פרשת כי תצא היא מהפרשות העשירות ביותר במצוות ובה איסור חרישת בשור וחמור יחדיו, אודותיה נמסר סיפור מופלא.
בעת שרבנו רבי יואל סירקיס הלא הוא הב"ח (בית חדש) גמר את ספרו על הטור ומסרו לדפוס נודע מזה לבעל המגלה עמוקות וציווה על המדפיס שישתמט באמתלאות שונות מלהדפיס את ספרו וכן עשה ונתאחר שנה ויותר והמדפיס לא הדפיס עוד את ספרו של הב"ח אח"כ עלה להבעת במחשבתו לקבל הסכמה על ספרו מהמג"ע ושלח את ספרו ע"י איש א מידידיו להמג"ע והמג"ע לא רצה לתת לו הסכמה וחזר השליח להב"ח לאמר שהמג"ע אינו רוצה לתת הסכמה וחלשה דעתו של הב"ח והי' לו תרעומות עליו.
ובאותו זמן חלש בנו של הבעל מג"ע עד שהיי בסכנה ההמגאע בכה והתפלל לחיי בנו ונתגלה אליו אליהו הנביא ולאט והודיע לו שמחמת תרעומתו של הבאח נחלה בנו ^ ובאם לא ילך לפייט את הב"ח אז ימות בנו ח"ו ותיכף מיהר המג"ע לביתו של הבאח ופייס אותו והב"ח לא רצה לקבל הפיוס וישאלהו מדוע לא רצפה לתת הסכמה על ספרו אם מצא בו דברים שלא כראוי אז יראו לו הדברים בפנים והשיב לו המג"ע לא מחמת זה לא נתן לו ההסכמה אלא על ששמע כרוז מן השמים שאם הוא יתן לו הסכמה י יסתלק הב"ח מן העולם ואני רוצה שיחי' עוד באריכות ימים ושנים והשיב לו הב"ח בהדי דכבשי' דרחמנא למה לך אני באתי לזה העולם בכרי לחבר ספרי הב"ח וברצוני להוציאו לאור עולם בחיים חיותי המג"ע נתן לו הסכמתו והב"ח מסרו תיכף להמדפיס שידפיסו.
הקפידה
באותו זמן חלש בנו של הבעל מג"ע עד שהיי בסכנה והמג"א בכה והתפלל לחיי בנו, ונתגלה אליו אליהו הנביא זלאט והודיע לו שמחמת תרעומתו של הב"ח נחלה בנו ובאם לא ילך לפייס את הב"ח אז ימות בנו ח"ו.
תיכף מיהר המג"ע לביתו של הב"ח ופייס אותו והב"ח לא רצה לקבל הפיוס וישאלהו מדוע לא רצפה לתת הסכמה על ספר? ואם מצא בו דברים שלא כראוי אז יראו לו הדברים בפנים, והשיב לו המג"ע לא מחמת זה לא נתן לו ההסכמה אלא על ששמע כרוז מן השמים שאם הוא יתן לו הסכמה יסתלק הב"ח מן העולם ואני רוצה שיחי' עוד באריכות ימים ושנים.
ב"ח שמע והשיב לו: בהדי דכבשי' דרחמנא למה לך? אני באתי לזה העולם בכרי לחבר ספרי הב"ח וברצוני להוציאו לאור עולם בחיים חיותי המג"ע נתן לו הסכמתו והב"ח מסרו תיכף להמדפיס שידפיסו.
פסק הדין האחרון
אחרי זה נחלש הב"ח ותשש כחו ולא רצה לפסוק בשום שאלה שנעוררה בעיר, ולא לדון בשום ד"ת, שחשש שמא יפסוק ח"ו לא כד"ת, וציווה לדיינים שיישבו בביתו שהם ידונו ויורו לבני העיר, והב"ח הי' שוכב על מטתו בחדר לפנים מן הביד"צ ויהי היום ויבואו שני אנשים לד"ת ואחד תובע מהשני ששה מאות זהובים, והנתבע צועק ובוכה לפני הדיינים שהוא שקר להד"מ, והתובע הוציא עליו שטר עם עדים חתומים כדין.
כאשר הב"ח שמע מחדרו קול צעקה ובכיה, קרא להדיינים ושאל נותם מה הם הצעקות שם, וסיפרו להב"ח מהד"ת שעומד לפניהם ציוה להביא לפניו השטר, וכאשר קרא הב"ח כל נוסח השטר פתח ואמר שהשטר הוא מזויף כולו מתחלתו ועד סופו, וישאלו הדיינים אותו איך נוכל לפסוק ד"ת עפ"י רוה"ק, תורה לא בשמים הוא, ועפ"י ד"ת שטר שנחתם עם עדים שטר כשר הוא,
אמר וב"ח אעפי"כ אני אומר שהוא שטר מזויף! ואמר להמלווה שיודה על זה ולא רצה, ויחשוב הב"ח בדעתו אולי בוש הוא המלוה הודות לפני האנשים הנצבים עליו ויבקש מהדיינים ולאנשים שיצאו לחוץ, והוא נשאר עם המלוה לבדו ואמר לו תן תודה על ה ואתה תהי' במחיצתי בע"ה, והמלוה התחיל להרהר בתשובה התחיל לבכות והודה שהשטר הוא מזויף והעדים החתומים על נשטר עדי שקר הם שנתן להם מעות עבור זה, ותיכף קרא הב"ח הדיינים ואמר שישו בני מעי שישו אם על ספיקות שלכם כך ודאות שלכם על אחת כמה וכמה, ויצאה נשמתו בטהרה, וכבוד גדול עשו לו במותו ויבכו ויספדו כל בית ישראל עליו.
בסערה השמיימה
כאשר עלתה נשמתו הטהורה לשמי שמיא היה כרוז יוצא מן השמים שילכו לקראתו כל הפמלי' של מעלה והצדיקים מג"ע, להוליכו מיד לג"ע ולא לגיהנם כי לא חוטא מעולם, והב"ח לא רצה ליכנס לג"ע, ושאל :
מפני מה אין לו גיהנום וצדיקים אחרים עונשם בגיהנם, והכריזו בשמים אולי יודע מיי שהוא איזה עבירה שעבר הב"ח אפי' בשוגג כדי שיכניסוהו בגיהנם, ותיכף בא קטגור אחד ואמר
שפעם א' הלך הב"ח בש"ק ביהכ"נ להתפלל והי' לבוש בגד עם ברייטיל כמנהג אז בב"י, ברחוב עמדו אז קשור שור וסוס ביחד שהם כלאים *), וכאשר ראו אותו לבוש באותו לבוש נבעתו מפניו והלכו מחמתו, ואף שוגג צריכה כפרה, והיו מצננין הגיהנם ארבעים יום והכניסו הב"ח לגיהנם, וכשעלה העלה עמו אח"כ כמה נשמות, ובשמים.
על מה נענש?
כשמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, סיפר מעשה זה, נשאל למה זה מתייחס לב"ח, הרי לא עשה כלום, רק שנבהלו ממראהו, ולמה ייענש על כך. והשיב, שהיה לו להב"ח לצעוק מיד "תעמדו", ובכוחו הקדוש היו נעצרים מיד, וכיון שלא עשה כן, שייך לייחס אליו את מה שהלכו, כאילו הוא הנהיגן.