'גפת', שזוהי הפסולת שנותרת מן הזיתים, בדרכים כימיות, או שהשמן עמד הרבה זמן בתנאים לא נאותים ולכן עבר את רמת החומציות של 3.3% שמסמנת את שלב הקלקול של השמן. ובמקרה של אכילה עלולים לגרום לקלקול קיבה חמור. חלק מהשמנים הללו מוציאים כמות רצינית של עשן המותיר פיח על הקיר, ומלווה בריח לא נעים, והדיעות חלוקות אם בכלל הם נחשבים להידור מצווה, או להדלקה בשמן זית.
גם השם המטעה "שמן זית זך", אולי מעלה אסוציאציה של סיפור הנס והשמן בבית המקדש. אבל כיום התווית משמשת להגדרת שמן המשלב 70% שמן זית שעובר תהליכי זיכוך להפחתת הריח ולהבהרה, ולעתים מיוצר מגפת (פסולת הזיתים) יחד עם 30% שמן רגיל. בשפה המקצועית הוא נקרא "מקולקל", ובעיקרון כל שמן שרמת החומציות שלו עולה על 3% מתוייג כשמן זית זך.
שמן שמסומן כשמן זית 100%, גם הוא ערבוב בין כתית לזך, ולא תמיד אפשר לדעת מהו היחס ביניהם. אך זהו שמן לא טבעי שנעשה גם כן בתהליך כימי.
גם למאכל, גם למאור
השנה בין כל גל המחאות החברתיות, התחבא קצת הנושא של שמן הזית. מסתבר שבישראל שמן זית עולה לפחות פי שניים מאשר במדינות המפותחות האחרות בעולם. בחודש יולי השנה הוגש בג"ץ במחאה של יצרנים על המכסות ועל המכס הגבוה שבגללם משלם הצרכן הישראלי מחיר מופקע של לפחות 40 שקלים לבקבוק שמן איכותי, ואף יותר מזה. באירופה, למשל, עולה בקבוק שמן זית איכותי מאוד בסביבות 3 עד 5 יורו כלומר החל מ-15 שקלים בלבד!
כיום ניתן למצוא בארץ שמן זית כתית, על פי רוב מיובא מספרד, שעולה כ-20 ₪ לבקבוק, והוא בוודאי ראוי למאכל, ומהודר להדלקת נרות חנוכה.
לשמן זית יש מאפיינים יחודיים שמאפשרים לבדוק האם הוא אמיתי. ראשית, הצבע של שמן איכותי יהיה בגוון ירוק נוטה לצהוב. גוון שהוא ירוק לגמרי, נוצר כאשר השמן הופק מזיתים בשלב הבוסרי שלהם וזה מחמיץ אותם. שני מבחנים יכולים גם כן לעזור באבחון. מבחן הטיגון: שמן זית מאיכות טובה, כשמטגנים איתו במחבת, לא אמור לבעבע, או להוציא קצף, עשן וריחות רעים. אם אחד מאלו קורה, סימן שזה שמן מקולקל או מעורבב עם שמנים אחרים. אחרון חביב מבחן המקרר: כאשר שמים שמן זית במקרר הוא הופך לג'ל. אם השמן עבר את המבחן הזה, תוכלו להשתמש בו למריחה במקום מרגרינה.
לסיכום, חפשו שמן זית כתית (ולמאכל עדיף כתית מעולה), עם תווית של חברות מוכרות, שתאריך התפוגה שלו לא חלף; ביחד עם השילוב של תעודת כשרות ואישור של מועצת הזיתים, וגם מחיר שהוא לא נמוך מידי, ותוכלו להגיע לשמן זית איכותי ולא מזוייף.