בעוד אלפי בחורים ואברכים שרויים במתח וחשש מפני צווי גיוס שעלולים להתדפק על דלתם ביום ראשון הקרוב על פי הודעת דובר צה"ל, הרחוב החרדי סוער בעקבות ספינים, הודעות לתקשורת ומכתבי רבנים. כאן ב'כיכר השבת' ננסה לעשות סדר בדיווחים השונים ובעמדות השונות המסתתרות מאחורי הקלעים.
המצב החוקי
מעמדם של בני הישיבות כדחויי שירות ש"תורתם אומנותם" בוטל על ידי בג"ץ עקב היעדר חוק העומד בקריטריון השוויון. החוקים הקודמים (כגון חוק טל) בוטלו בעיקר כי לא עמדו במטרת החוק. המשמעות המיידית היא כלכלית בעיקרה, ומונעת את האפשרות להעברת תקציבים עבור בני ישיבות ואברכים בגילאי גיוס. אך זו הבעיה "הקטנה" יותר לכאורה.
בהיעדר חוק, על הצבא לכאורה לזמן לגיוס את כלל בני הישיבות והאברכים בגילאי גיוס, שמספרם עומד על כשישים אלף נפש כ"י, אך הצבא, משיקוליו, בוחר כרגע שלא לעשות זאת. הוא מתמקד, לטענתו, בשליחת צווי גיוס לבחורי ישיבות ואברכים שלפי הגדרת החוק שבוטל לא עומדים בקריטריון "תורתו אומנותו", משום שנרשמו כעובדים, גם אם במשרה חלקית. דבר שהיה אסור לבחורים לחלוטין על פי החוק שבוטל, ומותר לאברכים במסגרת מצומצמת מחוץ לשעות הלימודים.
במהלך זה של הצבא יש בעייתיות, כיוון שבמצב החוקי הנוכחי אין הבדל בין בחור שנרשם כעובד לבין בחור ישיבה "אמיתי". הבדל זה היה רלוונטי רק טרם בוטל הדיחוי מהנימוק "תורתו אומנותו". העובדה שצה"ל לא טרח לנסות לאתר את אותם בחורים שאין תורתם אומנותם טרם ביטול החוק על ידי בג"ץ יכולה להעיד על מידת "להיטותו" של צה"ל לגייס חרדים. עוד נעמוד על כך בהמשך.
באותה המידה, במצב הנוכחי אין הבדל מבחינת החוק בין צעיר ערבי-ישראלי בגיל גיוס לבין בחור ישיבה בגיל גיוס. שניהם, על פי החוק, חייבים להתגייס, אך הצבא כאמור "בוחר את מלחמותיו" ואינו טורח בשלב זה לנסות ולגייס אותם.
חשוב לציין כי בחור ישיבה שיידרש להתגייס יכול לכאורה לעתור לבג"ץ מדוע על פי עקרון השוויון צה"ל אינו דורש לגייס ערבים ישראלים, ובמצב החוקי הנוכחי קשה לראות איך בג"ץ יתמודד עם טענה זו. השר אמסלם ניסה לעתור לבג"ץ בנושא, עתירתו נדחתה מכיוון שכקובע מדיניות עליו לפעול לשינוי המצב ולא לבקש את עזרת בג"ץ. אך בחור ישיבה שיעתור לא יוכל להידחות באותה הטענה.
הקואליציה מצידה מנסה להעביר חוק חדש המסדיר את מעמדם של בני הישיבות, אך מתקשה להשיג הסכמה בין חבריה על חוק שיהיה מוסכם גם על שר הביטחון גלנט, ויו"ר ועדת חוץ וביטחון אדלשטיין, וגם על הסיעות החרדיות.
המצב הפוליטי
קואליציית נתניהו נתונה במבוכה. מצד האחד, עקב המלחמה, היא נדרשת להאריך את שירות החובה ולזמן שוב ושוב את המילואים. דבר המעורר תרעומת עזה בציבור הכללי, וכן מייצר נטל כלכלי אדיר על המשק הישראלי. ומצד השני, ישנם חברי קואליציה חרדים ואלפי בחורי ישיבה אשר הניסיון לגייסם בכפיה יפרק את הקואליציה באופן מידי.
