תכלית הידיעה – שנדע שלא נדע
פרשת פרה אותה נקראה בשבת הקרובה - רוויה סודות נעלמים. אף שלמה המלך המחכם מכל אדם אמר: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אך אנו אומרים זאת על עוד דברים.
מאמר השגור בפי הבריות קובע: "תכלית הידיעה שנדע שלא נדע". ואכן, מעלת האדם היא בהכרת מגבלות השגתו, כפי שאמרו חז"ל (ברכות ד, א): "למד לשונך לומר איני יודע". רעיון זה מופיע במקורות רבים:
בספר "כלי יקר" (שמות כה, י) מובא בשם "בחינות עולם" (יג, מה) לשון זו: "תכלית הידיעה – שנדע שלא נדעך". וכן כתב ר' יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק" (שער נד): "תכלית מה שנדע – שלא נדעך". גם בספר "העיקרים" (מאמר שני פרק ל) מבואר: "ותכלית מה שנשיג ממנו יתברך – שאי אפשר להשיגו, כמאמר החכם: תכלית מה שנדע בך – שלא נדעך".
רוח זו עולה גם בדברי השל"ה הקדוש (פרשת עקב, תורה אור א): "כי ביותר שהאדם משיג, הוא משיג שאינו יכול להשיג, כמו שאמרו: תכלית מה שנדע – שלא נדעך".
אבל למה לא לדעת זה כה חשוב?
מעשה באיש שלא ידע
הרה"ק רבי העניך מאלכסנדר זצ"ל נהג לספר בשבת פרה את המעשה הבא:
פעם גזר הבישוף על היהודים להתייצב לוויכוח פומבי בענייני דת, וקבע כי המנצח יוכל לעשות כרצונו. היהודים, בצרתם, גזרו תענית וזעקו לה'. לאחר דיון ממושך, קם יהודי פשוט ואמר: "הרפו! תנו לי ללכת – ובעזרת ה' אנצח את הבישוף".
כאשר הגיע המועד, כיבד הבישוף את היהודי לשאול ראשון. שאלו היהודי: "איך אומרים בלשון לע"ז 'איני יודע'?"
הבישוף השיב בגאווה: "איך וייס נישט!"
הקהל הנוכרי, שלא הבין את חילופי הדברים, שמע לפתע את הבישוף מכריז בקול רם: "אני לא יודע!". באותו רגע, החלה המולה – הקהל, שנדהם מהודאתו של הבישוף בבורותו, דחפו מעל הבימה והרגוהו.
לאחר שהאיר להם ה' ויצאו מן הסכנה, שאלו את אותו יהודי בפליאה: "מנין עלה בדעתך רעיון כה מבריק?"
השיב בתמימות: "אני לומד מדי שבוע בספר 'עברי טייטש', ושמתי לב כי בכל מקום שנכתב 'איני יודע', התרגום בלשון אידיש הוא 'איך וייס נישט'. חשבתי לעצמי – אם אפילו ה'עברי טייטש' אינו יודע את פירוש המילים, קל וחומר שאין הבישוף יודע!".
סיים הרה"ק רבי העניך: "במעשה זה אנו רואים כי דווקא על ידי 'איני יודע' – באה הישועה לישראל. וכך גם עניין פרה אדומה, שהיא בבחינת 'איני יודע', חוקה שאין מבינים את טעמה. ומכאן לימוד לכל אחד – כאשר האדם מוכן להתבטל בענווה, ואינו מחפש להבין כל דבר, הקב"ה מושיעו".