"דיוה לארה דוי למה ירההה" (מטורקית: למי ששמעו ולמי שלא), ניסה לסלסל בזיוף מפואר הנשיא הטורקי הנבחר, רגפ טאיפ ארדואן, בסמוך למשכנו כשהוא חוגג את ניצחונו בבחירות לנשיאות.
>> למגזין המלא - כנסו
הבחירות הללו הגיעו לטונים צורמים במיוחד, כשלפחות במערב היה נראה שיש סיכוי שהסולטן הטורקי בדרך הביתה.
סביר להניח שהבחירות לנשיאות לא זויפו. אז טורקיה דמוקרטיה? שאלו כמה וכמה (וכן, באמת שאלו) - האמת, שבעבר טורקיה הייתה דמוקרטיה מפוארת שמזכירה במרכיבים מסוימים את הרפובליקה הצרפתית.
אבל בואו נפרק לאט לאט מה קורה בטורקיה, ואיך הפכה בעיני רבים למדינה לא דמוקרטית, ודאי שלא במודל הדמוקרטי המוכר.
נניח בצד עקרונות דמוקרטיים חשובים כמו הפרדת רשויות וזכויות אדם שמופרות לא אחת בטורקיה, ונדבר רק על המוטיב שנקרא בחירות.
הכלל הבסיסי ביותר של בחירות הוא שיהיו הוגנות. נדון לכף זכות ונניח שלא היו זיופים בטורקיה, ואם אתם תוהים מדוע - חכו שתשמעו מה קורה במדינה, ותבינו שאין באמת צורך לזייף.
לא הוגנות
"מי שגונב ממחטה הולך לכלא; מי שגונב מדינה נהייה דוכס", כתב הפילוסוף האיטלקי המפורסם ניקולו מקיוואלי.
את השם אקרם אימאמאולו כנראה רובכם לא מכירים, אבל האיש הצליח להפוך לראש עיריית איסטנבול, למרות היותו איש אופוזיציה לארדואן ולמרות שהנשיא הטורקי מתעב את האיש.
אחרי הניצחון הבאמת מדהים של איש האופוזיציה, בטורקיה היו בטוחים כי הוא האיש שיתמודד ביום מן הימים על נשיאות טורקיה וגם סקרים רבים שבחנו את האפשרות הזו גילו כי הוא מועמד עם פוטנציאל גבוה להחליף את ארדואן.
למקרה שתהיתם למה 'במקרה' החליט ראש העירייה שלא להתקדם למשרת הנשיא - תזכרו שאין מקרה בעולם כלל. לקראת הבחירות, התברר כי הוא מעורב בפרשיות שחיתות והוא לא יכול להתמודד. אנחנו בטוחים שארדואן הצטער מאוד על כך וממש לא היה לו קשר לאירוע.
הבעיה היא רחבה הרבה יותר: לארדואן אין יכולת לפתוח תיקים לכל מי שמתנגד אליו - זה לא ייראה טוב.
כך נוצר מצב שכאמל קיליצ'דראולו, מועמד המפלגה הרפובליקנית (החילונית) הפך למועמד נגד ארדואן, כשלא בהכרח היה מצליח להפוך למועמד האופוזיציה ללא תפירת התיקים לאימאולו ואנשי אופוזיציה נוספים.
נמשיך הלאה - חופש העיתונות: ממדינה חופשית בה העיתונות הייתה נושכת, העיתונות הפכה לקהת שיניים.
בניגוד לרוסיה, שמאז המלחמה באוקראינה כלל העיתונאים העצמאיים נאלצו לברוח לגלות, בטורקיה עוד נשארו כמה עיתונאים אמיצים.
ובכל זאת, בתקשורת המיינסטרים בטורקיה נמנעו כמעט לחלוטין מלראיין את מועמד האופוזיציה. עד כדי כך, שעל פי הנתונים עולה כי מעל 90 אחוזים מההופעות התקשורתיות בבחירות היו של ארדואן, ורק השאר הוקדש למועמד האופוזיציה כאמל קיליצ'דראולו.
לקראת יום הבחירות בסבב השני, הגדיל לעשות אחד מערוצי הטלוויזיה המוכרים בטורקיה שפשוט החליט לשים תמונה של ארדואן לצדה של דמות מושחרת. בשידור התייחסו ל"נשיא טורקיה ארדואן" וכשהתייחסו לקיליצ'דראולו לא נקבו בשמו, אלא אמרו "המועמד השני".
ארדואן הפסיד?
הבחירות התקיימו וארדואן אכן ניצח. כאן היינו אומרים שעולה שאלת מיליון הלירות הטורקיות, אבל מכיוון שהן לא שוות הרבה - אז כאן עולה שאלת מיליון הדולר: אם התקשורת הייתה חופשית ונשכנית, ארדואן עדיין היה מנצח?
אמנם אין דרך אמפירית להוכיח, אך ניתן להניח שהפער הזעום מוכיח שכל תזוזה קטנה הייתה עשויה לשנות את פני טורקיה בחמש השנים הבאות.
כעת, אחרי שבטורקיה סיימו לנקות את הקלפיות שכבר הפכו בחזרה לכיתות לימוד בבתי ספר, הגיע הזמן לעקוב ולראות מה יעלה בגורלם של אותם ילדים שגדלים בבתי הספר הללו - יגדלו אל תוך מדינה שהדמוקרטיה בה רק שוקעת, או שבהמשך השנים יהיה מפנה.