פרשת השבוע - ויקהל נפתחת בציווי על שמירת השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' (שמות ל"ה, ב'-').
פוסקי הדורות נחלקו ביחס לדינם של מחללי שבת. המהר"י אסאד (שו"ת יהודה יעלה, יו"ד נ') מצדד להקל מסיבות שונות, ומוסיף כי "בדור פרוץ אין להרחיקם ולדחותם בשתי ידים, פן יתפקרו יותר, ועדיף לקרבם בזרוע".
גם בדורנו דנו הפוסקים בשאלה זו, וידועים דברי ה"חזון איש" (יו"ד סוף סימן א') שכתב לדונם כ"תינוקות שנשבו", מאחר שאינם אלא ממשיכים בדרכי אבותיהם. וכך הוא כותב:
"נראה דעיקר דברי הרמב"ם בביאור עניין תינוק שנשבה לבין הנכרים... פירושו הוא: שאם השתדלו עמו כשיעור ההשתדלות שהוא ראוי לשוב, ולא זיד לבלתי שוב, דינו כישראל לכל דבר. אך אם השתדלו עמו ומיאן לשוב, אזי דינו כמומר. ושיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות הדיינים כאשר יופיעו ברוח קדשם בהכרעת דינו... ובאמת צריך לדון על כל איש ואיש בפרט."
יש לציין כי לאור המהפכה הרוחנית המתחוללת בשנים האחרונות, כאשר דבר התשובה מגיע כמעט לכל מקום, מתעורר ספק האם גם כיום ניתן להסתמך על דברי ה"חזון איש" ללא הבחנה פרטנית.
ה"משנה ברורה" (סי' נ"ה ס"ק מ"ו) פוסק כי מחלל שבת אינו מצטרף למניין. יש שהעירו מדברי הרמב"ם (אגרת השמד) כי אין להרחיקם אלא לקרבם ולזרזם לקיום מצוות, וכבר פירשו חז"ל כי פושע הבא לבית הכנסת מתקבל ואינו מבוזה. הגר"ש וואזנר זצ"ל (שו"ת שבט הלוי או"ח כ') מציין שדברי הרמב"ם באגרתו היו "בזמן שיראי ה' ידם על העליונה ורוצים לקרב את אלו שבעוונותיהם פירשו מעדת ה'. אבל לא כן המצב עכשיו בעוונותינו הרבים שרבו הפורצים ויראי ה' אינם מתקבלים עליהם לכן טוב שיפרוש מהם ומהמונם".
שומר שבת למחצה – מה דינו?
שאלה נוספת הנוגעת לימינו היא מעמדו ההלכתי של הציבור ה"מסורתי"—אלו המתפללים ומקדשים בשבת, אך לאחר מכן מחללים אותה באיסורי תורה.
בשו"ת "בנין ציון" (לבעל ה"ערוך לנר") כתב שאולי יש להקל ביהודים אלו, והוא מסתמך על סברא מחודשת "ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר מפני שהכופר בשבת בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש".
המהר"ם שיק (או"ח, רפ"א) שם מבאר הוא כי יסוד הדין שמחלל שבת כנכרי הוא משום שהמחלל שבת מוחזק בודאות שאינו מקיים מצוות בוראו בשום דבר. על הפליאה איך מוצאים אנו מחללי שבת ששומרים מצוות אחרות עונה הוא כך: "ואע"פ שעושה שאר המצוות עושה אותם רק מצד רצונו או מצד רגילות ומנהג אבותיו בידיו, או דניחא ליה דבר זה מצד הרגל ומקפיד על דבר זה".
הגרי"ש אלישיב פסק כי מחללי שבת בארץ ישראל אינם בגדר "תינוקות שנשבו" ואוסרים את יינם, אך אין לאסור עליהם לשתותו בעצמם.
דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל - שבאופן כללי יש לאסור יין שנגע בו חילוני ולהקל רק ביהודים ששומרים תורה ומצוות אלא שנכשלים בחילול שבת בפרהסיה בשביל פרנסתם. (עיין בשו"ת יבי"א יו"ד חלק א סימן יא שהרחיב מאוד בעניין ופרס את השיטות השונות להקל ולהחמיר) הרב יצחק יוסף הקל בדיעבד באורח שמקפיד להתפלל בשבת, אף אם אינו שומר מצוות.