החל מהרגע הראשון בו פרצה מלחמת חרבות ברזל, בישראל החלו לחתור למגע עם מדינות שיתווכו בינה לבין ארגון הטרור חמאס כדי להגיע לעסקה לשחרור חטופים.
מי שעמדה במרכז הכותרות ותשומת הלב הבינלאומי במרכז המלחמה היא קטאר, שהשפעתה על הסוגייה הפלסטינית בכלל ועל חמאס בפרט - משמעותית מאוד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אז מה ה'סוד' מאחורי ההשפעה הדרמטית הזו? איזה פעולות ביצעו ומבצעים הקטארים כדי לעמוד בפרונט - מול ישראל וארה"ב בכל מה שקשור לרצועת עזה, ולמה הפעולות הקשורות בהפסקת האש ומאמצי התיווך ברובם נעשים בדוחה בירת קטאר?
איך ייתכן שקטאר המייצגת בעצם את האינטרס של ארגוני הטרור זוכה לאוזן קשבת מארה"ב ומה טיב היחסים מול ישראל, ומעל כל זה - מה תפקידו של הערוץ אל ג'זירה בפרשה המסועפת הזו?
יחסי החוץ של קטאר
שגשוג כלכלי ואינטרס תקשורתי בעל צביון בינלאומי
קטאר היא מדינה מוסלמית, סונית, קטנה באוכלוסייה ובשטח, המצויה בין שתי מעצמות יריבות – איראן וערב הסעודית.
המדינה הקטנה שרוב מובהק של תושביה הינם מהגרי עבודה ורק כעשרים אחוז מתוך שלושה מיליון הם אזרחי קבע - נחשבת למדינה מאוד עשירה מבין כל מדינות העולם.
תוצרי הנפט והגז הטבעי שלה, מציבים אותה בקדמת הבמה של המדינות הרווחיות.
המדינה הקטנה השוכנת במזרח התיכון בסמוך לערב הסעודית ובחריין, נחשבת על ידי האומות המאוחדות לאחת המדינות הערביות המתקדמות ביותר, ויש לה כוח משמעותי בעולם הערבי – היא תמכה במספר ארגוני מורדים במהלך האביב הערבי, הן מהבחינה הכלכלית והן דרך חברת המדיה העולמית המתרחבת שלה, אל-ג'זירה.
ערוץ התקשורת הקטארי הידוע בעושרו ויכולותיו הפיננסיות, מצליח להשפיע על כל זירה בה קיים סכסוך בין דתות ובפרט כאשר הדת המוסלמית מעורבת בו.
לצד זאת, הרצון של קטאר והצורך בתשומת לב להיות במרכז ההתרחשויות של העולם הערבי מוביל אותה למעורבות גבוהה שלעיתים גבתה ממנה מחירים מול מדינות כמו איראן ועוד.
שליטה אזורית באמצעות מימון הטרור
בשנים האחרונות, קטאר מימנה את חמאס, והעבירה לרצועת עזה - תחת עינה הפקוחה של ישראל, סכומי עתק שמימנו בעצם את פעילות ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי.
מלבד זה, הכסף הקטארי שהגיע לעזה - שימש במשך שנים לתחזוקה שוטפת של המנגנונים האזרחיים והרשויות המקומיות שניהלו והפעילו את המשק העזתי, ככל שהיה קיים.
אלא שהטריק של המימון והאחזקה שעבד לצד הטרור וציר הרשע, עבד גם לצד האחר, המערבי.
קלפי המיקוח של קטאר מול ארה"ב
מנקודת המבט הקטארית, הקשר עם ארה"ב הוא בעל חשיבות עליונה, והוא הכוח המניע את רוב הפעולות של המדינה בימי שגרה אך בפרט בימי המלחמה האחרונה.
קטאר מנצלת אלמנטים המעניקים לה כוח והשפעה מול ארה"ב. האחד, אירוח של המפקדה האזורית של פיקוד המרכז האמריקאי. עבור האמריקאים מדובר במיקום אסטרטגי ללחימה נגד ארגוני הטרור במפרץ. קטאר לא רק מאפשרת את השהות האמריקאית בשטחה, אלא גם מממנת אותה - שזה דבר חריג ונדיר במונחים בינלאומיים.
אלי אבידר, המכיר את קטאר היטב בשל ההיסטוריה הדיפלומטית שלו שם, הזכיר בריאיון רדיו לכאן רשת ב', כי "לקטאר אין כמעט צבא – כמה עשרות אלפי חיילים, שהם אפילו לא קטארים אלא ממוצא פקיסטני, יחד עם זאת היא רכשה נשק מארה"ב בסכום עצום של 11 מיליארד דולר וזה בעיקר כדי לגייס לטובתם את תעשיית הנשק האמריקאית".
בהקשר הזה נציין שהמדיניות הזו נוחה מאוד לשיטת ותפיסת עולמו של הנשיא החדש-ישן דונלד טראמפ שמעדיף לבסס את הקשרים הבינלאומיים עם ארה"ב למדינות אחרות על האינטרס הכלכלי ההדדי.
לשיטת הנשיא הנבחר, עיקר המאמצים להגיע להסכמים שיועילו לאינטרס האמריקאי יושגו מעמדת כוח בדגש על לחץ מדיני וכלכלי, מתוך שאיפה להימנע מהפעלת כוח צבאי ובוודאי מהסתבכות צבאית.
