את אהרון גרוס אני מכיר שנים רבות. לא פעם ולא מפעמיים יצא לי להתלוות אליו במסעותיו ברחבי הארץ - מאילת ועד לחרמון, כשבכל פעם, יש חיילים בבסיס שיודעים: את הערב הזה הם יזכרו עוד הרבה זמן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
חלק מהביקורים הם בבסיסים שעל הנייר אינם קיימים. יחידות סודיות ומסווגות, אנשי שב"כ ומוסד ואגפים חסויים באמ"ן. אבל כשזאבי קרא לי השבוע להתלוות לאהרון לבסיס רעים, לא היה לי ספק שהפעם אגיע. הן בתוכנייה היה רשום: "ביקור אצל רפאל חיון".
This browser does not support the video element.
רפאל חיון, חרדי כבן 40, מתגורר בדירה צנועה בנתיבות ושמו עלה לתקשורת בעקבות מחדל שעוד ייחקר. לרפאל יש תחביב וכישרון. הוא יודע להאזין ולפרוץ כמעט לכל מוצר דיגיטלי וגם כזה שאינו דיגיטלי. הוא לא חייב שהאובייקט ישתמש במכשירים דור 3 או 4. גם הסלולריים הכי פשוטים לא חסינים מפניו. גם לא מכשירי קשר הכי פשוטים - ווקי טוקי בלע"ז.
לדירה של רפאל אנחנו מגיעים כאמור אחרי ארוחה בבסיס רעים, שכללה כמעט את כל סוגי הבשרים, משקאות ופירות שאתם יכולים להעלות על הדעת. הפעם אלו לוחמי גדוד 55 ששבו מלחימה ארוכה.
רפאל יושב בחדר קטן. חם שם נורא אבל מי שם לב כשכל הקירות מחופים במסכים המשדרים און ליין את הנעשה במוקדים הקריטיים בזירות השונות? מידי פעם הוא שומע באוזניות שלו קולות לוחשים מציוד ההאזנה המונח על השולחן ורפאל יודע להשתמש בהם כמו שרק הוא יודע.
אני מנסה להבין ושואל אותו, מה מייחד את המידע שהוא משיג, על פני המידע של אמ"ן ויחידות המודיעין השונות... התשובה שלו מפתיעה אותי: "בעוגה הגדולה שנקראת מערך המודיעין - יש מקום לכל מי שיכול לתרום למודיעין איכותי, בפרט מי שעושה את זה בהתנדבות ללא כל תמורה - כמעט 13 שנה".
תסביר אם כן, מה הייחודיות שלך? אתה הרי מתנדב ולא משרת רשמית, אני שואל אותו.
"אני ויחידות המודיעין השונות, עולים על המידע הרלוונטי ביחד ברוב המקרים"' מספר רפאל. "עולה מידע משיחת טלפון כלשהי, מתכתובת כלשהי או בדרכים אחרות שאין אפשרות לחשוף. בעוד אני מתקשר ישירות למפקד התקשוב או מפקד הכוח שנמצא בזירה הרלוונטית, בעוד שבאמ"ן ויחידות המודיעין השונות, המידע עובר קודם מהקשב לדרג הבכיר, משם לדרג יותר בכיר, ואז מתקבלת ההחלטה לעדכן את הגורמים בשטח".
רפאל מתאר מקרים שמבהירים עד כמה התהליך הוא קריטי: "יום אחד אני מבין שכוח מיוחד של מסתערבים, אי שם באיו"ש, נחשף על ידי האויב. אני מתקשר למפקד שנמצא בשטח ואומר לו - נחשפתם. אין לכם אפילו דקה של חסד. החברה פורקים מהרכב ומסתתרים. דקה אחר כך - הרכב מחורר מכדורי האויב".
"כמה דקות לאחר מכן"' מוסיף רפאל לתאר, "המפקד מקבל שיחה ממי שאחראי לכך בצה"ל, עם אזהרה - הכוח שלכם נחשף... כשההתרעה מגיעה, הם כבר אחרי פריקה, אחרי שהאירוע מסתיים בנס. אני מקבל טלפונים ממפקדים שאומרים לי: 'הצלת לנו את החיים'. אבל אני כבר במשימה הבאה".