מן הצד השלישי, פירוק הקואליציה ככל הנראה לא יועיל לפטור את אותם בחורים מגיוס, שכן הממשלה החדשה שתקום תעמוד בפני אותם אתגרים בדיוק, ואין באופק הנראה לעין פתרון חדש לסוגיה שממשלה חדשה עם או ללא המפלגות החרדיות, תוכל להציע.
הרחוב החרדי
ברחוב החרדי ישנה הסכמה מוחלטת כי אין כל לגיטימציה לגיוס בחורי ישיבה אמיתיים שתורתם אומנותם. בנוגע לבחורי ישיבות שאין תורתם אומנותם, העמדה החרדית הרשמית המקורית הייתה כי עליהם להתגייס, אך חלה שחיקה בעמדה זו עקב הסכנה הרוחנית לבחור ישיבה המתגייס לצה"ל. בפועל בעשרות השנים האחרונות ישנה הסכמה רחבה יחסית שלא יתגייס גם בחור ישיבה שאינו לומד.
כדאי לציין כי קיים ויכוח על היקפה של תופעת "בחור ישיבה שאין תורתו אומנותו". האם היא מקיפה 10% מכלל הבחורים, או שמא 35-45 אחוזים מכלל הבחורים. אך על קיומה של התופעה אין ויכוח. על פי הדיווחים בתקשורת, צה"ל כיום משתמש במגוון כלים על מנת להגדיר מי הם אותם בחורים, ביניהם: חיסורים מביקורות של משרד החינוך, תלושי שכר, וקיומו של מכשיר סלולרי "חכם".
בהיעדרה של סכנה רוחנית, ישנה הסכמה עקרונית רחבה יחסית כי על אותם בחורים להתגייס לצה"ל, אך כאן נכנסת שאלת האמון בכוונותיו ויכולותיו של צה"ל.
נצח יהודה
משיחות שערך כיכר השבת עם גורמים המעורים בנושא, עולה כי קיים משבר אמון חריף בין אותם גורמים חרדיים שסייעו להקמתו של הגדוד החרדי ובין הצבא. אותם גורמים תומכים בעמדה העקרונית שצעיר חרדי שאיננו לומד אכן אמור לשרת בצה"ל ואף עשוי להיתרם בכך מבחינה אישית. אך לדברי אותם גורמים, הצבא הפר את כל התחייבויותיו לשמירה על רמה רוחנית נאותה, וכעת הדרך היחידה להבטיח כי חרדי המשרת בצה"ל אכן יישאר חרדי היא באמצעות חקיקה.
אותם גורמים חרדים אף מבקרים קשות את הניסיון של צה"ל לדון עם הרב לייבל על התנאים שבהם ניתן לשלב חרדים בצה"ל, בטענה כי למרות שכוונותיו של הרב לייבל טובות, לא ניתן לסמוך על צה"ל שיקיים את הבטחותיו.
לטענת אותם גורמים, במקום ניסיונותיו של צה"ל להקים חטיבה חרדית חדשה, עליו לחזק תחילה את גדוד נצח יהודה ולא לפגוע בו באמצעות פתיחת מסלול "מתחרה". כמו כן יש לסגור את הגדודים החרדיים בתומר ובצנחנים, "הכושלים גם בגיוס חרדים וגם בשמירה על הזהות החרדית שלהם". לדבריהם, על מנת להקים חטיבה חרדית אמיתית, מלבד חקיקה מתאימה, "צריך לצרף אל גדוד נצח יהודה גדוד נפרד עבור 'החרדלניקים' מהציונות הדתית המשולבים כיום בגדוד נצח יהודה, לפתוח גדוד חרדי נוסף של אנשי מילואים, גדוד נוסף של לוחמי 03 למשימות הגנה מקומיות ומוגבלות, וגדוד לוחמים קרביים נוסף 07, כך תיווצר חטיבה חרדית אמיתית".
