עם היוודע מותה של מלכת בריטניה, נדמה היה שהידיעות החדשותיות נשאבו מתוך המאה השמונה עשרה. העיתונאים מזכירים כדבר שבשגרה את דוכס וינדזור, נסיך ויילס והדוכסית מקורנוול. לפתע הושלכנו לעולם אריסטוקרטי מכובד, בו לכל תואר ושם ולכל מעשה יש משמעות וחשיבות.
אפשר לומר שבחיי היומיום שלנו המושג 'טקס' כמעט ועבר מהעולם. בעקבות הדמוקרטיה שהפכה לנחלת הכלל ושיטחה את כל מושגי הכבוד ופערי המעמדות, וגם בגלל השיח החומרני השולט בעולם ומבטל כל משמעות המתרוממת מעבר לענייני החומר.
גם הקהילה בה אנו חיים תורמת לכך שבמובנים רבים אין לנו חיבור וכבוד לטקסים. זכינו לחיות בציבור שבחלקו הגדול עסוק בלימוד תורה והלכה כל חייו. כולנו עוסקים רבות בדקדוק המצוות, בשאלות כמו האם אתרוג עם בלעטע'ל הוא לכתחילה או בדיעבד, והאם סימני ראש השנה הם מדינא דגמרא או מנהג בעלמא. כאשר אנו באים אל המצוות עצמן, ומקיימים את תקיעת השופר או אפילו את הקידוש הקבוע של ליל שבת, במידת מה נשכח מאיתנו שמדובר בטקס רב הוד, טקס שצריך להשפיע על הנפש שלנו ונפש ילדינו אפילו יותר ממילים והסברים.
השבוע הזה, שבו אנחנו שומעים על הוד מלכותה והוד מלכותו, הצדעות רובֶה וצלצולי פעמונים, נפתח בפנינו חלון הזדמנויות להכיר במשמעותו העמוקה של הטקס על הנפש. משמעות שלרוב נעלמת מעינינו.
רש"ר הירש, בספרו 'המצוות כסמלים', עומד על כך שהתקשורת האנושית נוטה להשתמש לא רק במילים מפורשות, אלא גם בסמלים. הסמלים האלה כוללים מגוון של פעולות, החל בהנהון קל בראש ועד למחיאות כפיים סוערות בסיומו של קונצרט נפלא. מהי מטרתם של הסמלים? רש"ר מציין שתי נקודות שבהן עדיף הסמל על השפה הדבוּרה.
ראשית, הסמל משתמש בכל חוויות החושים, החל ממראהו של השופר וקולו, וכלה בטעמה של המצה וריחו החריף של המרור.
שנית, פעמים רבות ההכנות לקראת הסמל מרובות, והן תופסות את האדם במשך זמן גדול בהרבה מהזמן המוקדש לזיכרון גרידא. פורים הוא החג בו אנו זוכרים את נס ההצלה מהמן הרשע, אך השבועיים בהם אנו מתארגנים אליו מגדילים את כוחו של הזיכרון הרבה מעבר לקריאת המגילה גרידא.
אתן דוגמא קצרה מאחת מהמצוות, כדי להמחיש את המשמעות הגדולה של תפיסת הטקס שבה. אתמקד דווקא במצוות שבת המכונה 'שבת המלכה', מתוך הקבלה לאירועי השבוע, ובבחינת מאמר חז"ל "לעולם ירוץ אדם אף לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם". מתוך כבודם של מלכי עכו"ם נתעורר לכבוד שבתא מלכתא.
השבת היא מעין עולם הבא. יום בו אנו יושבים כבני מלכים ומשכיחים מעלינו את עול הפרנסה ועסקי החולין. אך אין זה יום מנוחה בלבד אלא יום קדוש ונשגב, יום שמהווה עדות למעשה בראשית. השבת היא כמו שדר שעובר כבר אלפי שנים בתוך הזמן, מדור לדור, ומעיד על בריאת שמים וארץ.
אין צריך לומר שחשוב ביותר לדעת את מלאכות שבת על בוריין, את הלכות קידוש ותפילה ואת כל שאר ההלכות הגדולות האמורות בשבת. אך מלבד זאת יש לנו כמה אפשרויות כיצד לחקוק את חשיבות היום הזה גם שלא דרך הספרים. כדוגמה, וכדוגמה בלבד, אחת הדרכים להעצמת והגדלת השבת, עוברת דווקא דרך כיור הכלים. נכון, קיימים כלים חד פעמיים יפים, אבל עדיין ברוב העולם כלים אמיתיים נחשבים למכובדים יותר. כאשר אנו עורכים שולחן עם כלים מהודרים, זהו טקס. זהו סמל של כבוד. זה עשוי להיות 'משמר המלכה' שלנו לכבוד השבת. ואין לי ספק שילדינו (וגם אנחנו) נכבד את השבת ונזכור אותה יותר, על ידי כבוד סמלי זה.
כמובן, כל משפחה ומשפחה לפי הראוי לה, שהרי אינו דומה בית מרוקאי לבית הונגרי. יש שיעדיפו לכבד את השבת בכלים ויש כאלה שיבחרו דווקא בח"י סלטים. העיקרון הוא שכדאי לנו להשתמש במושגי הכבוד והטקסים עליהם אנו לומדים בשבוע זה, ולהשתמש בהם במקום בו הם מתאימים עבורנו, לכבד ולרומם את השבת ואת כל המצוות.