באמצע השיחה, רפאל שומע את אחד ממכשירי ההאזנה הפזורים על השולחן, מלחשש בערבית. מיד לאחר מכן קופצת תכתובת על תקיפה כלשהי ברצועה. רפאל מתרגם לנו את ההודעה ומציין את המיקום המדויק והמסכים משדרים מהזירות הרלוונטיות. אני מתחנן לרפאל שיאשר לי לשמוע בעצמי את הקולות... רפאל צוחק צחוק גדול. אני לא כועס על הסירוב. אסור לו לתת לאזרחים לתקשב.
לא חולפות דקות ארוכות, וכל עזה גועשת ורועשת מהתקיפה הישראלית. על אחד המסכים נצפה מחבל חמוש בתוך בית החולים. אל תשאלו אותי איך זה נצפה, כי רפאל, כשהוא לא רוצה לענות, הוא לא טורח להסביר את זה. הוא ממשיך מהנקודה האחרונה בה עסק ולעולם לא תדע אם הוא באמת לא שמע את השאלה או שבחר להתעלם ממנה בדרך אלגנטית...
התקיפה המדוברת, תתברר למפרע כטעות טרגית שצה"ל ומדינת ישראל יקבלו את האחריות. 7 פעילי סיוע הומניטרי נהרגו ועוד כמה נפצעו.
אנחנו קצת לפני סיום, ופתאום מנצנצת בנו שאלה. הרי אולצת להפקיד את הציוד במשרד התקשורת, מה זו כל התפאורה שאנחנו רואים כאן? הציוד בחדר הזה לא זול בלשון המעטה...
"השר איתמר בן גביר, חבר הכנסת אליהו רביבו, האלוף במיל׳ ישראל זיו, דיברו עם שר התקשורת ד״ר שלמה קרעי, שהבין מהם את הכרחיות הדבר והטעות שנעשתה ומיד תיקן ודאג שכל הציוד יגיע חזרה עד הבית כמובן עם רישיון מיוחד, כמו כן השר עדכן את רוה״מ בעצמו בהתפתחות ועל אותם גורמים מהצבא שפנו לשלול לי את הרישיון", מספר רפאל.
אבל יש כאן ציוד יקר מאוד, מנין?
הוא מעיף מבט על אהרון גרוס ושניהם צוחקים. אהרון, שתיווך לרפאל אנשים טובים כמו אלון ויפית אלגלי, יניב וחגית לקטיבי, ג'ו זבולוני, שמעון ומשפחת הלווי ממיאמי ואנשים רבים נוספים, מציין שחם בחדר נורא. המזגן כבר לא משהו... רפאל מאשים את המחשבים והמסכים הרבים ושניהם מבינים שמזגן חדש בחדר הזה הוא עניין של ימים ספורים...
אני שואל את רפאל האם הוא ראה את החטופים הישראליים על המסכים הרבים שלו. רפאל מדבר על מזג האוויר החם שמגיע אלינו אחרי החורף. אני מנסה לשאול האם הוא שמע או ראה את החטופים... "האמת שהחורף נגמר, אבל זה לא קיץ של ממש", הוא משיב.
אני לא מרפה... אני אקשניסט וסקרן חסר תקנה, וכל דקה בחדר הזה מציתה אצלי את הדמיון... את סינוואר יצא לך לשמוע בקשר? אני שואל. רפאל מפסיק לספר על מזג האוויר ומוכיח כי כשהוא רוצה הוא שומע את השאלות שלי... "כן. כמה פעמים". רפאל כמובן לא מפרט מתי והאם זה במהלך המלחמה הנוכחית.
אני חוזר לשמחת תורה ושואל את רפאל האם ידע קודם. רפאל שמרבה לחייך, מתמלא בעצב... כולם בחדר מבינים שנושא הפקדת הציוד שלו עוד ייחקר.
אני יוצא מהדירה של רפאל, מחבק את זאבי ואהרון, שצירפו אותי לערב - אולי הכי מרתק בחיי, וסוחט מהם התחייבות לבוא גם בפעם הבאה.
הצגת כל התגובות