שלא כדרכי, קראתי את מאמרו של הרב חיים שמואל פפנהיים. ואולי משמיים זימנו לי זאת, כדי לגדור את הבקעה אותה הוא פרץ בשאט נפש.
הטור המלא של שמואל חיים פופנהיים - כאן >>>
דבריו, שהינם בכלל דברי מינות, לא ראויים לאזכור כלשהו, ובכל זאת לתועלת העניין בזאת, אתמצת אותם. וכה דבריו בקיצור נמרץ: גדולי ישראל שנלחמו נגד חיבוריו של הרב שטיינזלץ עשו זאת רק מנגיעות אישיות.
אתייחס בזאת לגופו של דבר וקצת לגופו של הכותב הנ"ל.
לגופו של דבר:
אין בכוונתי ח"ו "להכפיש" או "ללכלך" על הרב שטיינזלץ, וודאי לא אחר פטירתו. וודאי שזכויות רבות לו, ולו רק מעצם העובדה שהיה בעל תשובה, שזנח הבלי עולם הזה, שכיות החמדה של היצר הרע, והכניס עצמו, בכל גופו, לאוהלה של תורה.
אדרבה, הציבור התורני תמיד ידע להעריך את בעלי התשובה אשר מקום עמידתם גבוה מהצדיקים הגמורים. מי לנו כרבי נתן בירנבוים שהיה מאבות הציונות (זה שהטביע את המושג "ציונות"), ושב לדרך ישראל סבא. ומי לנו כבעל התשובה פרופסור דהאן הי"ד שזכה להיות יד ימינו ועושה דברו של הגרי"ח זוננפלד זי"ע. ולהבדיל מחיים לחיים, הרב אורי זוהר, מגדולי הבוהמה הישראלית ועתה לא פסיק פומיה מגירסיה, ועוד כהנה וכהנה.
דא עקא, והשקפות עולמו של הרב שטיינזלץ היו רחוקים, מעולם הישיבות כמעט כמטחווי קשת. הגם שזכה לקיים מצוות הבורא, אך דעותיו והלך רוחו לא תאם עם ההשקפה החרדית, ואין בזאת כל סתירה. אפשר להגות בתורה שעות על גבי שעות, ובו זמנית לינוק השקפה מהאוניברסיטה והעולם האקדמאי. אפשר להוציא חיבור על כל הש"ס אך לחיות עם תובנות מהעולם החילוני, ואין בזאת כל סתירה.
השקפת עולם, זהו מהדברים שאין להם שיעור. זה יכול לבוא לידי ביטוי ב"האנשת" הנביאים.("ובנביאי אל תרעו"- אל תעשו עצמכם כרעים וחברים של הנביאים). זה גם יכול לבוא לידי ביטוי באמירה אומללה בראיון כי "לומדים בישיבות יותר מדי גמרא", וכן על זה הדרך. (מי שקצת יקרא ראיונות עם הרב שטיינזלץ, גם מהשנים האחרונות, יוכל להרחיב יריעה זאת בעוד ציטטות שלא ראוי לצטט...).
ומי לנו כהרב שטיינזלץ בעצמו שהודה בפני חברי הבד"צ כי בחיבוריו ישנם בעיות מהותיות הטעונות תיקון, ואף הוא, בענוותנותו, התחייב לתקנם.
ברור הדבר, שכנגד אדם פרטי עם בעיות בהשקפה לא יקדשו מלחמה. ועוד יותר ברור הדבר, שכנגד רב שעומד להוציא חיבור על כל הש"ס עם בעיות בהשקפה יקדשו מלחמה. גם כי ההשקפה הפסולה חבויה בין השיטין, ואף גלויה בשיטין עצמם. גם כדי ש"לא יתפוס גובה" וכבר יהיה איזשהו מאן-דאמר בענייני יהדות.
עולם הישיבות, על ראשיו, מנהיגיו, רבניו, אברכיו, לא מעוניין לראות ברב שטיינזלץ כרב אוטנטי המייצג את היהדות הנאמנה.
ושהקורא הנאמן יבין, אין כאן מלחמת אגו, אני ואפסי עוד, וכל מי שהוא לא אני אחת דתו. שהרי, להבדיל אלף הבדלות, ההשקפה החסידית גם לא תואמת לגמרי את עולם הישיבות, ואף על פי כן האמת והשלום אהבו. ומעולם לא החרימו אדמו"ר או רב חסידי אך ורק בשל היותו חסיד, אלא אם כן הייתה איזושהי בעיה מסוימת עמו (ובאותה מידה גם החרימו רב ליטאי אם הייתה איזושהי בעיה מסויימת עמו).
לא כן בעניינינו, שההשקפה של הרב שטיינזלץ כבר הגיעה למחוזות אפלים מבחינת עולם הישיבות, יהיו שיאמרו - מוקצה מחמת מיאוס.
וכל זה נעלם מעיני הבדולח של הרב חיים שמואל פפנהיים. זהו אשר עיניו משוטטות בכל, וכל רז לא אניס ליה, ועתה, הוכו עיניו בסנוורים. לדידו, גדולי הדור העבר ואשר מפיהם אנו חיים (חלקם אף חברי הבד"צ אותם הוא מייצג/ייצג) פעלו מתוך מניעים אישיים! לא פחות!
אנו אמונים על אמונת חכמים שכל היוצא מפיהם יעשה, אנו שנינו במסכת ראש השנה: "אתם" ואפילו מזידים (שבית דין שקדשו החודש שלא כדין במזיד, הרי זה קדוש), ק"ו בן בנו של ק"ו בדבר אותו אף אנו אזובי הקיר וקצרי הרואי מבינים. ומה נמלצו כאן דברי חכמים כל הפוסל במומו פוסל. הן הכותב הנכבד, מבכירי העסקנים בעדה החרדית, מביא לנו בזאת לראשונה (סקו"פ בלע"ז), עדות מכלי ראשון, מהקודש פנימה, מלפני ולפנים של קודש הקודשים, על אופן קבלת ההחלטות אשר שם.
הוא, בבואו להשמיץ על זקני ראשי הישיבות, אלו אשר העניקו חמה בקומתם, אלו אשר פלסו את דרך התורה בערבה השוממה, ונמצא משמיץ את כור מחצבתו, את ערש ילדותו.
ועתה בקצרה לגופו של הכותב: הן ידוע על התקרבותו בשנים האחרונות לתנועת חב"ד, ואידך זיל גמור...
הצגת כל התגובות