This browser does not support the video element.
ענאל: "אחרי המון דחיות וכל פעם מסיבות אחרות, סוף סוף יוצא אליכם השיר "ילד אבוד", סיפור של כמעט כל משפחה או כל אחד מרקע דתי/חרדי.
השיר מספר את כאבו של ילד ש...שקצת שונה, שקצת לא שוחה עם הזרם.
השיר מחולק ל-3 בתים: 1. נקודת המבט של ההורים. 2. נקודת המבט של הילד. 3. סוף הסיפור על ידי השגחה מלמעלה.
אני מאמין שכל אחד יוכל למצוא את עצמו בשיר הזה, ונקווה שבעזרת השם נעלה את המודעות בקרב הורים ובני נוער, שלפעמים רק צריך מישהו שיקשיב, מישהו שיהיה שם בשבילו. לי באופן אישי יש צמרמורת מהשיר הזה בכל פעם מחדש. מקווה שתהנו ותבינו אחד את השני".
קרדיטים:
מילים ולחן: ענאל , אלי ירגן
עיבוד והפקה מוזיקלית: אלי ירגן
מילים:
ההורים שלא הכילו את הילד שסבל
עוד לילה ברחוב נשאר לישון על הספסל
ושאלתי את ההורים למה לא הייתם בשבילו
ברגעים הכי קשים בכל החיים שלו
והם ענו ש...
הוא נפל והתרסק , התגלגל והתבלבל
הדליק סיגריה בשבת ושכח להתנצל
שקוע לו באייפון מול הש"ס שבסלון
חוזר מאוחר מבילוי או מועדון
אני לא יודע מה איתו, הוא לא מדבר איתי בכלל
לא משנה כמה ניסינו, הוא שובר כל כלל
את הכובע והחליפה החליפו ג'ינס וקפוצ'ון
הפאות שלראשו התחלפו, מארינס חימצון אדום
ואתה שואל את עצמך ואת כל מי שאתה מכיר
למה הוא קשה, למה הראש בתוך הקיר
מרגיש כמו בפסח, מפוצץ בשאלות
ממלמל לעצמך, אני לא מוצא את התשובות
(מסתובב לי עצוב אני ילד אבוד)...
לא אמרו לי אמונה, תקע את הראש רק בגמרא
תלבש כובע חליפה, תתנדנד כך בתפילה
את החיצוני הם מחשיבים רק מה יגידו אחרים
מה עם פשיטות?
סתם כך לדבר עם אלוקים
ושאלתי רק שאלה, הפנימיות לא חשובה?
חיכיתי וחיכיתי ונשארתי בלי תשובה
מלחמות בפנים כל לילה, בוכה על המיטה
ואם מישהו מחפש אותי, אני לא בסביבה
אני רוצה להיות טוב, תמיד רוצה יותר
נלחם ונאבק ו..., שוב מוותר
אז התדרדרתי וספרתי נפילות על נפילות
ושברתי את המסגרת ופרצתי את הגבולות
בחרתי בכל דרך, רק לא דרך האבות
התמכרתי לעשן, וזה רק אחת הטעויות
הסתובבנו בלילות, התנהגנו כמו חיות
התרסקנו ונפלנו, רק גרמנו בעיות
"עזבתי את הבית" זה מה שאמרתי לחברים
אבל ההורים זרקו אותי כדי להציל את האחרים
עבודות מזדמנות, חי מהיד לפה תמיד
אין איפה לישון, פתאום לחיות נהיה מפחיד
החלפתי את הלבוש, החלפתי את השפה
עזבתי את הכל, התנתקתי מהמשפחה
ויש כאלה שיגידו שחופשי זה הצלחה
אבל הרגשתי רק ייאוש אני לא ראיתי אף תקווה
(מסתובב לי עצוב אני ילד אבוד)...
ישבתי איזה ערב , לבד סתם בגינה
מדפדף טיפה בפלאפון, מתעדכן על מה קרה
פתאום הגיע איזה אברך, מכר מהשכונה
שאל מה קורה מה המצב ומה איתך
הזמין אותי הביתה והגיש מנה חמה
זה שרף לי קצת בפה, אבל חימם לי את הנשמה
לא עניין אותו כיפה ולא אם אמרתי את הברכה
רק שאל אם שבעתי ואם בא לי עוד מנה
נכנס לי אל הלב, פתאום דת זה לא כואב
סיפרתי לו מה עברתי ועל מה אני חושב
והוא מצא את הדרך להיכנס אליי ללב
העלים לי את הצלקת והשכיח את הכאב
הוא לקח אותי לצד והסביר לי את הכל
למה יש בורא אחד והוא מושיע כל יכול
פתאום הבנתי את הכל, את המשמעות של התפילין
את הסיבה להיות דתי וקריאת שמע ביד ימין
התחלתי להודות ולכפר על טעויות
התחלתי לדבר עם אבא בימים ובלילות
והבנתי שלכל דבר בעולם יש סיבה
הייתי צריך ניעור, הייתי צריך את הנפילה
טלפון לאמא ועל הקו רק דמעות
תגידי לאבא שחזרתי לדרך האבות
עכשיו אני כבר חודש במגמה של עלייה
וכל מה שהפנמתי זה שהכל לטובה
(מסתובב עם חיוך כבר לא ילד עצוב)...
הצגת כל התגובות