בשנת 2023, כשג'ו ביידן בן ה־80 התכונן לקמפיין הבחירות מחדש שלו, נדמה היה כי לפחות מבחינה קוגניטיבית הוא בכושר. כריס וויפל, עיתונאי ותיק ומחבר הספר The Fight of His Life, תיאר אותו כחד מחשבה למרות הופעתו השברירית. אחד מיועציו הבכירים, ברוס ריד, סיפר על טיסה ארוכה שבה כולם קרסו מעייפות – חוץ מהנשיא, שהיה דרוך ונחוש. "יש לו סיבולת בלתי נתפסת", טען ריד.
באותה תקופה, וויפל שוחח עם הגרדיאן וטען שמקורביו של ביידן אופטימיים בנוגע ליכולת שלו למשול. לדבריו, "אף אחד מהמעגל הפנימי לא הביע דאגה. רבים מהם מתרשמים מהאנרגיה שלו."
אבל הרבה השתנה מאז.
לקראת בחירות 2024, המציאות התנגשה בעדויות האופטימיות. הדיבייט הקטלני עם טראמפ הפך לרגע מפנה – הופעה מגומגמת, מבולבלת, שהבהירה לכל צופה שביידן איבד שליטה. זמן קצר לאחר מכן, הנשיא פרש מהמרוץ.
ואז הגיע גם הדו"ח של החוקר המיוחד רוברט הר, שבחר שלא להגיש נגדו כתב אישום בגין החזקת מסמכים מסווגים – כי מצא אותו "מבולבל, ואולי אף מעורר אמפתיה". בדו"ח נחשף שביידן לא הצליח לזכור מתי כיהן כסגן נשיא או מתי נפטר בנו, בו.
אם ב־The Fight of His Life נדמה שווייפל מפספס את הסימנים המטרידים, הרי שבספרו החדש Uncharted, הוא מפצה על כך – ובכפליים. הפעם אין מדובר בשיקוף עדין, אלא בניפוץ חזית. הוא מתאר את הקמפיין, את סביבת הנשיא ואת קמלה האריס – שאחרי פרישת ביידן הפכה למועמדת – באופן שלא משאיר מקום לספק: הכול התפורר מבפנים.
רון קליין, ראש הסגל הראשון של ביידן, סיפק את אחד התיאורים הדרמטיים ביותר. לדבריו, כשהגיע לפגישה עם הנשיא בקמפ דייוויד, ביידן היה "המום, מותש, מנותק ממה שמתרחש סביבו". באמצע הפגישה הוא פשוט קם, הלך לשבת ליד הבריכה – ונרדם.
"בזמן שישבנו שם", סיפר קליין, "היה ברור לי עד כמה הוא מנותק מהפוליטיקה האמריקאית. הוא דיבר רק על נאט"ו. לרגע תהיתי אם הוא חושב שהוא נשיא נאט"ו ולא של ארה״ב".
במהלך ההכנות לעימות מול טראמפ, ביידן התקשה להתרכז. אחרי ההופעה המחפירה בדיבייט, במקום להישאר בוושינגטון ולהתמודד, הוא העדיף להצטלם עם משפחתו לאנני ליבוביץ. קליין ניסה לשכנע אותו לבטל את הצילומים: "אתה צריך תכנית קרב. אתה צריך לרכז כוחות". אבל ביידן התעקש.
שיחת זום שנערכה לאחר מכן עם פרוגרסיביים הסתיימה בטונים צורמים. "אתם רק מדברים על עזה", הטיח בהם. "הייתי פרוגרסיבי לפני שרובכם בכלל נבחרתם". המשפט הזה אולי נועד להמחיש שהוא עדיין בעניינים – אבל רק חידד עד כמה הוא מתרפק על עבר רחוק.
גם האריס לא יצאה טוב. בספרו, וויפל מתאר מועמדת שלא הייתה אמורה להימצא שם כלל – ושורה של בכירים דמוקרטיים הביעו חוסר אמון במועמדותה. סוזי וויילס, מנהלת הקמפיין של טראמפ, אמרה: "לא היה ברור אם היא בכלל ניסתה. היא לא שידרה אותנטיות – והבוחרים חיפשו בדיוק את זה".
גם לאון פנטה, לשעבר ראש הסגל של ביל קלינטון, לא חסך ביקורת: "הם חשבו שאפשר להיכנס לבית הלבן על קצות האצבעות, בלי לעצבן אף אחד. שטויות. כדי להיות נשיא ארה״ב, אתה צריך להראות קשיחות".
ובצד הרפובליקני, גם שם לא הכל ורוד. קארל רוב, האסטרטג הוותיק, סיפר שהוא זה שחיבר בין טראמפ ליועצו כריס לה-סיוויטה – אבל הופתע שהוא הסכים לקחת את התפקיד. "הוא חושב שטראמפ אידיוט", אמר רוב. לה-סיוויטה אף תמך בהפעלת התיקון ה־25 אחרי אירועי ה־6 בינואר – ואז מחק את הפוסט.
לבסוף, וויפל מחזיר אותנו לציטוט מהספר הקודם שלו: "נשיאים לא מוותרים על הכוח בקלות", אמר אנדי קארד, ראש הסגל של בוש הבן. "אם מישהו אומר לך שהוא עוזב את הבית הלבן מרצון – הוא כנראה משקר".
ביידן הלך – אבל וויפל מבהיר: הוא היה צריך ללכת הרבה קודם.