תבדקו את עצמכם: האם גם אתם ב'פוסט טראומה'?

כיום המושג פוסט טראומה – הוא ביטוי 'עובר לסוחר' שהפך להיות חלק בסיסי משפת היום יום שלנו. אך למעשה סוגיית 'הטראומה' כלל לא הייתה מוכרת בעבר והיא עלתה על שולחן הניתוחים הפסיכולוגי בשלב מאוחר יחסית בהיסטוריה של התחום. בכתביו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד אנו מוצאים תיאורי מקרה בהם טיפל. שם הוא עוסק בהפרעה ששמה 'היסטריה' - אותה היה נהוג לסווג כשייכת בעיקר לנשים ותסמיניה היו דומים לאלו של הפוסט טראומה.

רק בזמן מלחמת העולם הראשונה פסיכולוגים של הצבא האמריקאי – מקצוע חדש באותם ימים – החלו להבחין בסימפטומים המטרידים שהופיעו בקרב החיילים הפצועים שחזרו מהקרבות מה שהדליק אצלם נורת אזהרה וסלל את הדרך לחשיפתו של התחום. באותם זמנים הבינו את ההפרעה כפתולוגיה הנוצרת מאימת המלחמה ולפיכך כינו אותה 'הלם תותחים'. שנים לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת ויאטנם שארכה שנים רבות החלו אנשי הרפואה ואנשי רפואת הנפש לבחון בצורה שיטתית את ההשפעות הדרמטיות על בריאותם הנפשית של הלוחמים שחזרו מהקרב והחלו לגבש תיאוריות שיטתיות בניסיון להבין את התחום.

כך לראשונה התגלתה 'הפרעת הדחק הפוסט טראומתית' הPTSD  או בשמה הפופולרי 'פוסט טראומה'. עם גיבושה של החקירה העדינה באשר לשורשים העדינים של ההפרעה החלו הפסיכולוגים להבין שפוסט טראומה אינה חלקה הבלעדי של לוחמים שחזרו מהקרבות. מחקרים שנעשו בישראל חושפים מספר של עשרה אחוזים מקרב האוכלוסייה בארץ שסובלים מההפרעה במידה זו או אחרת, כשחלק גדול מהם לוחמים לשעבר.

אובדן שליטה

הפרעת הדחק היא תוצר של שני אירועים מקבילים. הראשון הוא המסגרת האובייקטיבית – כאשר האדם חווה אירוע קשה ברמה הפיזית או הנפשית והשני הוא החוויה הנפשית שהאדם עובר בעת הסיטואציה. הגרעין של ההפרעה נווט כאשר האדם חווה תחושה שהאירוע משתלט על חייו  והוא מאבד את האחיזה בהגה ואת תחושת האוטונומיה הבסיסית שנותנת לנו קרקע בטוחה. אם כך – הבינו החוקרים – הפוסט טראומה נוכחת בחייהם של אנשים רבים שחיים ביננו גם אם הם לא חוו את אימת המלחמה. הדגש הושם על החוויה הסובייקטיבית של האדם ונקודת המבט בה הוא מבין את הסיטואציה. עם הזמן והתפתחות המחקר בתחום החלו הפסיכולוגים להווכח בשכיחותה המצערת של התופעה בקרב רבים ממה שהיה נדמה בהתחלה.

המנגנון

כל אירוע משמעותי שאנו חווים בחיים זוכה לעיבוד קוגניטיבי ארוך ומורכב שבסופו הוא זוכה להיכנס לרשת הזכרונות המאופסנים במוחנו. אולם כאשר מופיע אירוע טראומתי האדם אינו מסוגל לעבד את האירוע ולעכל אותו. במקום זה מנגנוני ההגנה הנפשיים מופעלים ומביאים להדחקת האירוע במעמקי התת מודע וכך הם כביכול 'חוסכים' מהאדם את החוויה הקשה.