לדברי אותם גורמים, הם אינם צופים שינוי בהתנהלות הצבא גם לאחר פרוץ המלחמה והצורך הממשי בחיילים חרדים. וגם אם יהיה שינוי זמני, אם לא יעוגן בחוק הכולל הוראות מפורשות, הדבר עלול להתמסמס בעתיד.
נראה כי חוסר האמון בצה"ל של אותם גורמים מנוסים, משפיע על חוסר האמון של חלק מההנהגה הפוליטית החרדית בכוונתו של צה"ל לאפשר גיוס תוך שמירה על זהות חרדית.
יצוין כי לכיכר השבת הגיעו עדויות רבות מכלי ראשון המאמתות את הבעייתיות עבור חרדים בצה"ל כיום, אפילו בגדודים והכשרות המיועדות לחרדים, גם מגורמים שאינם נתפסים כשמרניים במיוחד.
חטיבה חרדית חדשה
מן הצד השני, מסביבתו של הרב לייבל מגיבים כי הם למדו את כלל המתווים שפעלו בנושא עד כה, כולל זה של נצח יהודה, ניתחו את הסיבות לכישלונם מכל הבחינות, כאשר גם הצבא וגם החרדים מודים כי הם כשלו.
לטענתם, הרב לייבל הגיע למסקנות שעל בסיסם הוא מנהל את השיח מול ראשי הצבא כיום, ורק אם הצבא יעמוד באותם התנאים הרב יספק את תמיכתו למהלך. תוך שהרב נוטה להאמין כי יתכן שלאחר פרוץ המלחמה קיימת נכונות עקרונית אמיתית בצה"ל לקבל את התנאים הללו ולפעול בצורה שונה.
בין התנאים שהציבו לצבא: שרשרת פיקוד חרדית בחטיבה, כמו כן כלל העניינים הרוחניים כגון כשרות, תפילות ושיעורי תורה, יעוגנו בפקודת מטכ"ל באופן שהמפקד בשטח לא יוכל לשנות על דעתו. כמו כן תוקם מנהלת ציבורית אזרחית בעלת סמכויות מטעם משרד הביטחון, משותפת לצבא ולחרדים, שתפקידה יהיה לפקח שכלל התנאים נשמרים.לטענת מקורבי הרב, בחטיבה חרדית יהיה קל יותר לפקח על קיומם של התנאים, מכיוון שחטיבה יכולה להתנהל בעצמאות יחסית, בניגוד לגדוד שהוא מסגרת צבאית קטנה יותר.
בשלב זה ההסכמים שאליהם שואף להגיע הרב לייבל עדיין במו"מ ובבירורים משפטיים לאישורם, אך לטענת מקורביו, רק בתנאים הללו, הרב יתמוך בכך שבחור חרדי שתורתו איננה אומנותו אכן יתגייס לכך.
ההנהגה הרוחנית
בעוד ההנהגה הפוליטית החרדית שומרת על שתיקה, ההנהגה הרוחנית החרדית מאוחדת בעמדתה כי על הבחורים שיקבלו צווים לא להתייצב בבקו"ם, זאת מלבד דיווחים שטרם אומתו לפיהם מספר כמה אדמו"רים מרכזיים הורו לחסידיהם להתייצב, גם אם לא להתגייס בפועל.
בהקשר זה יצוין, כי גם הרב לייבל פרסם כי בשלב זה על בחורי ישיבה להימנע מגיוס, עקב הסכנה הרוחנית במצב הנוכחי.
המנהיגות הפוליטית החרדית
בשיחה עם 'כיכר השבת', מסרו גורמים חרדים הנוגעים בדבר כי העמדה הפוליטית המוסכמת על מרבית ההנהגה הפוליטית החרדית היא חתירה אל עבר חוק מוסכם, וכי ישנה הבנה בבתי הרבנים שמצב בו בחורי ישיבה הופכים "עבריינים" הוא בעל פוטנציאל נזק אדיר, ישיר ועקיף.
