This browser does not support the video element.
בצילם של הימים הנוראים, בהם אנו מרבים ב"עבודה שבלב", התכנסנו לתוכנית חדשה ובה שורת ראיונות מרתקים עם חזנים ממגוון נוסחים, עדות וקהילות.
בפרק הראשון אנו מארחים את הרב משה ביננשטוק, מדמיות ההוד המיתולוגיות של חסידות ברסלב, לשיחה על הנסיעה לאומן במשך עשרות שנים, ההבדל בין מירון לירושלים, הלחנים המוכרים ויש גם טעימה מהחזנות המיתולוגית.
• • •
אני עוד זוכר את התפילות שלכם מהקלויז של ברסלב בהר נוף, שם למדתי להכיר מעט את נוסח ברסלב, זכור לי ה'מקולות מים רבים' בקבלת שבת. המנגינה של ברסלב שונה לגמרי...
"כן, בברסלב מטפסים כל הזמן". (מנגנים את המנגינה)
זה בְּרֶסְלֵב או בְּרֶסְלַב?
"בְּרֶסְלֵב, כתוב בפסוק ונתתי להם לב בשר".
מאיפה מגיע הנוסח?
"זה נוסח של וולין שמגיע מאוקראינה. המקור משותף לחסידות בויאן, סדיגורה ואחרים. אבל כמובן במשך השנים הקווטץ של ברסלב נכנס, שופץ נכנס והרחיב".
מה זה אומר קווטץ?
"הגניחה, הדגש של המילים שמתאימות למנגינה. לנוסח ובפרט מילים שיש בהם עבוידה קצת."
הרב המון המון שנים חזן בקלויז הגדול של אומן, ספר לי על הפעם הראשונה באומן...
"תשל"ג, מסע ארוך דרך ארצות הברית, אז כל זקני חסידות ברסלב עברו דרך ארצות הברית, לקבל גרין כארד. באותה התקופה ישראלים לא יכלו לעבור את מסך הברזל, כך שקיבלנו מארצות הברית דרכון לבן שאומר שאנחנו נטולי אזרחות, ילידי מקומות שונים. עם זה הצלחנו להיכנס לברית המועצות הסובייטית.
"אני לא מדבר אתך על אומן, בקושי לקייב הגענו ומשם היינו צריכים דרך כל מיני דרכים. התחפשנו עם כובע רוסי והלכנו לווגזל שנוסע נסיעות חוץ. אפילו המוניות המקומיות לא נסעו לאומן, היה אסור, זה היה בסיס של חיל האוויר ולכן היה אסור להיכנס. הם לא נתנו לאנשים זרים לנסוע. בכל בית המלון, בכל קומה, היו פקידות שהיה צריך לדווח להם על כל יציאה מהמלון. ב"ה הצלחנו למצוא שותף של יהודי, פרטיזן, שלקח אותנו לאומן. היינו כמה דקות והגויה גברת סייבדה התחילה לצעוק 'פאשלי, פאשלי' ואפילו תיקון הכללי לא הספקנו, אבל הגענו לאומן".
לפני כמה שנים?
"זה כבר 50 שנה".
גם השנה יש חתיכת מסע?
"נכון. נסיכות מורכבות מאוד. אני קצת רגיל למסעות אבל יש אנשים שלא רגילים. צריך לנסוע לאחת המדינות שגובלות עם אוקראינה ומשם לנסוע עם מונית או לשכור רכב".
ולא הייתה שאלה אם ללכת השנה או לא?
"הייתה, בתחילת המלחמה, לא ידענו לאן זה מוביל, בפרט שהפציצו את קייב שזה 250 קילומטר, זה קרוב במושגים של מלחמה. אבל היום המלחמה ממש ירדה לגמרי לדרום מזרח. באומן כבר חמישה חודשים שאין כלום ממש.,למרות ההפחדות ואנשים נוסעים ויסעו ויש שם כמה אלפים".
הרב הוא אחד מראשי הישיבות בברסלב, אבל צריך לומר שהרב התחיל את דרכו בישיבה ליטאית...
