קרובים כל כך ורחוקים כל כך: הצצה לקהילה היהודית באיראן

"הכול רגוע", הישיר הרב יהודה גרמי מבט אל העיתונאי הישראלי שדחף לעברו מיקרופון באירוע ההצדעה השנתי לשלוחי חב"ד, בשלהי חודש מרחשוון תשפ"ב. הוא דיבר בעברית שוטפת, מזוגה במבטא פרסי כבד, בעת שמיצה במילים ספורות, כמעט מאולצות, את מה שמתרחש בשנים האחרונות בתוך תוכה של הרפובליקה האסלאמית-שיעית הקיצונית.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

"ברוך השם, שומרים תורה, שומרים מצוות", היו מילותיו המדודות של רבה הראשי של קהילת יהודי אירן, שחולש כבר כמעט עשור על החיים היהודיים במדינה המערב אסייתית העוינת לישראל, לאיש התקשורת החב"די ר' חיים שאול נוישטט.

אלו היו מילים מדויקות, ששיקפו אל נכון מה קורה באיראן היהודית בעידן הנוכחי. תחת משטר האייתוללות פועלת קהילה יהודית ענקית בת מאות משפחות, הכוללת מוסדות חינוך רבים, בתי כנסת, מערך כשרות ולמעשה כל מה שקהילה יהודית צריכה.

במשך שנים זו הייתה קהילה שפעלה מתחת לרדאר התקשורתי ציבורי. בשנים האחרונות היא נחשפה, בעיקר בעקבות המעורבות האינטנסיבית של מנהיגה ברשתות החברתיות בתקופת הקורונה. כמעט בכל יום פרסם הרב גרמי שיעור תורה, בשלל נושאים, שמסר לבני הקהילה בשפה הפרסית.

דמותו של הרב גרמי מאז מפציעה לא אחת ברשת, וגם כאן ב'כיכר השבת'. בכל שנה בימי הפורים מתפרסמים תיעודים של קריאת מגילה בקבר מרדכי ואסתר באיראן.

בימים האחרונים גוברת המתיחות מול איראן. ביום רביעי השבוע אמר מנהיג איראן עלי חמינאי כי ישראל חייבת להיענש על התקיפה שחיסלה את הגנרלים האיראנים ובהם המפקד הבכיר חסן מהדווי, והבטיח שאיראן אכן תנקום את מותם.

המנהיג העליון של איראן הדגיש כי מבחינת המשטר מדובר היה במתקפה ישירה על אדמה איראנית: "כשהם תוקפים את הקונסוליה, זה כאילו הם תקפו את אדמתנו", אמר חמינאי. הוא הוסיף בדבריו כי "המשטר הרשע עשה טעות וצריך להעניש אותו וכך יהיה", אמר חמינאי בנאום לרגל סיום הרמדאן.

אבל מה קורה עם יהודי איראן, הרחק מאור הזרקורים?

יהודי איראן

קהילת יהודי איראן זו קהילה ותיקה וגדולה. זו הקהילה השנייה בגודלה אחרי ישראל במזרח התיכון. שורשיה נטועים אלפי שנים אחורנית. מגילת אסתר התרחשה בה. לפי המסורת, בעיר המדאן, מרחק כארבע וחצי שעות נסיעה מטהרן, שוכנים קבריהם של מדרכי היהודי ואסתר המלכה. בעיר עצמה, כמעט לא מתגוררים יהודים בשנים האחרונות, מלבד יהודי אחד - ככל הנראה - המתחזק את מתחם הקבר.

בכל שנה, בחג הפורים, עולה הרב גרמי עם קומץ מקורבים להמדאן, וקורא את המגילה בסמוך למקום שבו נטמנו גיבוריה. שושן הבירה, אם תהיתם, שבה התרחש סיפור המגילה, זו העיר 'שוש' שבדרום מערב אירן. ההשערה היא כי יהודים לא גרים בה כיום. במשך כמה מאות שנים זו הייתה הבירה. בשוש נמצא אף קברו של דניאל הנביא, מתקופת נבוכדנצר.

