ילד שלי.
אני ממש מבקש שלא תכעס עליי על זה שאני קורא לך 'ילד' דווקא ביום שבו כולם מתחילים לקרוא לך 'בחור ישיבה', אבל בשבילי תישאר ילד לנצח.
ראיתי אותך הבוקר, לובש את הכובע והחליפה, וגורר את המזוודה שכמעט ויותר גדולה ממך. ראיתי גם ראיתי את המבטים המעריצים שתולים בך אחיך הקטנים, ועדיין אני קורא לך ילד.
אני יודע שעולם המושגים שלך הולך להשתנות, ושאתה הולך לדבר בשפה של המבוגרים. שאתה מתחיל "זמן אלול", שיש לך "ר"מ", ו"ראש ישיבה". שאתה לומד ב"סדרים" עם "חברותא", ואתה הולך לשמוע "שיחות" מ"המשגיח". אני יודע שעוד מעט אשמע ממך על ההבדל שבין "שבת ישיבה" ל"שבת חופשית", ושאתה הולך "לדבר בלימוד" עם ה"מיישיב" בסדר ג'".
במקום לשבת מול שולחן תשב מול 'סטנדר', ובמקום להיכנס לשיעור ב"כיתה", תכנס ל"חדר שיעורים".
תלך בגאווה לחפש ספרים ב"אויצר", תנסה לתפוס את ה"קצויס דז'ימיטרובסקי" לפני כולם, ואני אפילו משוכנע ש"הר"מ שלך יאחז ממך עולמות", ושהמשגיח יאמר לי שאתה "בעל כישרען מיוחד".
אבל בא, אתה עדיין ילד...
•
עכשיו אתה כועס, אני יודע.
זה פוגע בך שגם כשאתה ממש גדל ומגיע למעמד שעליו חלמת, עדיין אבא שלך רואה בך ילד.
אבל יום יבוא ואתה בעצמך תתגעגע לילדות.
פתאום תראה שלמרות שהלבישו עליך כובע וחליפה, ולמרות שאתה כבר ב"שיעור ג", עדיין נשאר בתוכך הילד הקטן שלא מוכן להרפות. הילד הזה לא רוצה ללמוד, לא רוצה להתבגר, לפעמים הוא רוצה להתנהג בצורה שאינה תואמת את הציפיות שלו מעצמו, הוא תזזיתי וחסר מנוחה, והדבר היחיד שצפוי בו - הוא שהוא לא רוצה לקחת אחריות על החיים.
הילד הזה יכול לבחור בחירות גרועות, להיסחף אחרי דברים שהוא לא מאמין בהם רק כי החבר הכי נחשב דוחף אותו. הוא יכול להתפתות להמון דברים שנוגדים את מצפונו ולהיות מתוסכל מזה שהוא מאכזב את כולם. הוא לא תמיד מצליח להתחבר, להתרכז, להישמר, או לבחור בטוב, והוא ממש לא מצליח לרצות את כל הדברים שהוא אמור לרצות.
כשיבוא היום הזה - תזכור שאבא הרשה לך להישאר ילד.
תזכור שתמיד תוכל לשתף את אבא, שלא מתאכזב מהחלקים הילדותיים שלך. תזכור את אבא שתמיד מוכן לחבק באהבה את הילד שמסתתר בך, ועוזר לו להתבגר בקצב שלו.
•
אה, ועוד משהו.
אתה מתחיל היום ישיבה קטנה, ואתה לא מבין כמה אני מתרגש!
אני חייב לתת לך מתנה.
המתנה היא סוד שלא הרבה אנשים נחשפו אליו.
והסוד הוא - שלא רק בך מסתתר ילד.
בכל מבוגר מסתתר איזשהו ילד קטן, שמתלווה אליו עד זקנה ושיבה.
כולנו מתקדמים, עולים, מתפתחים, מצליחים, מתבגרים וצומחים.
אבל עדיין נשאר בתוך כל אחד מאתנו ילד קטן שרוקע ברגליו ולא מוכן לוותר עד שהוא מקבל את כל מבוקשו.
תחרוט על לוח ליבך את מה שאבא שלך כותב לך: לעולם אל תכעס או תשנא את הילד הזה, הוא בסך הכל ילד קטן שרוצה לעשות טוב ולא תמיד מצליח.
תלמד לתקשר אתו, ולהוביל אותו יד ביד למקומות גבוהים. תפסע אתו אל ההצלחות שאליהן גם הוא רוצה להגיע. תעזור לו להשלים את תהליך ההתבגרות בקצב שלו, ואל תדחק בו ללכת בקצב צעדיהם של המבוגרים.
אם תדע להתייחס נכון לילד הזה, יבוא היום שהילד שבתוכך יהיה פסגת גאוותך. הוא יהיה זה שיוביל אותך למקומות הכי גבוהים. הוא יהיה זה שישתוקק ללמוד עוד דף גמרא ועוד "שטיקעל קצות", הוא זה שיגרום לך להישאר ער כל הלילה כי הוא עוד לא מצא תשובה לקושיה שטורדת את מנוחתו, הוא יביא לך את ה"חבורות" הכי עמוקות ומחודשות, והוא יהיה המנוע שיגרום לך להעביר את התורה שקיבלת לדור הבא.
תטפח אותו! הוא נשמה מיוחדת!
בהצלחה ילד שלי!
אבא
הצגת כל התגובות