"נכון, התקרבתי לברסלב דווקא בפוניבז', בדרך ניסית לגמרי. בחור בשם פוטש קנה ברכבת מהרב שיק ספר המידות של רבי נחמן בדולר והוא שם את זה על הסטנדר בבית המדרש והשם עזר שפתחתי את זה וראיתי סגולה גדולה לומר 10 פרקי תהילים, התיקון הכללי. הייתי אז בגיל שש עשרה - שבע עשרה, בגיל הבוער והייתי לגמרי רחוק מהכיוון הזה של ברסלב אבל בא בחור אחד זצ"ל הרב אברהם מרדכי פלדבוים, הוא היה המיסיונר והמקשר והביא אותנו לברסלב".
אני רוצה להיכנס אל תוך האווירה, אל הקלויז הגדול שם יש אלפי אנשים. מה הרגע הכי גדול?
"קודם כל מעריב. החשמל באוויר כשמתחילים את המנגינה, וכולם מצטרפים, שבעת אלפים איש. מסה עם גלריה של 2000 בחורים למעלה. אבל הקטע שהכי מרגש את חסידי ברסלב בדרך כלל זה אחרי התקיעות, 'אשרי העם יודעי תרועה'. זה קטע שאין אותו בשום מקום. ביידיש אומרים 'פרוושפיל', הקדמה לפתיחה. זה קטע שצריך הרבה אוויר בשבילו".
(שרים את הקטע)
יש לי שאלה כפולה, אתה כראש ישיבה, איך נותנים לבחורים את העבודה שבלב ואיך אתה בעצמיך בתפקיד השליח ציבור, איך מתכוננים?
"האמת היא שהרב שלנו זכרונו לברכה שהיה המשפיע הגדול של ברסלב במשך 40 שנה (הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל), מתש"ט עד תשמ"ט אני זכיתי לשרת אותו צפוף 20 שנה. הקלטתי הכל. יש ממנו 2000 קלטות, שעכשיו מתחילים להוציא כספרים. החינוך שהוא נתן לנו היה לא להיות בעל תפילה, לא להיות חזן, להתחמק. הוא נפטר בתשנ"ט ואז התחילה הנסיעה הראשונה, אני ידעתי שזזים הצידה, אין כזה דבר להיות חזן. מישהו ניגש והקהל לא כל כך נהנה ואז אמרו לי אתה חייב להיות חזן ואז אמרו לי אתה חייב".
למה ניגשו אליך?
"ידעו שהייתי קרוב אליו ועוד בחייו, הייתי גם פעם בעל תפילה ביום כיפור בבית כנסת במאה שערים, גם ניגשתי במשך השנה והוצאנו גם קלטות עם המנגינה של 'לכה דודי'".
ה'לכה דודי' של ברסלב?
"כן, אני הכנסתי את המנגינה. למעשה תן לי לספר לך על הניגון הזה. היינו נוסעים עם הרב ארבע פעמים בשנה למירון וסחטנו אותו, אמרתי לו הרב אולי משהו ישן אז הוא התחיל לשיר את המנגינה. אני הלבשתי את זה על 'לכה דודי'. אף אחד לא הכיר וזה נהיה הניגון של רבי נחמן, ולמרות שמקובל לחשוב של רבי נחמן וברסלב אבל זה לא באמת, זה ניגון עתיק מאוקראינה. אחרי זה הרב ז"ל אפילו אמר "התאמתי את זה כל כך טוב". אז היינו מקליטים אותו את הנוסחאות, והוא לא תמיד היה רוצה, אז הייתי שר עקום והוא היה מתקן ומתחיל לשיר עד מירון ככה קיבלנו הכל מוקלט. והוא לימד אותנו לא להיות חזן".
אגב ממי עוד שמעתי את זה, מהרב קלמן מהשטיבל בהר נוף, שאמר לי כך 'יש אחד שהוא חזן ושר כמו חזן - יש שיאהבו ויש שלא, יש אחד שחושב שהוא חזן ומתחזן לא טוב - כולם לא יאהבו. אבל יש אחד שיודע שהוא לא חזן ומתפלל כמו שהוא לא חזן - אותו כולם יאהבו...
"כשקלמן היה עומד משמאלי הרגשתי ממש אש. הוא היה מיוחד מאוד, היה מדליק את האש.