בשל כך, גוברת התחושה כי קטאר תצליח איכשהו להיות גורם מנהל גם ברצועת עזה ועל דעת האמריקאים שימשיכו להתעלם ממאמצי המדינה להדהד ולהבליט את הסוגייה הפלסטינית.
המוקש שיכול להיות הוא, עד כמה תסכים קטאר לקבל את מדיניות ההגירה של הנשיא טראמפ אחרי שהיא הכריזה פעמים רבות שהיא תומכת במולדת הפלסטינית ברצועה.
הסוגיה הפלסטינית
באופן רשמי, העמדה הקטארית ביחס למדינה פלסטינית מבוססת על דרישה לנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים הכבושים ותמיכה בזכותו של העם הפלסטיני למדינתו, שתושג באמצעות משא ומתן מדיני.
כדי לתפוס עמדה בעלת השפעה מכרעת בעולם הערבי, קטאר הובילה קו לעומתי המעודד ותומך בפעילותם של ארגונים לוחמניים, תוך שהיא משתמשת במשאביה הכלכליים וברשת אל-ג׳זירה לשם כך. כוח ציבורי בלתי מעורער - כאשר מדובר בשידורים תקשורתיים עתירי צבעי מלחמה.
בשיחה עם 'כיכר השבת' לצורך הכנת הכתבה הזו, אלי אבידר מזכיר בתמצות: "הקטארים אנשים לא ממש טובים. היו נחמדים כשרצו להגיע לאמריקאים ובעטו אותנו כשהם הגיעו לאמריקאים בעצמם. הם תמיד היו חלק מהבעיה ולא הפתרון. בגלל נושא החטופים עם איזושהי השפעה שיש להם על החמאס אז אי אפשר לצאת נגדם".
לדברי חה"כ לשעבר אלי אבידר, שלפני עשרים וחמש שנים שימש כראש הנציגות הישראלית בקטאר, בימים בהם התנהלו בין המדינות יחסים כלכליים שפויים: "קטאר, היא נסיכות קטנה במפרץ הפרסי, לא בוחלת בשום אמצעי כדי להאדיר את חשיבותה בעולם. כסף הוא פשוט לא בעיה עבורה".
יחסי ישראל קטאר
בעבר התקיימו יחסים הוגנים יותר בין ישראל לקטאר, בעיקר אחרי תקופת הסכמי אוסלו ולפני האינתיפאדה השנייה. במשך עשרים השנים האחרונות, קטאר העדיפה באופן מדיני את הדאגה לאינטרס הלבנוני והעזתי על פני נרמול היחסים עם ישראל.
כיום, הקשרים הכלכליים בין ישראל לקטאר מצומצמים מאוד בהיקפם, הם כמעט אינם נראים וגם מתקיימים בעיקר באמצעות תיווך של גורמים שלישיים לעתים בדרג מדינתי או קשרים בין גורמים קטארים לחברות שאינן רשומות כישראליות.
אחד ההיבטים המסחריים החביבים על הקטארים וגם מהווים בסיס קיים ליצירת קשרי מסחר עם ישראל הוא תחום תעשיית היהלומים, שחביב גם על החבר'ה מדובאי.
כאמור, קטאר צריכה יותר את הקשר עם האמריקאים בד בבד עם הרצון הבלתי נדלה להכרה ולהיות גורם מכריע ובעל השפעה בעולם הערבי - בתחרות מול סעודיה.
בגלל השאיפה הישראלית לנורמליזציה עם סעודיה, השוק הקטארי מצומצם מאוד בהיקפו, ולכן גם אם שיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל לקטאר יתרחב באיזו דרך בגלל נסיבות הזמן והעניין האמריקאי, ההשלכות הספציפיות יהיו על ישראל.
אחרית דבר
אין ספק שהמלחמה האחרונה בה חמאס ספג מכה קשה מאוד, רצועת עזה חרבה בחלקה הגדול וישראל וארה"ב מקיימות סדר יום חד משמעי מאוחד, קטאר מחשבת את דרכה במובנים של רווח כלכלי מול הפסד פיננסי ארוך טווח.
ייתכן מאוד שבשלב מאוחר יותר למרות המרחק הדיפלומטי וההסתייגות מאפשרות של כינון יחסים רשמיים, תהיה התקרבות מסוימת בין קטאר לישראל שתישען כמו בעבר על יחסי מסחר ושיתופי פעולה כלכליים. כאשר האינטרס להסתדר עם ארה"ב יכריע את הכף.
לדברי ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ: "הגורם המרכזי לשינוי העמדות בדוחה וירושלים הוא הצורך הדחוף לבנות מחדש את עזה ובאופן זה לשחרר, ולו במעט, את סיר הלחץ האזורי".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אי אפשר להתעלם מאותם ימי תיווך ארוכים בהם נציגי מדינת ישראל בילו בדוחה, ולמרבה ההפתעה, הפכו ישראל וקטאר ממדינות עוינות שנמצאות משני צדי המתרס, לשותפות אסטרטגיות בעיצוב הזירה העזתית. ועוד חזון למועד כיצד יפול דבר.
השראה שהובילה להכנת הכתבה: מאמר ד"ר מיכל יערי, חוקרת מדינות המפרץ הערביות. פורסם ע"י מכון מיתווים.