הקהילה היהודית באיראן לא פסקה אף פעם מלפעול. היא חוותה תמורות ושינויים, התפזרה והתלכדה, התפצלה והתאחדה, אך תמיד נותרה קיימת. לפי ההערכות, בערב הקמת מדינת ישראל התגוררו באירן כמאה אלף יהודים. רובם עלו לארץ במרוצת השנים. כיום מתגוררים קרוב לחמישה עשר אלף יהודים ברפובליקה האיראנית.

אם נצטרך לסמן את קו פרשת המים בקהילת יהודי אירן הנוכחית נסמן אותו כנראה בסוף שנות השבעים, אז התרחשה המהפכה האסלאמית, במסגרתה הודח השאה האחרון של אירן, מוחמד רזה פהלווי החילוני, ששמר על קשרים חיים עם ישראל, באייתוללה ח'ומייני, המנהיג העליון.

בצל המהפכה התערער גם מצבה של הקהילה היהודית, ורבים מחבריה הזדרזו לנטוש אותה. הנוטשים התפזרו בארצות הברית, בישראל, באירופה. כמה אלפים בודדים נותרו בכל זאת באירן הדתית-שיעית.

לא רק מספרית השתנה אז מצבם של חברי הקהילה היהודית באירן. גם רוחנית, מנטלית, חוו היהודים הרבים בה שינוי. בעוד עד המהפכה הסתובבו רבים מהיהודים במדינה חילונית ונטמעו בהווי המקומי השוטף, נטול המסורת, הרי שמאז המהפכה, בשל תהליך השמרנות שנזרע במדינה, חשו לפתע היהודים קשר פומבי ועמוק יותר לדת, הפכו לשומרי מסורת.

יחד עם זאת למוסדות הקהילה לא היה באמת הרבה מה להציע בתחילה. הנטישה ההמונית והחיים בצל המשטר המוסלמי האדוק הובילו לאי סדר במה שקשור לתחומי הדת במדינה. אבל אז כל זה השתנה כשהרב גרמי, יליד איראן, החל להפעיל את הקהילה במקום.

לפני מספר שנים קיבל הרב גרמי הכרה רשמית מהממשל כרבה הראשי של אירן. עם אנשי הדרג הפוליטי הוא מקיים קשר שוטף. לדבריו, היהודים לא חשים כל מגבלה באירן והשלטון האייתוללות אף מסייע בכל מה שהוא זקוק לו כרבה הראשי של אירן.

"אנחנו לא חיים תחת דיכוי", קבע הרב גרמי בראיון ראשון וגלוי לב שהעניק לאריה ארליך בעיתון 'משפחה' לפני כארבע שנים ובו חשף לראשונה את חיי הקהילה. "אנחנו חופשיים לעשות את כל מצוות הדת שלנו. לממשלה או לעם האיראני אין שום בעיה איתנו. יש לנו חופש דת מוחלט. השלטון האיראני מכבד את הדת היהודית וגם את שאר הדתות הרשמיות.

"יש לנו בתי מדרשות פעילים, כולל אברכים, מקוואות שאני מפקח על כשרותם. יש קברי צדיקים, משחטות ומסעדות כשרות. כל העניינים שיהודי צריך - יש לנו כאן באירן. מכיוון שאירן מכירה בדת היהודית בתור דת שלישית – מאפשרים לנו לקיים את הדת באופן מלא".

איפה מרוכזים היהודים?

בשלוש נקודות מרכזיות במדינה מתרכזים היהודים. הרוב הגדול מתגורר בטהרן. יהודים אחרים מתגוררים בערים שיראז, הממוקמת בדרום המדינה, במרחק כ-700 קילומטר מטהרן, ואיספהאן הגדולה, במרכז אירן.

