סיוט בקווי המהדרין

נכון וידוע הדבר. אולם על נסיעה נהוג במחוזותינו לשלם באי אלו זוזים. התאפקו בבקשה, וכפי שלימדה הגננת, ספרו עד 10 לפני שאתם צועקים. ובאורח פלא, נס יתרחש, וכן, הנשים יעלו מאחור.

ומשהו על הדרך - הנהג, ברוב המקרים, לא חרדי, וגם לא דתי. אחוזי ההלם והזעזוע מהזלזול בו אתם פונים אליו, מהגיחוכים ה'שקטים', ומההערות הציניות היו אקוטיים. או שתהיו נחמדים. או שתשבו בשקט. תנוחו קצת. חילול ה', לא?!

עוד במעלה המדרגות לאגף האחורי, כלל החושים מזהים פלנטה שונה באופן רדיקלי: היציע צפוף באמהות מסורות, וילדים למכביר, ברוך ה'. בכיות, בקשות, אוכל, שתיה. תוסס, רועש וגועש. אם חלמת לפוש מעט בנסיעה-רצוי לגנוז את החלומות בתא המטען.

נוסעות תורניות מתנדבות לעזור לאמהות. להאכיל ילד אחד, לנדנד את השני, ולהרגיע את השלישי. ומסתבר שלא רק אני שואלת את עצמי, מדוע אביו האוהב, שיושב במזרח ודן בעניני עסקים עם חבריו, לא מתנדב לטול לידיו חצי/שליש/רבע(שנתחיל עם סימני חלוקה..?) מהעסק המשפחתי המשותף...

נשים מקדימה, ילדים בפיזור הגון

כשבין ידי נח תינוק עגלגל ומתוק של מישהי מהספסל ממול, נראה ששכנתי סובלת, ועד מהרה מתגלה הסיבה. סחרחורות ובחילות.

כל זאת, כשהאמא שלפנינו כבר מקיאה.

וכי למה? מישהו יקר וטוב לב החליט לדחוס את כל הנשים לחלק האחורי. שישמרו היטב, ויפקחו את עינן גם על המנוע. האם הוא מטרטר את השכל כדבעי? האם הוא מרעיש כיאות? כמה אטרקטיבית הנסיעה על גביו עבור ילדים קטנים ורגישים? האם יש לו השפעה סגולית חיובית על נשים הרות/מניקות? או אולי אלו הרעידות והחום המחניק האופף את האזור שמקלים על האנמיה? למי מגישים דו"ח בתום הנסיעה?!

ובכן, בנות ישראל נאות הן, צנועות הן (מקננת בי הרגשה, אולי מוזרה, שהחור באוזון לא יגדל אם הן תסמנה טריטוריה מלפנים), והרות הן. אצלנו, הבייבי או בעגלה, או בזמן קריב. או גם וגם.

הצעה לסדר היום: נשים קדימה. ילדים בפיזור הוגן (מישהו שמע על עקומת גאוס...?), סוויטות בדמות ספסל משותף לזוגות שמעוניינים אי שם באזור האמצע.

למתעקשים בענייני צניעות, ניתן להעמיד מחיצה יציבה בין שני אגפי המגדרים, אך רצוי יותר להאמין שנשותיכם צנועות הן. ולשמוח בידיעה שזה המקום הטוב יותר עבורן.