לטענתם, ישנם גורמים בחצרות הרבנים אשר מאינטרסים שונים חותרים אל קיצוניות באופן חסר אחריות, אך זו לא העמדה הרשמית. "אפילו מהפלג בירושלים פונים אלינו ומבקשים מאתנו להסדיר להם את המעמד שלא יהיו עבריינים. זה פוגע להם בשידוכים, אז ברור שאנחנו לא רוצים שבני הישיבות יהיו במעמד כזה."
בשונה מהרושם העולה מהפרסומים הרשמיים בעיתונות החרדית, המורים בשם ההנהגה הרוחנית לכלל החרדים - כולל אלו שאין תורתם אומנותם - לא להתייצב כלל לצו גיוס, הגורמים טוענים כי זוהי איננה "הכרזת מלחמה" אלא מצב זמני בלבד בהיעדר חוק. "אם יהיה חוק המסדיר שירות של חרדים שלא לומדים באופן שישמר את זהותם, אנחנו נתמוך בו, לא נמנע, נתמוך," הם אומרים.
בכך הם מסתייגים מגישתו של הרב לייבל שדן עם הצבא כבר כעת, בטרם התקבל חוק, גם אם הם מסכימים עם הגישה העקרונית לפיה יש לשאוף להסדרה מול צה"ל ולא לשבירת כלים. הם מסבירים את הדומיננטיות בהתנהלות של צה"ל מול הרב לייבל: "צה"ל התחיל בדיונים עם הרב לייבל כי לא הצליח למצוא פרטנר לדיון בקרב ההנהגה הרוחנית המרכזית. כטובע הנאחז בקש, צה"ל מדבר עכשיו עם הרב לייבל, לא ייצא מזה כלום, ואז הם יחזרו לדבר עם ההנהגה הפוליטית החרדית הרלוונטית. אך האחריות להיעדר הפרטנר אינה רק על צה"ל, אלא גם עלינו. מאבקים פנימיים וחשש להיתפס כפשרנים, תרמו לכך בהחלט."
בשורה התחתונה
נראה כי משבר האמון בין צה"ל לזרם החרדי המרכזי רחוק מפתרון, אך בשלב זה צה"ל בוחר שלא "לשבור את הכלים" אלא למקד את המאמץ בבחורי ישיבות ואברכים שהסטטוס שלהם מוטל בספק, ובמקביל מנסה בסיוע גורמים חרדים "ליברלים" ליצור מסגרת מתאימה עבורם.
הצלחתם או כישלונם של מהלכים אלו תלויה בעיקר בהנהגה החרדית המרכזית, היא שתקבע באיזה אופן יגיב הציבור החרדי. האם תהיה מחאה חרדית בדמות הפגנות כנגד ניסיונות גיוס מצומצמים וחלקיים? האם תהיה רק הצהרה המתנגדת לכך? האם תהיה הסכמה שבשתיקה כפי שהייתה סביב 'חוק טל', או שתיתכן תמיכה בחקיקה המסדירה גיוס מצומצם במסגרת רוחנית מתאימה, על מנת להשיב את תקציב הישיבות אל מקומו? אלו שאלות בלתי פתורות בשלב זה.
מלבד כל זה יש לציין כי עסקנו כאן בעיקר בסבך האינטרסים והמהלכים הפנים-חרדיים, אך מחוץ לעולם החרדי, ישנו סבך נוסף ומורכב לא פחות של כוחות פוליטיים שונים בעלי אינטרסים מנוגדים בסוגיית גיוס חרדים, וגם אם אין בכוחם לגייס בכפיה בחורי ישיבה, יש בכוחם לסכל פתרונות ומתווים שונים למשבר.
כל זאת מלבד מצוקה אמיתית של כוח אדם בה מצוי צה"ל עקב החיילים הנפגעים הרבים הי"ד ואלפי הפצועים מהכוח הלוחם לרפו"ש בתושח"י, והצורך להרחיב את כוחות המגן מפני התקפות אויב, מבלי לפגוע אנושות בכלכלה.
אין ספק, בימים אלו מתחזקת ההכרה כי "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים"
הצגת כל התגובות