מדרך הטוב להטיב
ביום ראשון, לפנות בוקר הלך מעמנו המשגיח זצ"ל. יש ראויים ממני להספיד אותו ולהאיר ולו במקצת משהו משיעור קומתו, אולם אני רק על עצמי לספר ידעתי.
מזה למעלה מעשרים שנה אתה מלווה אותי. בעולם ציני ומתחכם היית עבורי סמל של תמימות קדושה. בגיל הנעורים ישנה נטיה להעריץ את המבריק והמתחכם ואילו אתה היית תמים במלוא מובן המילה. תמים באמת - אדם שלם.
אודה על האמת, אינני זוכר הרבה מהרעיונות שאמרת בוועדים שמסרת. אולם את אשר לימדת אותי במבט, בחיוך ובחום שקרן ממך, את הלימוד הזה לא ניתן לשכוח.
גם לאחר שבגרתי ועזבתי את הישיבה בכל פעם שהגעתי לבקר הייתה נהרה שפוכה על פניך. היית קורא בשמי בחמימות ובשמחה כאילו ישבת וחיכית רק לי. אני יודע שהאהבה שהפגנת לא הייתה רק כלפי אלא כלפי כל תלמידך, אולם באותה שעה חשתי באמת ובתמים שאין לך בעולמך אלא אותי.
לפני כחצי שנה באתי אליך לבקש את ברכתך, זאת הייתה הפעם האחרונה בה זכיתי לראותך. נטלת את ידי, הרגעת את חששותיי, הֵישַׁרְתָּ מבט לתוך נשמתי ואצלת לי באהבה מברכתך.
בהלכות יסודי התורה צייר הרמב"ם את פורטרט אישיותך בדיוק מפליא: אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה [...] ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין [...] עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו, הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
החותם בכאב ובגעגוע,