זה ההסבר לכך שאנשים רבים שמתארים אירוע טראומתי שעבר עליהם אינם מתארים את ה'בלק אאוט' שהשתלט עליהם והם אינם זוכרים מה עבר עליהם באות רגעים, במקרים אחרים אנשים יתארו את עצמם 'מרחפים' מחוץ לגופם וצופים באירוע כמו בסרט. זוהי תוצאה ישירה של מנגנוני ההגנה של הנפש שמנסים להעלים את האירוע. אלא שלצערנו בשדה האובייקטיבי האירוע התרחש ועוד איך, ואותותיו נשמרים עמוק בנפש ללא שזכו לעיבוד ראוי, ניתן לחשוב על אדם שחווה אובדן קשה של מישהו קרוב ומיד לאחר  מכן יקבל זריקת הרדמה לתקופה ארוכה, ברגע שהוא יתעורר הוא יחזור בדיוק לנקודת הפתיחה הנפשית בה הוא היה שרוי ברגע בו הוא התבשר על האירוע הקשה. כך אנשים שלוקים בהפרעת הדחק נוצרים את האירוע חי בעומק הנפש שלהם, ובכל פעם שהם חווים גירוי שמזכיר את האירוע המקורי הוא מתפרץ מחדש ונחווה אצלם כאילו הם כעת באותה סיטואציה.

שלבים של הפרעה

אנשים רבים הסובלים מפוסט טראומה מתקשים בלחבר את המצוקה הנפשית שהם חווים לאירוע הקשה שעבר עליהם. הסיבה לכך היא שההפרעה בדרך כלל אינה מתפרצת מיד לאחר האירוע הקשה אלא פרק זמן משמעותי לאחר מכן, באזור של שישה חודשים בדרך כלל אולם לעתים אף זמן רב יותר. השלב הראשון בהחלמה של הפוסט טראומה כרוך בחיבור שהאדם עושה בין המצוקה והאירוע הקשה שעבר עליו – בבחינת ידיעת המחלה חצי תרופה.

לתפוס את ההגאים

עם הבנת התופעה החלו להתפתח שיטות רבות ומגוונות בניסיון לסייע לסובלים ממנה. אם שורשי ההפרעה כרוכים בתחושת חוסר השליטה שהאדם שרוי בה, הרי שרכיב משמעותי בטיפול הוא החזרת תחושת השליטה של האדם במצב ואפילו במדה מועטה. כך, חיילים שחוו אירוע קשה בעת הקרב אך לא הרפו מעשיה וניסיונות לשפר את המצב פיתחו חסינות לטראומה והצליחו להחלים ממנה ביתר קלות מאשר חיילים ששכבו בחוסר מעש ובחוסר אונים. בנוסף ישנה חשיבות רעה לתגובה מהירה של טיפול ועיבוד של החוויה כבר בשלבים הראשונים לאחר המאורע הטראומתי עוד לפני ההתבצרות וההתבוססות של ההפרעה.  חילות הרפואה של צבאות רבות בעולם ובפרט בישראל שבעת המלחמות עסקו גם הם רבות בפיתוח מודלים ומענות מהירים ויעילים לחיילים החוזרים מן הקרבות כדי לחסוך מהם את ההפרעה כחלוף זמן.

מודל מעש"ה

כל אחד מאיתנו עלול להיקלע לאירוע בו הוא פוגש אדם שעבר זה עתה אירוע טראומתי. גם אם אינכם אנשי מקצוע, תוכלו לעזור לו בעזרת המודל הבסיסי של מעש"ה אותו פיתח רופא ישראלי וחוקר של התחום ד'ר משה פרחי. המודל מבוסס על ארבעה שלבים:

מחויבות: יצירת תחושת ביטחון ותמיכה עבור האדם הנפגע.

עידוד: גיוס האדם לפעילות יעילה שתסייע לו להתמודד עם המצב.

שאלות: העלאת שאלות ממוקדות שיסייעו לאדם לעבד את האירוע ולשקם את חשיבתו.

הבניית האירוע: סיוע לאדם להבין את רצף האירועים, תוך התמקדות בהווה ובעתיד.

בחיים עצמם

מתוך כך אנו יכולים להבין את המשמעות החשובה שיש לרכיב של תחושת מקור השליטה בחיינו.  תאוריית מקור השליטה -אותה הזכרנו בטורים קודמים -עוסקת בהבדלים שבין אנשים שחווים את החיים כשולטים לעומת אלה שחווים אותם כנשלטים. החשיבה שאנו שולטים על חיינו מובילה לאמונה שאנו יכולים לשפר את המצב ובכך אנו מתמלאים מוטיבציה לבצע ניסיונות להגיע לידי הצלחה ומימוש המטרות שלנו. לעומת זאת אדם שאינו מאמין ביכולת ההשפעה שלו על חייו ימנע  מניסיון להצליח ויעדיף לשבת על זרי הדפנה. במצבים חמורים יותר עלול להיווצר מעגל שמזין את עצמו ויוצר את מה שמכונה 'חוסר אונים נרכש'.