בטהרן פועל בית ספר יהודי בשם 'אברישאמי'. הוא בית הספר הגדול והמרכזי. מלבדו ישנו עוד בית ספר יהודי לבנים ובית ספר יהודי לבנות. באירן ישנם יותר משישים בתי כנסת וכן לפחות חמש מסעדות כשירות.

בשעת צהריים מוקדמת, לפני כשנתיים, במהלך שיעור שמסר לתלמידי כולל בשכונת קראון הייטס בברוקלין, שיתף הרב גרמי בדוגמה לאתגר כשרותי שהוא נאלץ להתמודד עמו במסגרת מתן הכשרות שלו: מוצרים מחומץ סינטטי.

"לפני עשר שנים בערך חזרתי לאיראן והקמתי שם מערכת כשרות", סיפר הרב גרמי לתלמידים, "ויש המון דברים שהצלחנו לתקן. לפעמים אנחנו נדרשים לסמוך על כל מיני היתרים במתן כשרות, כיוון שאין באפשרותנו ללכת לכל המפעלים ולבדוק את כל התרכובות השונים למוצרים.

"אחד הדברים שאנחנו נדרשים למצוא להם היתרים, הם מוצרים שיש בהם חומץ סינטטי. חומץ סינטטי מיוצר מאלכוהול, שעובר תהליך. האפשרויות לייצור האלכוהול מגוונות, אפשר לייצר אותו מקנה סוכר, מסלק, מפירות שונים, ואפשר גם מענבים. ואנחנו נדרשים לבדוק מה המקור של האלכוהול כדי להתיר את המוצר. כיון שהדבר לא התאפשר נדרשתי לכתוב תשובה הלכתית לפני כשש שנים שהתירה את החומץ. זה נדרש כי רבים מהמוצרים מיוצרים מחומץ סינטטי, כמו קטשופ, מיונז, ועוד".

בשלב הזה צלל הרב גרמי במשך כחצי שעה עם תלמידי הכולל לתשובה ההלכתית המפורטת שכתב בנושא, ובכך המחיש פעם נוספת את העבודה הכבירה והיום יומית שלו במציאת פתרונות ליהודים באירן.

תיעודים מרחבי איראן שפורסמו ברשתות החברתיות במהלך הקורונה חשפה תמונה של יהודים המקפידים באדיקות על הגבלות ההתקהלות. כך לדוגמה, בתיעוד מחול המועד סוכות תשפ"ב, לפני חודשים אחדים, נראים קבוצה של כעשרים יהודים, בהם לא מעט ילדים ובני נוער, המתפללים תפילת שחרית של חול המועד במרחב הפתוח, בחצר בית הספר היהודי בעיר שיראז. בידיהם לולבים ואתרוגים ועל פניהם של כולם מסכות קורונה לבנות. בלי התחכמויות.

בתיעוד אחר, מערב פסח אותה שנה, נראים יהודים במאפיית המצות של טהרן, דואגים למצות בעבור אלפי היהודים. סיבוב במסדרונות המאפיה עלולה לגרום לרגע לשכוח באיזה עיר היא ממוקמת. בחזיתה ציטוט מהמשנה במסכת פסחים בעברית, על כלי העבודה הוראות וציטוטים לאמירה בעברית. על הקירות: תמונותיהם של המקובל הרב ניסים כדורי ושל הרב הראשי לישראל לשעבר, הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו זצ"ל.

בטווח הנראה לעין, יהודי אירן לא יכולים להעלות לארץ הקודש. בטח אם בכוונתם לשוב אל ארץ מולדתם. הם חפצים לכך, כמובן, כמו כל יהודי בעל העולם, מרגישים קשר שלא ניתן לחתוך אותו בפעולות פוליטיות כאלו או אחרות, אולם אין להם איך להגשים אותו.בביאת משיח צדקנו, זה יקרה. עד אז הם מביטים מרחוק, עוקבים בדאגה, ומנסים לשרוד.