שלהי שנות ה-70 של המאה הקודמת. קול חריקת הדלת של אחד מהחדרים ב'וילת' גרימלדי נשמע היטב. על מיטת הברזל הקשה נזרק אחד מהאסירים הפוליטיים בצ'ילה. לאחר שנפל על מיטת הברזל, מלא בכוויות וחתכים אחרי יום עינויים ארוך, הגיעו שומרי ה'וילה' עם כמה טיפות מים שבקושי הרטיבו את לשונו היבשה.
סיפור זה הוא רק אחד מיני סיפורים רבים בעשרות שנות שלטונו של הרודן האכזר אוגוסטו פינושה ששלט במדינה במשך 17 שנים בתמיכת מדינות מערביות שונות בהן ארצות הברית. וכן, גם תמיכה מסוימת מישראל.
התחלה
אחרי שנים ארוכות של מתיחות בין ארצות הברית לצ'ילה בשל מינוי נשיא קומוניסטי, בוושינגטון נשמו לרווחה בשנת 1973 (תשל"ג) אחרי הדחת הנשיא הקומוניסטי. באותו זמן נראה כי הנשימה של אזרחי צ'ילה הייתה אמורה להיעצר. 17 שנות זוועה רק לפניהם - הגנרל פינושה הופך למנהיג הבלתי מעורער של צ'ילה וטוען כי הנשיא הקודם נמצא מת במעונו, דבר שככל הנראה לא נכון, וכנראה אנשיו של פינושה דאגו כי לא ייצא חי ממעונו הרשמי.
למגזין 'כיכר' המלא - לחצו כאן
פינושה תיעב את השמאל במדינה, במיוחד את הקומוניסטים. בין מהלכיו הבולטים היה ביטול שכר המינימום - אך כל מהלכיו הלגיטימיים לא משתווים למשטר הרצחני שהקים, שטבח בכל מי שהעז לחשוב על ביקורת נגד משטרו או שיטתו.
17 שנים של סבל
כ-30 אלף בני אדם בצ'ילה סבלו ברמה זו אחרת לאורך השנים ממשטרו הקשוח של פינושה, שכאמור זכה לתמיכה אמריקנית בצל המלחמה הקרה.
ימים לאחר העלייה לשלטון תפסו אנשי השלטון האכזרי מאות אזרחים שנחשדו כמחזיקים בדעות הלא נכונות ורוכזו בתוך שני אצטדיוני ענק בבירה סנטיאגו.
לליה, אחת מהשבויות בתוך האצטדיון העידה לאחר שנים: "יצאתי עם חברות מהכתה, ועשרה מאיתנו נעצרו והובלו אל האצטדיון".
עוד העידה כי במשך תקופה הוחזקו אזוקים כששומרים חמושים הסתובבו ביניהם כל הזמן: "לא היה אפשר לדעת מתי יום ומתי לילה. המקום היה מואר באור חזק מאוד", סיפרה. "הדרך היחידה לדעת אם זה בוקר, צהריים או ערב הייתה להציץ בצלחות של השומרים ולראות מה הם אוכלים".
בתוך האצטדיון נבנו במות קטנות לעינויים קשים עליהם עונו אלו שהחליטו השומרים להרוג - עד שמצאו את מותם. השומרים היו מחייבים את אלו שנשארו בחיים ללבוש את בגדי הנרצחים המוכתמים בדם ולכלוך.
כעבור מספר ימים בכלא, שוחררו רבים מהאסירים, אך צ'ילה שהכירו לפני המאסר לא היתה אותה צ'ילה.
שנתיים לאחר מכן נעצרה שוב כי העזה ללמוד היסטוריה. הפעם, המעצר היה קשוח הרבה יותר. לליה נעצרה יחד עם בעלה והובלה אל הווילה הידועה לשמצה - וילת גרימלדי.
"אזקו אותי עם ידיים מאחורי הגב וקשרו לי את העיניים", העיד בעלה. "הם גם הכריחו אותי לשים משקפי שמש כדי שעוברי אורח לא יבינו שאני נחטף".
עוד סיפר: "תוך זמן קצר מצאתי את עצמי במכונית בדרך לווילה הנוראית הזו". בהמשך העיד בזעזוע: "קשרו אותי למיטת מתכת לצד עוד שלושה אחרים. החוקרים חשמלו אותנו בזה אחר זה בצורות אכזריות".
"מכות החשמל החלו משעות הערב ונמשכו עד לשעות הבוקר המוקדמות", סיפר. "בהמשך השיטות השתכללו והטביעו אותנו בדליים מטונפים מביוב".
בנוסף, בהמשך הומצאו שיטות עינוי נוספות כמו 'הטלפון' בו קיבלו האסירים מכות באוזניים עד שהתחרשו לחלוטין. בנוסף, חלקם נקשרו ונדרסו על ידי ג'יפ.
עינוי נוסף היה דרישה של הסוהרים מהאסירים לנקות את הרצפה עם הלשון - כל מי שהתרשל בעבודת הניקיון קיבל כדור בראש במיידית.
על פי ההערכות, אלפים עברו את הזוועות באותה הווילה, רובם לא יצאו ממנה בחיים. זאת לצד אכזריות בלתי נתפסת גם במקומות אחרים.
אנטישמי
לאורך השנים, טיפח יחסים עם ישראל שהעבירה לצ'ילה שורה של כלי שייט וכלי נשק ישנים, זאת למרות שהרודן האכזר התבטא לא אחת בהערצה כלפי המשטר הנאצי.
על פי ההערכות, רבים מיהודי צ'ילה בחרו לעזוב את המדינה, חלקם עלו לישראל מכוח חוק השבות מחשש לגורלם. עם זאת לא ידוע על מקרים רחבים של רצח על רקע יהודי.
הסוף
בראשית שנות התשעים דעך שלטונו ופינושה פרש מתפקידו כנשיא צ'ילה. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להעמידו לדין, מת פינושה בשנת 2006, מבלי לשאת בעונש.
הצגת כל התגובות