15-10 דקות של ריצה, רכיבה על אופניים או הליכה, במצבים בהם מתעוררת התשוקה לסיגריה, עשויים לעזור למעשן להיפטר מן ההרגל המגונה. כך קובע מחקר שפורסם במגזין הרפואי פסיכו־פרמקולוגיה.
על פי המחקר, הפעילות הגופנית גורמת לשינוי בעיבוד המידע שמתקבל אצל מעשנים, ובכך גורם להם לירידה בתשוקה לניקוטין. כאמור, מדובר במחקר מוחי ראשון מוגו, כאשר המחקר הדגים לראשונה שימוש בבדיקת MRI פונקציונלית (fMRI) במטרה לבחון כיצד המוח מגיב לתמונות של סיגריות ושל מעשנים לאחר ביצוע פעילות גופנית.
עורכי המחקר ביקשו מעשרה מעשנים לדווש באופניים במשך 10 דקות לאחר שהם נמנעו מעישון סיגריות במשך 15 שעות. לאחר הרכיבה נלקחו הנבדקים לביצוע סקירה פונקציונלית של MRI במהלכה הוקרנו להם 60 תמונות, חלקן של סיגריות ושל מעשנים.
תמונות כגון אלו אמורות לעורר את התשוקה לעישון אצל מעשנים, כאשר החוקרים ניסו לבדוק האם חלקים במוח מגיבים אל אותן התמונות.
אל הבדיקה השנייה, במהלכה הוצגו אותן 60 תמונות, הגיעו הנבדקים לאחר 15 שעות של הימנעות מעישון ללא שביצעו פעילות גופנית.
תמונות המוח שהופקו במהלך שתי הסקירות, הראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות, כאשר ההדמיות שנערכו לקבוצה שלא ביצעה פעילות גופנית הראו פעילות מוגברת בתגובה לתמונות באזורי המוח שאחראים לקשב חזותי ולעיבוד של פעולות מתגמלות, בעוד בקבוצה שביצעה פעילות גופנית לא נצפתה פעילות באותם אזורים.
בנוסף, המעשנים דיווחו על תשוקה מופחתת לסיגריות לאחר ביצוע הפעילות הגופנית בהשוואה למצב בו הם לא ביצעו פעילות גופנית.
למרות זאת, החוקרים אינם יודעים בדיוק מה גרם לשינויים בפעילות המוח בעקבות ביצוע הפעילות הגופנית. אחת הסברות היא שלאחר ביצוע פעילות גופנית חל שיפור במצב הרוח, מה שמפחית את הצורך לעשן או את הערך של הסיגריה.
אפשרות אחרת היא שפעילות גופנית גורמת לשינויים בזרימת הדם במוח אל אותם אזורים שמעורבים בציפייה לקבלת תגמול או הנאה הנגרמים בתגובה לצפייה בתמונות של מעשנים.