"ובחזרה לאומן, היה אז חזן מאוד מיוחד, רבי נחמן בורשטיין. הוא אמר לי אם אתה לא תיגש - אני לא ניגש לא ימצאו אותי. כך ניגשתי. זה היה שלושה חודשים אחרי שהרב נפטר, והייתה התרגשות עצומה, כולם בכו. ניגשתי יומיים, ואז ביקשו חסידי ברסלב מצפת שהתחילו באותה תקופה להגיע לאומן שיהיה יום אחד נוסח מירון ויום אחד ירושלים".
יש הבדלים בנוסחים?
"כן יש קוועטשים".
זה בדיוק אני צריך לדעת מה ההבדל, מה ההבדל בין נוסח צפת לירושלמים?
"עד אומן, הכל היה מפוצל לחלוטין, בקושי אמרו שלום אחד לשני. המירונרס והישרושלמרס היו 2 קהילות נפרדות כך שבמשך השנים נהיו שינויים. כשנפתחה אומן נהיה שלום ושלווה והתחתנו ביחד, אנחנו מחותנים עם משפחת קניג כמה וכמה פעמים וב"ה הכל התאחד".
תן לי דוגמה בהבדל בנוסח?
"במירון אומרים דיין ומוכיח, צועקים הכל. הרב שלי היה אומר דיין בשקט, לא צריך לצעוק. אבל מוכיח בקול".
זה אולי נשמע זוטות אבל זה מראה על החשיבה והחיבור בין המנגינה למילים...
"נכון. אבל אף אחד לא שר את אותו ניגון אותו דבר. גם התלמידים של רבי לוי יצחק בעלי התפילה הנפלאים, כל אחד גם מוסיף את עצמו, את הביטוי שלו רק שמשאיר את המסגרת. בברסלב מאוד פנאטים מה הרב לוי יצחק אמר.
"אבל אתה שאלת איך מתכוננים אם אז אני רוצה לתת הקדמה לעבודת התפילה לעבודה שבלב. רבי נחמן הוריד לעולם דבר שהוא כבר ישן מאוד אבל הוא ביסס ומיסד את זה. התבודדות. כל חסיד ברסלב רציני - ואין הרבה כאלו - יודע כי זה הדבר הכי קשה בעולם. לשבת יום יום מול הקדש ברוך הוא, להתחיל לדבר. זה קשה כי הקדוש ברוך הוא לא ברשימה שלך. הקשר עם הקדוש ברוך הוא זה דבר קשה. אתה צריך לחוש אותו, לדבר עם מי שאתה לא רואה ולא שומע ולא ממשש. לא ליצור קשר בראש, ליצור בלב. אתה יכול לדעת מורה נבוכים בעל פה אבל עדיין לא חש את הקדוש ברוך הוא. זו הרגשת הלב ובשביל זה צריך לבנות את זה. אתה בונה את זה ממינוס, מלמטה.
"אתה בא עם הבעיות בבנק, במינוס, בעיות עם הרכב, בשלום בית ועכשיו אתה מתחיל לייצר קשר עם מי שאמר ונהיה העולם. עכשיו זה לוקח זמן. לאט לאט, כמו ארטישוק, מוריד עוד עלה ועוד עלה עד שאתה מגיע ללב. להוציא את כל העננים שיש לך בראש.
"אז אני לא מתחיל מוסף בשתיים עשרה. אני מתחיל את זה בבוקר. לדבר ולדבר ולדבר, לקבל את המיקוד. זו העבודה שבלב זו התפילה המקורית כמו שהרמב"ם אומר. זו עבודה לחדור פנימה, ליצור את הקשר. וזו התשובה גם לבחור וגם לשליח ציבור
"לדעתי אין דבר בריא לגוף ולנפש. לחרדות לבעיות. זה סופרמרקט לטפל בהכל. אתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא על החור בצמיג ועל הבעיות. אתה לא מתחיל לדבר אתו ישר על רוח הקודש. זה הכי קשה בעולם. זה עבודה של חיים".
את הריאיון המרתק אנו מסיימים עם המנגינה של "מכלכל חיים"...
הצגת כל התגובות