האדם שאינו מאמין בהצלחתו נמנע מניסיון להצליח ובעקבות כך יחווה הרבה אכזבות שיחזקו את האמונה שלו שהוא אכן לא שולט באירועי חייו ושוב חוזר חלילה תתחזק אצלו האמונה שהוא לא יכול להשפיע על חייו, וכך משתרשת לעומק האמונה הנרכשת של האדם שהוא למעשה חסר אונים.

חוקר חשוב בשם סליגמן חקר את התופעה של חוסר אונים נרכש בעזרת כלבים וגילה ממצאים מדאיגים:  הוא לקח שתי קבוצות של כלבים, והחל להזרים להם שוקים חשמליים, לאחר זמן הוא נתן לחלק מהכלבים את ההזדמנות להפסיק את הזרמים לאחר לחיצת כפתור ואילו קבוצה נפרדת המשיכה לספוג את המכות ללא יכולת להביא להפסקתם. בכך הוא יצר למעשה אצל אותה קבוצה מה שמכונה חוסר אונים נרכש. הממצא היה מכמיר לב: אותם כלבים שנלקחה מהם היכולת להשפיע על המצב היו נראים כאחוזי שיגעון הם החלו לרייר רבצו על מקומם וחדלו מניסיון לשפר את המצב ולהביא לסיום הסבל אותו חוו. הניסוי השפיע רבות על נפשו של סליגמן שבעקבות כך החל לחקור את הפסיכולוגיה החיובית, אך זה כבר נושא לטור אחר בעזרת ה'.

חוסר אונים יהודי

האמונה בבורא ובהשגחה שלו על ברואיו מציבה את כל התמונה של חוסר האונים במקום שונה לחלוטין. מחד האדם המאמין שרוי כל הזמן במימד מסויים של חוסר אונים אך למעליותא: שכן לא הוא השולט והמנהל את אירועי חייו. אולם, אין הכוונה שהעולם מתנהל כמו ג'ונגל אלא אדרבה האמונה בה' מבהירה שכל האירועים העוברים על האדם נעשים בסדר מסוים ובשליטה מוחלטת, אלא שלא הוא השולט באירועים אלא הבורא.

מחשבה זאת כאשר היא ספוגה היטב בליבו של המאמין יש בכוחה לתת לו עוצמה גדולה ותעצומות נפש גם ברגעים של מה שנראה כחוסר אונים מוחלט. כך בדיוק אירע כאשר בני ישראל יצאו ממצרים ומצאו את עצמם על שפת ים סוף כאשר מאחוריהם שועטים המצרים שטופי השנאה ומלפניהם תהומות העד של ים סוף – אירוע טראומתי ללא צל של ספק. חז"ל מספרים על הויכוח המפורסם שפרץ באותו רגע בין ארבעת הכתות של בני ישראל, האם מוטב ליפול לים ולמות, להילחם במצרים או לשוב מצריימה. אלו צורות שונות וטבעיות להתמודדות עם מצב של חוסר אונים, אך הגישה היהודית הופיעה דווקא בזינוק של 'הנחשון שבחבורה' שקפץ למצולות והביא לקריעת הים ולישועת עם ישראל. כוחו הגדול של נחשון היה בכך שהוא הצליח לזכור גם ברגע כה קיצוני וחסר שליטה כי כוחות הטבע הם כמו שחקנים בהצגה תחת ניהולו של הבורא מה שגרם ליציבות בתחושת השליטה שלו ובאומץ לצעוד בדרך הסלולה שהבורא הביא לבניו.

היטיב להגדיר זאת אחד מגדולי החסידות בכותבו: "עיקר הבטחון הוא כאשר האדם אינו רואה שום מבוא ומוצא לישועתו בעיני בשר, והוא בוטח בהשם לבדו".